הסלמה בגזרת הגרגיר: כתבי טיים אאוט על החומוס האהוב עליהם

ירון טן-ברינק נאמן לאבו חסן: אין עוד מלבדו

יש רק חומוס אחד בעיר הזאת. אין מקום ליותר מחומוס אחד בעיר הזאת. לכן צריך לפצל אותו לשלוש חומוסיות, שתיים מהן ממוקמות זו מול זו ברחוב שבטי ישראל היפואי ואחת קטנטנה ואגדית ברחוב הדולפין לא רחוק משם, וצריך לסגוד לו. כל עיר נורמלית במרחב השאמי צריכה חומוסיה אחת לסגוד לה כי חומוס הוא דת והחומוסיה היא שליחתו עלי ארצות.

תל אביב היא לא עיר של חומוס טוב – אי אפשר להיות טובים בהכל, מה לעשות – אך תושביה מאמינים ומתפללים לחומוס כמו כולם ויפו היא התשובה לתפילותיהם. לא צריך להיות אנתרופולוג ממושקף כדי להבין, דווקא בימים אלה, שהחומוס של אבו חסן הוא המשחה הסמיכה שמחברת אותנו באופן רופף זה אל זה ובלעדיה צפויה העיר ואף המדינה כולה להתפזר ולהתאיין, כמו שכבר ראינו באוונג'רז. זו, מכל מקום, האמונה. אל תנסו אותנו.

אין זה מקרי כי אבו חסן מככב זה עשורים בדיוני החומוס הטוב במדינה, הוא פשוט אחד הטובים במדינה, והוא מתמיד בכך כבר עשורים רבים. ואל תתנו לאנשי ה"זה-לא-החומוס-זו-המסבחה" לבלבל אתכם. כבודה של המסבחה במקומה, אך החומוס של אבו חסן הוא קלאסיקה קולינרית מעודנת, ייחודית, סמל עירוני של ממש. קצת מביך שצריך להתווכח על זה בכלל. ועוד ביום כזה. 
אבו חסן (עלי קרוואן), הדולפין 1, שבטי ישראל 14 ו-17 ביפו (ובוולט) 

אבו חסן עלי קרוואן. צילום: יח"צ

מתן שרון בוחר בגרגיר הזהב: בשבחי השכונתיות

לא בטוח שגרגר הזהב זה החומוס הכי טוב בתל אביב. אני יודע, אני קצת יורה לעצמי ברגל, אבל מעולם לא הצלחתי להבין את קרבות החומוס הגדולים של ישראל. יש מספיק על מה לריב, לא? אז על טעם וריח, ועוד של חומוס? זה כל כך אישי עד שאני מרגיש שזה צריך להיות רק בתיק הרפואי. אני כן יודע שגרגר הזהב עושים מה שחומוס עושה הכי טוב, וזה להרגיש כמו החומוס של השכונה.

גם אם באתם מצפון העיר לביקור בלוינסקי, גרגר הזהב תמיד נותן תחושה של המקום הפלורנטיני (אל תהיו קטנוניים עם גבולות שכונה), וזה לא (רק) האווירה של המקום, אלא החומוס עצמו. המרקם מצוין בהשראה גלילית, חמיצות קלה לאפיון טוב יותר, תיבול מדויק וערימת גרגרים חמים הם בדיוק החומר שממנו עשוי חומוס דרום תל אביבי גאה, שכונתי, באווירה של פלורנטין. וממש כמו השכונה, זה לא לכולם, אבל למי שכן, זה הבית.
גרגיר הזהב, לוינסקי 30 (ובוולט)

גרגר הזהב (צילום: אנטולי מיכאלו)

ספי קרופסקי אצל הבן של הסורי: שלם שגדול

מדובר פה במקרה קלאסי של שלם הגדול מסך חלקיו. העניין הוא לא רק החומוס. גם לא הביצה הקצוצה באופן ייחודי או היצע הרטבים החריפים. בבן של הסורי מגיעים בשביל המכלול, או בקיצור: הקומפלט. וזו מנת הקומפלט הכי טובה בעיר, לפחות לטעמי. אם בכל זאת צריכים לברור כוכב כלשהו, הוא דווקא לא החומוס אלא הפול: הוא מגיע בדיוק במרקם הנכון, מונח לו על מצע עוטף של חומוס סמיך. הפיתות האווריריות והאווירה שיש רק בכרם משלימות את החוויה. וזו אחלה חוויה.

