Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
בתפריט תמצאו מנות כגון "קדאפי ובניו" – קוסקוס עם תבשיל עגל ומנגולד, סנדוויץ' "פועלי קיסריה התאחדו" עם קציצות בקר, אריסה ולימונים כבושים ומנת טבית עם עוף ואורז שבושלה במשך שש שעות.
אבל אותנו עניין במיוחד פופ-אפ חדש בתוך באלאדי שיק הפועל רק בשעות הצהריים ועונה לשם "מסבחה שיק". מאותו המטבח יוצאות מנות מסבחה שונות שלא בהכרח עשויות מחומוס, אלא גם מקטניות אחרות ובשילובים מפתיעים.
מה שאף יותר מפתיע מהשילובים השונים הוא המחיר, שבעדינות נאמר – חורג בהרבה מזה של מנות מסבחה בעיר. מנת "מסבחה שיק נוסטלגית" שבה יש חומוס, שמן, אריסה וראגו פטריות עולה 59 שקל, ובמחיר דומה תמצאו מסבחה בשם "יעקב מכר בשכל" שבה יש עדשים שחורות וחצילים, עמבה ולימון כבוש. "מסבחה ערוגות" עם שעועית לימה, מנגולד קצוץ, שמן פקיילה ותטבילה מעט יותר זולה: 52 שקל בלבד. באלאדי שיק ומסבחה שיק, שוק האוכל בשרונה (ובוולט)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מניחים שעועית לימה בסיר ברזל (רצוי מצופה אמייל), מכסים בשפע מים ומביאים לרתיחה. מסננים, מוסיפים מים נקיים לכיסוי השעועית ומוסיפים את יתר החומרים. מביאים שוב לרתיחה, מנמיכים להבה ומבשלים 3־6 שעות על להבה נמוכה, עד שהשעועית רכה מאוד וכמעט נמסה אבל שומרת על צורתה. מערבבים מדי פעם.
2
מגבירים להבה וממליחים לפי הטעם. מבשלים עד שהמים מתאדים והמסבחה מגיעה לסמיכות הרצויה.
3
מעבירים את המסבחה לצלחות הגשה. אם רוצים, סוחטים מעל כל מנה עגבנייה או עגבניות (כמה שאוהבים), מוסיפים בצל ופלפל חריף קצוצים לפי הטעם, מזלפים שמן זית בנדיבות ומגישים חם.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
למה "אוקראיני בן 31 פותח חומוסייה ביפו" נשמע כמו התחלה של בדיחה ואילו "בן 32 מגדרה פותח מסעדת עילית אסייתית" לא? כנראה משום שחומוס מוגדר בתודעה שלנו כאוכל מקומי, שאותו קשה מאוד לשפוט בכלים רציונליים. החיבור לאוכל מקומי משקף כל מיני הקשרים אמוציונליים אפלים, קצת כמו בכדורגל. לך תסביר למה אתה אוהד קבוצה שבעומק לבך אתה יודע שהיא משחקת לא משהו ושעתידה מאחוריה. למה? ככה.
גם בעולם החומוס יש מחנות עם אוהדים שרופים. אני למשל ירושלמי במקור ולעולם כל חומוס יימדד על פי סולם אבו שוקרי או טעמי, או אפילו הפינג'אן באגריפס שמעלתו העיקרית הייתה קרבתו למקום עבודתי הקודם. עניין של הרגל. הרי גם לאוכל של אימא אנחנו מתגעגעים, אפילו אם היא לא גדולת הבשלניות בתבל (שלי כן).
לכן, כשפליקס רוזנטל – שפתח לא מכבר עם בת זוגו חן רוזנהק את חאן מנולי בשולי שוק הפשפשים – מבטיח להכין את החומוס הכי טוב בעולם, יש לקוות שבין גרגרי החומוס הבולגרי המשובח שהוא כותש יש גם כמה גרגרי חוש הומור, פן תוצת כאן מלחמת תרבות. אין לדעת, אולי גם בחומוסיות יש חוליגנים.
