אוכל בוכרי ברמת אביב וקפה בחורשה הירוקה. העיר של מאיה דרין

מאיה דרין (צילום: גל בן זאב)
מאיה דרין (צילום: גל בן זאב)

"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים ממליצים על המקומות האהובים עליהם. והפעם: מאיה דרין, המנהלת הקולינרית של בית הספר "בישולים" ומאושיות הסצנה בפני עצמה, מסגירה לידינו סודות קולינריים מצפון העיר והמלצות מוזהבות לשוק הכרמל, מרימה לקרן מור ומאמינה באנרגיה חיובית. נדבקנו

26 בינואר 2025

>> מאיה דרין, היא שפית, עיתונאית, והמנהלת הקולינרית של בית הספר "בישולים", תל אביבית אסלית דור שני. הוריה נולדו בתל אביב הקטנה והנוסטלגית ואביה דן, יקיר העיר, היה ממלא מקום ראש העיר תל אביב. סבתה, תמר לבית קנדינוף, הייתה ממקימות בית האופנה ״משכית״ ובת לשושלת קנדינוף, המוכרת בזכות בית קנדינוף ביפו. 

>> דושפרה לנשמה ומערת אלאדין של טעמים // העיר של אביבית פריאל
>> השווארמה הכי טובה והקווין אמאן האלוהי. העיר של רומי שטייניץ

מזה שנים שאני עוסקת ופועלת בתחום הקולינריה בעיר. בתחילת שנות האלפיים הייתה לי מסעדה מתוקה בשם "אימומה" ברחוב הירקון ולימדתי בישול בבית ספר "בישולים" במשך תקופה ארוכה מאוד. כיום אני המנהלת המקצועית של בית הספר, אמונה על כל התכנים הקולינריים ותכניות הלימוד. במהלך חודשי המלחמה הראשונים הקמתי בבית הספר מטבח חירום גדול שאירח מאות מתנדבים. יחד בישלנו ואפינו למעלה מאלף מנות ביום אותן חילקנו לחיילים בשטח, למטה משפחות החטופים, למתחם שורדי נובה, למפונים ברחבי העיר, לסוכות אבלים, קשישים וניצולי שואה. עתה משבית הספר חזר לפעילותו הרגילה, אנחנו ממשיכים לשמש כמוסד חינוכי למקצועות הקולינריה וכמסגרת המאפשרת שיקום כלשהו לתלמידים הסובלים מפוסט טראומה בעקבות השבעה באוקטובר.

1. מפגש אלאדין

מפגש אלאדין בלב במרכז המסחרי הישן ברמת אביב, הוא מסעדה משפחתית המתמחה באוכל בוכרי. נטלי ושמחה מנהלים את המקום באדיבות ובחביבות. נטלי בעלת ידי הזהב, מבשלת מטעמים הזכורים לי מבית סבתא – אושפלאו מן החלומות, מרק דושפרה מהטעימים שיצא לי לטעום, מנטי עסיסיים ושמנמנים המתובלים בשמן פפריקה. מדי שישי עורכים השניים שוק אוכל בוכרי בו הם מוכרים מגוון גדול אף יותר של מאכלים.
ברודצקי 15

 

2. פרונטו

לשתות יין מדהים עם אנשים שמבינים ויודעים יין, זאת חוויה מסעירה. במסעדה האייקונית יש אוסף בקבוקים מפתה ובקבוקי שמפניה שהם שכיות חמדה בפני עצמן. אך הסוד טמון באנשים של פרונטו, לא רק בבקבוקיה. אנשי היין הכי שווים בעיר מתאספים בצהריי היום סביב בר המסעדה ומתפלפלים אודות הבקבוקים השונים שנפתחים. זוהי הזדמנות להיות פרח קיר – להקשיב, ללמוד וללגום. מה גם, שתפריט המסעדה המתחדש מעניק אתנחתא מבורכת וטעימה להפליא בדמות רנסאנס איטלקי לתפארת.
הרצל 4

פרונטו. צילום: אסף גת
פרונטו. צילום: אסף גת

3. גרונימן

נדמה שהעיר המתפתחת סוגרת עליי לעיתים והרחובות המשתפצים רועשים לי במיוחד. בימים כאלה, אשאר בשכונה הירוקה שלי ואבלה את שעות הבוקר בגרונימן, קפה פיצריה השוכן בתוך חורשה מוריקה ושקטה. אתבונן בצמרות העצים, אלגום קפה טעים ואהנה מכריך טרי עשוי מפלוט בצק פיצה שנאפה במקום מדי בוקר. זוהי פנינה עירונית המדמה לכמה שעות חיים בכפר ולעיתים, גם לעכבר עיר שכמותי, זה נחוץ.
רידינג 34

אתם, ללא ספק, הדבר האהוב עלינו ❤️ לא משנה כמה אתם, באיזה שולחן אתם בוחרים לשבת או מה אתם אוכלים/שותים – אנחנו ממש אוהבים שאתם פה ❤️