וכמובן, אי אפשר בלי מעט מיתולוגיה, הרי היא התבלין המוצלח והחשוב ביותר. בענייני חומוס ובכלל. תקציר תולדות הגרגיר: היה לנו את הסורי, שבאופן פתאומי נסגר אי אז ב-2014 והותיר את קהילת החומוסולוגים העירונית בריק ובעצב. זמן קצר לאחר מכן הגיע הבן, אבי משעניה, ופתח את המקום החדש מרחק קצר מזה המקורי, והסדר שב על כנו. וגם החומוס והפול והביצה הקצוצה. לא צריך הרבה מעבר. אולי עוד פיתה, למרות שגם בצל הולך.
הבן של הסורי, הלל זקן 10 ויגאל אלון 121 (ובוולט)

הבן של הסורי (צילום: יולי גורודינסקי)

אב המזון: 10 החומוסיות הכי טובות בתל אביב

יעל שטוקמן במשאוושה: אומנות החומוס והשנ"צ

חומוס משוואשה קיים כבר חמש עשרה שנה לפחות, מתחבא לו בפינסקר, ליד בוגרשוב. מדובר בגרסה הגלילית למסבחה שכולנו אוהבים, מכירים ומוקירים. בתרגום פשוט לערבית: "מבולבלת". מבולבלת או לא, המנה כוללת חומוס, טחינה וגרגרי חומוס חמים ומעל פטרוזיליה. בחומוס ניכרת גם תוספת נדיבה ונחוצה של שום שהופכת אותו לממכר בהחלט.

מלבד מנת הדגל, תמצאו במקום גם חצילים בטחינה לפי הספר, סלטים טריים ורעננים וסלט גבינה בולגרית ועוד. בימי שישי ושבת, אי אפשר לפספס את התורים הארוכים של לקוחות שממתינים לנגב מנה טרייה והגונה, יחד עם פיתה חמימה וריחנית. תורים שמוכיחים לנו שבמקום הקטן הזה מסתתר משהו טוב ומיוחד. נראה שאמשיך, נמשיך לעמוד בתור ולשאול- האם יש תענוג גדול יותר מחומוס שמיד אחריו כבר מריחים את השנ"צ המבורך של שישי? ספרו לנו, כי לא מצאנו.
חומוס משאוושה, פינסקר 40

חומוס משאוושה. צילום: יח"צ

עומרי פיינשטיין מנגב אצל יוסף: אלה התוספות שתופסות

גילוי נאות, הסטנדרטים שלי בחומוס אינם גבוהים. אני סבבה עם רוב החומוסים ואני בדרך כלל אבחר את החומוס שלי לפי הקרבה הפיזית. הגישה הזאת לימדה אותי להעריך את כל מה שמסביב לחומוס: את הסלט הקצוץ הקטן, את המשהו המטוגן בצד ואת התוספות הכיפיות. כך גיליתי את חומוס יוסף בלוינסקי, שנפתח לאחרונה בצמוד לטוני ואסתר (במקום שבו שכן חומוס מבסוטה עליו השלום).

החומוס כמובן טעים בעיניי, אך המסביב מלהיב לא פחות. הקבוע שלי הוא החומוס קומפלט שמגיע עם פול, משאוושה, טחינה ושקדים קלויים שעושים כיף גדול. יחד עם הקומפלט אני מזמין גם סלט קטן וכמה קובות מטוגנות ושומר אותן לנשנוש של אחרי. לחומוס יוסף יש גם דילים משפחתיים ושווים אם אתם קבוצה גדולה או מספר אנשים רעבים מאוד. לא נשפוט.
חומוס יוסף, לוינסקי 39 פינת סמטת השוק (ובוולט)

יוסף החומוסיה. צילום: דניה ויינר