החלל היפואי המקומר של חאן מנולי, הריהוט הפשוט והצבעוני וקבלת הפנים החמימה של הצוות יוצרים תפאורה נעימה למה שהתפריט המתחלף על פי מה שהעלה הביקור בשוק מרמז: חוויה מסקרנת עם שמץ פיצול אישיות. מצד אחד יש מבחר מגוּון של מנות מסבחה נדיבות עם תוספות שונות ובדרגות יצירתיות ותעוזה שונות; ומצד שני מנות בשר, דגים, פירות ים וירקות, שרק עם הגעתן לשולחן מתגלות כמנות טאפאס באופיין, בגודלן ובאופן הגשתן.
התחלנו בנציג ראשון של אגף החומוס – מסבחת תרנגולת מפורקת ועשבי בר. מהמבט ומהביס הראשונים ניכר שהחומוס טופל באהבה ובמיומנות, וגם אם לטעמי המנה הגיעה חמה מדי, לוהטת ממש וטיפה יבשה בשוליים – היו בה עושר נעים של טעמים ומרקם גס ומדויק שרק עלי, מכתש, טחינה מצוינת והמון שעות תרגול יכולים להניב. קרעי בשר העוף המטוגנים היו אף הם יבשים מעט, אך כמויות נדיבות של נענע טרייה ובצל סגול רעננו את כל העסק.
המשכנו עם מבחר של שלוש מנות מאגף הטאפאס. סלט פריקי עם נענע, בצל ויוגורט הוא לא שיא המקוריות, אבל הוא היה עשוי כהלכה ובולטת בו נוכחות נדיבה של לימון וגרגרי מלח גס. צלוחית של שרימפס בקליפתם חייבה נכונות לריפוי בעיסוק (זה אגב חלק מהרעיון בטאפאס), אבל שווה את המאמץ. הם היו מטוגנים למידת עשייה נכונה ומתובלים במעט חריפות ובמיני עשבים שמשתלבים עם טעמם מבלי להאפיל עליו. תחת אזהרת חריפות מפורשת של המלצרית הזמנו גם מה שמתואר בתפריט "חריפות של קצבים – נתח חריף ומדמם". קיבלנו נתח קטן (מאוד) של בשר מצוין וכמעט נא משוח בתערובת של אריסה ותבלינים ופרוס דק דק, והכל הונח על מצע של בצל סגול מוחמץ ומסומק. זה אכן חריף וזה נורא טעים.
החלטנו לסגור מעגל עם עוד מנת מסבחה – הפעם בתוספת פול ירוק וביצה קשה. מנה זו הייתה טובה מקודמתה: מצע החומוס היה לח, חמים ונימוח; והפול הירוק (מאכל תאווה בזכות עצמו) השתלב שם נהדר עם תיבול צנוע ועם חברים מהמערכה הקודמת – גרגרי חומוס שלמים, שמן זית בצל ועגבניות. מנה שתשמח נפשו של כל חובב חומוס.
לאורך כל הערב חלפו על פנינו צלוחיות עם דגי מליטה קטנים ומטוגנים ובסוף נשברנו והזמנו גם. הטורפים הקטנים האלה חביבים עליי ממילא, והטיגון המצוין שעברו הפך אותם לחטיף קריספי וטעים שאפשר לזלול מזנב ועד ראש.
חאן מנולי הוא מקום חביב ולא יומרני שנעים להעביר בו ערב עם אוכל שבחלקו החומוסי מצטיין באיכות, מקוריות ומחיר הוגן, ובחלקו הטאפאסי טעים בסך הכל אבל מקורי פחות ויקר יותר.
נ"ב.
בחלל שחאן מנולי שוכן בו כבר ביקרתי בעבר וכתבתי את אחת הביקורות הראשונות שלי מעל דפים אלה. זו הייתה מסעדה בשם אלמנטרי, חלום אישי של בחור שובה לב בשם צחי מלול. לא עברה שנה, המסעדה נסגרה והחלום נגוז.
