חאן מנולי: מסעדה לא יומרנית שתשמח כל חובב חומוס

למה "אוקראיני בן 31 פותח חומוסייה ביפו" נשמע כמו התחלה של בדיחה ואילו "בן 32 מגדרה פותח מסעדת עילית אסייתית" לא? כנראה משום שחומוס מוגדר בתודעה שלנו כאוכל מקומי, שאותו קשה מאוד לשפוט בכלים רציונליים. החיבור לאוכל מקומי משקף כל מיני הקשרים אמוציונליים אפלים, קצת כמו בכדורגל. לך תסביר למה אתה אוהד קבוצה שבעומק לבך אתה יודע שהיא משחקת לא משהו ושעתידה מאחוריה. למה? ככה.

גם בעולם החומוס יש מחנות עם אוהדים שרופים. אני למשל ירושלמי במקור ולעולם כל חומוס יימדד על פי סולם אבו שוקרי או טעמי, או אפילו הפינג'אן באגריפס שמעלתו העיקרית הייתה קרבתו למקום עבודתי הקודם. עניין של הרגל. הרי גם לאוכל של אימא אנחנו מתגעגעים, אפילו אם היא לא גדולת הבשלניות בתבל (שלי כן).

לכן, כשפליקס רוזנטל – שפתח לא מכבר עם בת זוגו חן רוזנהק את חאן מנולי בשולי שוק הפשפשים – מבטיח להכין את החומוס הכי טוב בעולם, יש לקוות שבין גרגרי החומוס הבולגרי המשובח שהוא כותש יש גם כמה גרגרי חוש הומור, פן תוצת כאן מלחמת תרבות. אין לדעת, אולי גם בחומוסיות יש חוליגנים.

החלל היפואי המקומר של חאן מנולי, הריהוט הפשוט והצבעוני וקבלת הפנים החמימה של הצוות יוצרים תפאורה נעימה למה שהתפריט המתחלף על פי מה שהעלה הביקור בשוק מרמז: חוויה מסקרנת עם שמץ פיצול אישיות. מצד אחד יש מבחר מגוּון של מנות מסבחה נדיבות עם תוספות שונות ובדרגות יצירתיות ותעוזה שונות; ומצד שני מנות בשר, דגים, פירות ים וירקות, שרק עם הגעתן לשולחן מתגלות כמנות טאפאס באופיין, בגודלן ובאופן הגשתן.

התחלנו בנציג ראשון של אגף החומוס – מסבחת תרנגולת מפורקת ועשבי בר. מהמבט ומהביס הראשונים ניכר שהחומוס טופל באהבה ובמיומנות, וגם אם לטעמי המנה הגיעה חמה מדי, לוהטת ממש וטיפה יבשה בשוליים – היו בה עושר נעים של טעמים ומרקם גס ומדויק שרק עלי, מכתש, טחינה מצוינת והמון שעות תרגול יכולים להניב. קרעי בשר העוף המטוגנים היו אף הם יבשים מעט, אך כמויות נדיבות של נענע טרייה ובצל סגול רעננו את כל העסק.

דגי מליטה מטוגנים בחאן מנולי. צילום: אנטולי מיכאלו

המשכנו עם מבחר של שלוש מנות מאגף הטאפאס. סלט פריקי עם נענע, בצל ויוגורט הוא לא שיא המקוריות, אבל הוא היה עשוי כהלכה ובולטת בו נוכחות נדיבה של לימון וגרגרי מלח גס. צלוחית של שרימפס בקליפתם חייבה נכונות לריפוי בעיסוק (זה אגב חלק מהרעיון בטאפאס), אבל שווה את המאמץ. הם היו מטוגנים למידת עשייה נכונה ומתובלים במעט חריפות ובמיני עשבים שמשתלבים עם טעמם מבלי להאפיל עליו. תחת אזהרת חריפות מפורשת של המלצרית הזמנו גם מה שמתואר בתפריט "חריפות של קצבים – נתח חריף ומדמם". קיבלנו נתח קטן (מאוד) של בשר מצוין וכמעט נא משוח בתערובת של אריסה ותבלינים ופרוס דק דק, והכל הונח על מצע של בצל סגול מוחמץ ומסומק. זה אכן חריף וזה נורא טעים.

החלטנו לסגור מעגל עם עוד מנת מסבחה – הפעם בתוספת פול ירוק וביצה קשה. מנה זו הייתה טובה מקודמתה: מצע החומוס היה לח, חמים ונימוח; והפול הירוק (מאכל תאווה בזכות עצמו) השתלב שם נהדר עם תיבול צנוע ועם חברים מהמערכה הקודמת – גרגרי חומוס שלמים, שמן זית בצל ועגבניות. מנה שתשמח נפשו של כל חובב חומוס.

לאורך כל הערב חלפו על פנינו צלוחיות עם דגי מליטה קטנים ומטוגנים ובסוף נשברנו והזמנו גם. הטורפים הקטנים האלה חביבים עליי ממילא, והטיגון המצוין שעברו הפך אותם לחטיף קריספי וטעים שאפשר לזלול מזנב ועד ראש.

חאן מנולי הוא מקום חביב ולא יומרני שנעים להעביר בו ערב עם אוכל שבחלקו החומוסי מצטיין באיכות, מקוריות ומחיר הוגן, ובחלקו הטאפאסי טעים בסך הכל אבל מקורי פחות ויקר יותר.

נ"ב.

בחלל שחאן מנולי שוכן בו כבר ביקרתי בעבר וכתבתי את אחת הביקורות הראשונות שלי מעל דפים אלה. זו הייתה מסעדה בשם אלמנטרי, חלום אישי של בחור שובה לב בשם צחי מלול. לא עברה שנה, המסעדה נסגרה והחלום נגוז.

המדרג

אוכל: 8
אווירה ועיצוב: 7
שירות: 7
תמורה לכסף: 7

ציון כולל: 7

חשבון בבקשה

מסבחת תרנגולת מפורקת: 34 ש"ח
מסבחת פול ירוק: 34 ש"ח
נתח קצבים חריף: 42 ש"ח
סלט פריקי: 24 ש"ח
צלוחית שרימפס: 48 ש"ח
מליטות מטוגנות: 42 ש"ח
פטיפורים: 32 ש"ח
3 שליש גולדסטאר: 54 ש"ח
קולה זירו: 10 ש"ח

סה"כ: 320 ש"ח

למסעדת חאן מנולי