איגוד הסתרים שמנהל את האוגנדה. העיר של נח אנגלהרד (שנות הירח)

1. האודם

האודם הוא הבר היחיד בשנים האחרונות שהציע חווית בר אמיתית – גם בתור לקוח וגם בתור עובד. באופן רשמי המקום נעל את שעריו כבר לפני חצי שנה, אבל עד היום שואלים אותי מתי הוא ייפתח שוב (״עובדים על זה״). גם אני שואל את אותה השאלה, ולא רק בגלל שאני צריך עבודה.
יהודה הלוי 33 (האזינו לסינגל החדש של אנגלהרד – "ראש לשועלים")

2. חולית

חולית היא חנות תקליטים שמציעה אספרסו ממכונה ביתית ללקוחות שהם חברים. הרוח מהים של רחוב יונה הנביא, והופעות בימי שישי של סצנת האלטרנטיב המקומית. כל זה ואנשים עדיין רוצים לעבור לברלין?
יונה הנביא 42

חולית תקליטים. מתוך פייסבוק

3. חומוס משאוושה

העיר מתחלקת לשניים – מי שאוהב את חומוס משאוושה ומי שלא מבין דבר וחצי דבר בחומוס. ובהזדמנות זו – מי ייתן ותעיפו את הרמקול של השירות האישי. מילא עליית המחירים, אבל רמקול? מתי הפכתם לארומה? יש גבול.
פינסקר 40 (הסלמה בגזרת הגרגיר: כתבי טיים אאוט על החומוס האהוב עליהם)

חומוס משאוושה. צילום: יח"צ

4. סוזן דלל

המקום היחיד בעיר שאני מרגיש בו כתייר. כלומר מתחיל לדבר צרפתית, נהנה מהאוריינטליזם המשומר, ומוכן שיזיינו אותי עם קרואסון במחיר של משכורת חודשית. אם זו לא אהבה, אז מה כן?
יחיאלי 5

סוזן דלל (צילום: שאטרסטוק)

5. אוגנדה

לאחרונה שמעתי מחבר תיאורית קונספרציה שהאוגנדה מנוהל על ידי ארגון של פסיכולוגים שממשיכים לתחזק את המקום כדי שלאנשים תהיה סיבה ללכת לפסיכולוגים. זה לא נשמע לגמרי בלתי הגיוני – כבר עשור שאני הולך לאוגנדה ובכל פעם אומר כמה שאני סובל. כבר עשור שכול ההולכים לשם אומרים שהם סובלים. ובאמת, זה מקום שמאפשר לפרוק כל עול ולשתות פחיות בירה מטורקיה במחיר יחסית שפוי. ושרק ירבו!
סמטת בית הבד 5 (אה, והאם ידעתם שבאוגנדה יש חלל חדש וחצי סודי?)

אוגנדה. צילום: דין אהרוני רולנד