Posted by ‎גרונימן‎ on Tuesday, December 10, 2024

4. בוקשוק

חנות הספרים המשומשים במרכז המסחרי ברמת אביב, בסמוך לתמרוקיה, לירקן ולמכולת – היא מהוותיקות בעיר. מלבד כל סוגות הספרות והשירה, כאן אני מוצאת אוצרות גנוזים בדמות ספרי בישול ישנים ומצהיבים, ספרוני מתכונים מאוירים משנות ה-50 וה-60 ואוספים קולינריים משעשעים שנכתבו על ידי אושיות תרבות של הסבנטיז כמו מאיר פעיל, עליזה בגין ושלמה בר. ועוד קוריוזים מהארכיון של ישראל של פעם.
ברודצקי 15

בוק שוק (צילום מפייסבוק בוק שוק – רמת אביב)
בוק שוק (צילום מפייסבוק בוק שוק – רמת אביב)

5. שוק הכרמל

אולי זאת לא חוכמה גדולה, אבל שוק הכרמל הוא אחד ממקומות הבילוי האהובים עליי בעיר. אני זוכרת את עצמי, כילדה, משתרכת מהשכונה בקו 25 עם אמי ואחותי. את השיטוטים בין הבסטות, את הציפייה לפלאפל בשוק בצלאל הסמוך. מאז, הפך השוק למעוז קולינרי בפני עצמו ואת אותה הרפתקה אני נהנית לחוות עם ארבעת ילדיי. לטייל במורד ובמעלה רחוב הכרמל. לעשות קניות לא מבוקרות במזרח ומערב, לאסוף ירקות, פירות, תבלינים וממתקים מכל בסטה אפשרית. לזלול פיתה מושלמת במפגש רמב״ם, או צלחת לשון אלוהית ב-M25, וגם לחמוד פורקטה משובחת במוריס.

שוק הכרמל (צילום יעקב בלומנטל)
שוק הכרמל (צילום יעקב בלומנטל)

⁠מקום לא אהוב בעיר

את כיכר אתרים אני לא אוהבת. הפיל הלבן והכעור הזה חוסם את המסלול הטבעי של שדרות בן גוריון אל הים וניצב שם כפיגוע חזותי. אין בו חן ואין בו יופי מלבד הנוף היפיפייה של המרינה וחוף גורדון – הנשקף מהקצה המערבי של הכיכר. מעולם לא חיבבתי אותו, גם כנערה מתבגרת. לא היה בו מעולם מן התל אביביות והוא הרגיש, מיום היווסדו, כנטע זר ומיותר.

בלי פטריות כבר אך עדיין נטע זר. כיכר אתרים (צילום: יולי גורודינסקי)
בלי פטריות כבר אך עדיין נטע זר. כיכר אתרים (צילום: יולי גורודינסקי)

⁠השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אודי כגן. מלבד היותו מבריק ומצחיק, עבורי בימים אלה, אנשים כמו אודי כגן מסמלים תקומה. הכישרון, הפגיעות והרגישות של האיש, שמתמודד עם פוסט טראומה – הם עוגן עבור ספינת הנפש הטרופה שלי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האלבום החדש של רביד פלוטניק מתנגן אצלי בלופ ופורט לי על כל מיתרי הלב, הנפש והנשמה. אני מוצאת בו ביטוי לכל מה שאינני מסוגלת לבטא בעצמי. יש בו כבדות ועצבות אך הוא מסתיים בהמנון שכל כולו תקווה, "שמש זורחת עליי", ואותו אני שרה בקולי קולות מדי בוקר בפקקים באיילון.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני מאוד אוהבת את הפעילות של מסעדת האחים, אחים שלי לעשייה ולתקווה. כל יוזמה שהאחים דוקטור יקשרו את שמם אליה, היא יוזמה קהילתית/התנדבותית שאני רוצה להיות קשורה אליה.

אחים על מלא. משמאל לימין: אסף ויותם דוקטור והשותף ירון רמון (צילום נועם פריסמן)
אחים על מלא. משמאל לימין: אסף ויותם דוקטור והשותף ירון רמון (צילום נועם פריסמן)

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
קרן מור, תמיד. מלבד היותה אייקון תרבותי תל אביב נצחי, קרן מסמלת עבורי תקווה עיקשת. זה לא קל להיות סלב בקנה מידה שלה וגם להיות בחוד החנית של כל מאבק פוליטי/חברתי ראוי. זה לבטח גובה ממנה מחיר.

⁠מה יהיה?
אני מאמינה בכל מאודי שיהיה טוב. מאמינה ברוח האנושית, נאחזת באנרגיה חיובית, בקיומו של אור, כי אחרת לא יכול היה ליפול עלינו חושך שכזה. ומאמינה בתל אביביות – היא תכונה, ואחת מהטובות בארגז.