שדרה לתת בה לעיר לעבור וקפה שבו הכל מעורבב. העיר של נטע לאופר

נטע לאופר היא זוכת פרס פרסר לצלמת צעירה, בעקבותיו היא מציגה בימים אלו תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב, שבוחנת את ההשפעות של הפעילות האנושית על הסביבה, על בעלי החיים והצמחים. היא יוצרת דימויים עוצמתיים בסטילס ובווידיאו, תוך שימוש באמצעים מגוונים כמו מצלמות לראיית לילה או מצלמות אבטחה, וצילום רחפן. עוד פרטים על התערוכה כאן

>> העיר של אבשלום פולק // כניסה סודית לקולנוע ובר שלא דומה לכלום
>> העיר של יולי כהן // הגינות הכי יפות של יפו ומקום מזין לגוף ולנפש

1. מוזיאון תל אביב

בתקופה האחרונה אני המון במוזיאון בגלל התערוכה שלי אבל גם לפני כן המוזיאון היה אחד המקומות האהובים עלי. אני אוהבת את הציפייה לקראת פגישה עם עבודה שעוד לא ראיתי פנים אל פנים, ואולי אפילו עוד יותר אוהבת את זה שאני מתחילה להרגיש קירבה או ביתיות מסוימת לעבודה שראיתי כבר המון פעמים. ככה שהמוזיאון הוא ללא ספק נקודת אחיזה, מקום אהוב עלי. שדרות שאול המלך 27

מרגישים את הציפייה באוויר. מוזיאון תל אביב לאמנות (צילום: אילן ספירא)

2. אריאלה קפה

אם כבר אני במוזיאון, בדרך כלל אקפוץ גם לבית אריאלה, לבית הקפה שם. אני אוהבת לעבוד שם ולעשות פגישות. הקפה מצוין ויש תמיד אפשרויות טבעוניות טובות. האוירה נעימה לי גם היום, כשרחבת המוזיאון הפכה לאזור המחאה המרכזי של משפחות החטופים, דווקא מתוך זה שהכול מעורבב. מצד אחד החיים נעצרו והכאב על המצב בלתי נסבל ומצד שני החיים ממשיכים כמה שהם יכולים. יש כמו אולי נחמה באחיזה של שני הקצוות האלו עבורי. יש משהו במוזיאון ובקפה אריאלה שיכול ליצור אסקפיזם מסוים, אבל במקרה של המצב הנוכחי והעובדה שהכול קורה באותה טריטוריה, מעמת ומותיר אותי עם הרבה שאלות ופגיעות קבועה – ולדעתי חשובה מאוד בזמן הזה. שדרות שאול המלך 25

תשתו משהו. קפה אריאלה (צילום באדיבות עיריית תל אביב-יפו)

3. בין דיזנגוף לים

מקום נוסף אהוב עלי הוא הים או יותר נכון הליכה לים. ההליכה מתחילה מדיזנגוף עוברת לבוגרשוב עד הים. משם אני ממשיכה על הטיילת לכיוון יפו, בדרך כלל אני אעצור באזור המנטה ריי, לפעמיים אמשיך עוד קצת ואז אשב ואסתכל על אחד הדברים הכי מופלאים, מפחידים וגדולים שיש לנו על פני כדור הארץ, הים, שמכסה יותר מ-70% מהכדור. תמיד כשאני שם, מתבוננת באופק, המחשבה על זה שאני ובעצם כולנו נמצאים על כדור מגיעה ומיד אחריה מחשבות על כוח הכבידה ועל זה שאנחנו לא נופלים מהכדור, ואז על כל בעלי החיים שיש בים הענק ובכלל על כוחות הטבע.

הכדור הוא עגול. חוף הים בתל אביב (צילום: shutterstock)

4. שדרות ח"ן

כמו שכבר אמרתי אני מאוד אוהבת לטייל בעיר, או לחילופין לשבת בשדרה (שדרות ח"ן) מתחת לבית עם קפה קר או בירה ולתת לעיר לעבור לנגד עיניי. עם הזמן פיתחתי לעצמי עניין חדש: הייתי ממציאה לכל בעלי החיים בשכונה שמות. זה התחיל מטיולים בשדרה, לאורכה, ככה הכרתי את פנינה – או לפחות ככה אני קראתי לה. פנינה הייתה החתולה שיושבת מחוץ לסלון ציפורניים, חתולה ענקית לבנה עם כמה נקודות שחורות. אחר כך היה את מרטין, שהיה קטן שחושב שהוא גדול, הוא היה קשור בחוט לאישה דקה ורצינית אך חמה כלפיו. ככה הכרתי גם את בועז, אמיל, סבטה, עומרי ועוד רבים. תמיד נחמד לראות את החיבור לאדם שמחזיק בצד השני של החוט או ליד המאכילה.

תנו לעיר לעבור. שדרות ח"ן (צילום: shutterstock)

5. הבית

אני חושבת שבסופו של דבר אני הכי אוהבת להיות בבית כמו אריק איינשטיין רק בלי החרדה או אולי עם קצת ☺.

"בבונקר, מחכה לחיות", מתוך התערוכה "אורות רחוקים" (צילום: נטע לאופר)

מקום לא אהוב בעיר

אני לא אוהבת לנסוע או ללכת על אבן גבירול. הכל בבנייה, מתחילים ללכת בצד אחד של המדרכה ואז צריך לעבור לשני ושוב לראשון. האמת שאני משתדלת מאוד לראות את הטוב שבדברים, אבל הבנייה המרובה ולא ממש נגמרת בתל אביב הפכה אזורים בעיר לקצת בלתי נסבלים.

מה הבעיה, תחצו ואז תחצו ותחצו בחזרה. אבן גבירול ליד מגדל המאה (צילום: דין אהרוני רולנד)

 השאלון 

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ראיתי שני סרטים שהשאירו חותם: "הדונם של סבתא" של ירמי שיק בלום ואלעד אורנשטיין אחד הסרטים הטובים שראיתי. הוא מצליח לגעת בדברים הכי טעונים וקשים בחברה שלנו בהמון הומור וקלילות. אני מעריצה יוצרים שמצליחים לגעת בכאב קולקטיבי בנונשלנטית. גם הסרט "דניאל אויערבך" של דוד וולך, שדן בשאלות זהות יהודית, היה מרתק ומעלה שאלות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר חסד אלוהים של ברנרד מלמוד, שבמרכזו המבול הגדול בגרסה עכשווית – שאלות על הישרדות, חברה, תרבות, אלוהים, כוח ושליטה – מאוד רלוונטי לימינו וכנאה ישאר כך תמיד.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
התרומות האחרונות שלי היו לאביהוא חיות הבר ולחוות החופש, לא משהו שקשור באופן ישיר לתקופה, אבל אני חושבת שצריך לתרום ולהתנדב באופן שוטף. מאמינה במחאה וביכולת שלנו כקבוצה לשנות את המצב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני יודעת שכולם נפגעו ויש הרבה עסקים במצב קשה ועדיין אני מרגישה שאם הייתי צריכה להרים למשהו זה למשפחות החטופים ולמפונים הדרומיים והצפוניים שאוכלים חרא רציני עכשיו. 

מה יהיה?
שאלה קשה אבל אני בוחרת להאמין שהחטופים יחזרו, שנחתום על עסקה, שהמלחמה תסתיים, שהממשלה תתחלף ובעיקר שיהיה טוב!