נאור נרקיס יצא למאבק להפרדת דת ומדינה. וזאת העיר הנאורה שלו
"העיר שלי", מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: נאור נרקיס, מייסד תנועת "ישראל נאורה" שנאבקת בכפייה הדתית, צריך רק את הגלשן שלו, הקארבר שלו, האופניים שלו ומסיבות גייז על הגג שלו כדי להרגיש בבית. כל השאר בונוס
>> נאור נרקיס, רמת גני במקור, עבר לתל אביב בגיל 21 ומתגורר בנווה צדק עם בן הזוג (הראל). מייסד חברת "תוכניסט" לניהול קהילות דיגיטליות ומשקיע את עיקר פעילותו ב"ישראל נאורה", התנועה שייסד ומטרתה היא "הפרדת דת ממזומן והפרדת כת ממדינה". והוא מסביר: "הערכים הליברליים והנאורים של ישראל מצויים תחת איום, יומיומי, כולם מרגישים את זה. זו המשימה שלי. הקמתי את התנועה מיד אחרי בחירות 2022, ומאז חילקנו סמארטפונים לאלפי חרדים, סיכמנו עבורם את לימודי הליבה במתמטיקה, חשפתי פרשיית הון שחור גדולה במגזר החרדי ולאחרונה אפילו השקתי חוף נטוריסטים (נודיסטים במילה יותר יפה) אחרי שעות הפעילות של החוף המופרד".
1. ליד הדולפינריום
חולה על הקארבר שלי. גיליתי את זה לפני 4 שנים ומאז אני לגמרי מכור. התפתחה קהילה ממש כיפית של אנשים שבאים כל יום אחר הצהריים ליד הדולפינריום ועושים תרגילים. אני יותר ונילה בכל מה שקשור לקארבר ולא לוקח סיכונים מיותרים (בכל זאת, עתיד הציבור הנאור על כתפיי וברכיי) אבל זה בהחלט אחד המקומות האהובים עליי בעיר. בעיקר באמצע השבוע אחר הצהריים, לא בסופי שבוע שאי אפשר לזוז משם מרוב הסחיאדה של הורים עם עגלות.
2. סוהו האוס
אני ובן הזוג שלי (הראל, כפרעליו) ממש אוהבים ללכת לסוהוהאוס. מתנחלים שם חצי יום עם הלפטופ, קופצים באמצע בחשאי לפשפשים כדי לקנות סמבוסק ולא להיטחן במחירי האוכל ההיסטריים שם, ואז קופצים לשכשך בבריכה וחוזרים לעבוד. אפשר לבלות ככה ימים שלמים. זה גם המקום שלי לכל הפגישות העסקיות, ולמזימות הפוליטיות שאני רוקם במטרה להפוך את ישראל לליברלית יותר. יפת 27
3. האופניים שלי
אופניים זה כלי התחבורה העיקרי שלי מגיל 6. אין לי בכלל רכב, ואני תמיד מעדיף אופניים לכל מקום. אני מהאנשים האלה שמתרגשים מכל שביל חדש שנסלל, שהלב שלהם מתרגש מכל קטע שנצבע בירוק. כמובן שכיאה לבעלים הגאים של אופני פינרלו, זה מלווה במעט התנשאות על אותם אלו שמשתמשים באופניים חשמליים או קורקינטים. פעם אגב היה לי קורקינט, אבל אז אחי הקטן עבר תאונה לא פשוטה, ביליתי איתו באיכלוב בטיפול הנמרץ, וכשראיתי כל חצי שעה צעיר או צעירה נכנסים שבורים לגמרי, פשוט העפתי את הקורקינט וחזרתי לאופניים שלי.
4. הגלשן שלי
שלא תחשבו, אני לא טוב מדי בגלישה, אבל עם זאת כל כך אוהב את זה. זה אחד הדברים הכי טובים שיש לעשות, במיוחד בחורף. לקום מוקדם, להגיע לחוף ולנסות לתפוס איזה גל. זה חופש אמיתי. והנה משהו פוליטי קטן: כשעזרתי לחרדים בתהליך היציאה בשאלה, גיליתי שאסור להם לגלוש. או לרכוב על סקייטבורד. או ג׳ודו. או כל תחביב פחות או יותר, נחשב ל"ביטול תורה". זה ממש ביאס אותי, אז ארגנתי להם סשן סקייטבורד ומאמן הכושר שלי (דני רנדל, הבן אדם הכי מהמם בכל איזור הדולפי) אפילו הציע ללמד אותם גלישה.
5. קפה מה ז'ולי
כמובן שאי אפשר לדלג על הקפה, אז בעיקרון אני מהאנשים המשוגעים האלה (בעידוד בן זוגי) שקנו מכונת קפה ברמת פריק-בריסטה הביתה, עם מטחנה והכל, אבל בכל זאת בית הקפה שאני הכי אוהב הוא גם במקרה הכי קרוב לבית שלי, ma jolie בנווה צדק. אני אמנם יותר ותיק בשכונה מהקפה הזה, אבל זה בהחלט המקום הנכון להתחיל בו את היום ולערוך פגישות ברומו של עולם עם עצמי והיומן שלי. מקפיד מאד לכתוב בכתב יד יומן כבר שנים, זה נראה לי הפסיכולוג הכי טוב שיש. פינס 27
6. הבית שלי
וכמובן – המקום האהוב עליי בכדור הארץ, הבית שלי. בתור גיי, את רוב מסיבות הגייז שלי אני מארגן בגג. אני חולה עיצוב, ובן אדם די קיצוני בכל מה שקשור לסדר ולאסתטיקה. אני משתדל לא לתת לאנשים הרגשה של מוזיאון כשהם נכנסים, אבל לפעמים זה יוצא לי. ממש אוהב לארח, זה משהו שירשתי מהבית. כשגדלנו (אני במקור מרמת גן) הבית שלנו היה מוקד העלייה לרגל של כל החברים והדלת ננעלה לעיתים רחוקות. הרחוב שלנו בנווה צדק קטן והרוב זה בתים פרטיים אז כולם מכירים את כולם ויש שכנות מהממת, ולמזלי לשכנה ממול יש סוג של מקלט גרעיני בהשוואה לבית הצדפות שאני גר בו.