חוף בקצה הציוויליזציה ודיוויד לינץ' ביפו. העיר של עמית סטארק

עמית סטארק (צילום: דנה דקטור)
עמית סטארק (צילום: דנה דקטור)

"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים אהובים בוחרים את המקומות האהובים עליהם. והפעם: די.ג'יי עמית סטארק יככב בשבוע הבא בפסטיבל מוסררה מיקס, אז סחטנו ממנו המלצה על 5 ספסלי רחוב, 3 מוזיקאיות מקומיות, 2 ספוטים בקצוות הכי מרוחקים של החוף התל אביבי ובאופן כללי להתרחק ממקומות הומים

עמית סטארק הוא די.ג'יי שחזר לתל אביב אחרי גלות ירושלמית ארוכה. הוא גם האוצר הראשי של "יוצאים מהלופ – לילה בגלריה ברבור", אירוע של ביטים עמוקים ומכילים ואנרגיה מוזיקלית פראית ומתפרצת שיתקיים בשבוע הבא (חמישי 30.5) כחלק מפסטיבל מוסררה מיקס, אירוע בינלאומי רב־תחומי המתקיים בשכונת התפר מוסררה בירושלים משנת 2000, ביוזמתו ובהפקתו של בית הספר מוסררה לאמנות וחברה ע"ש נגר. שווה יציאה מהעיר? לגמרי. כל הפרטים על כל הדברים כאן

>> העיר של קרין ריבקינד סגל: קפה שהוא כמו בית של חברה. וים
>> העיר של יובל פכלר: שחיתות בארוחת הבוקר וברים שמדברים חו"ל

1. ענן

בר/חנות תקליטים חדשה בעיר שמצליחה להיות גם אינטימית גם קהילתית וגם בעלת סטייל: עיצוב החלל, והיין בטעם טוב והמוזיקה המעולה מתוקלטת בווליום נעים המעודד שיחה. בעלי המקום והצוות המתוקים ומושכים אליהם קהל לקוחות חמוד במיוחד – והמקום כמובן משמש כבית מושבם של קהילות אקס-ירושלמיות בגלות. רחוב רענן 36

מוכנים לצוף בשמיים? ענן (צילום: נועם רון)
מוכנים לצוף בשמיים? ענן (צילום: נועם רון)

2. חוף עג'מי

תל אביב חייבת הכל לים שמונח שלצידה, הפתרון לכל בעיות העיר נמצא בקו המים, וכשהחופים עצמם נהיים חלק מהבעיה הפתרון הוא להגיע לחוף עג'מי השקט והמופלא. מדרום – הרצועה הצרה על גבול בת ים תל אביב, שמאחוריה בית הקברות – משרה אווירה לימינלית של קצה הציויליזציה וניתן למצוא שם בין היתר את מחפשי החופש והאמת.

נכנסים כאן והולכים כמה מטרדים דרומה. חוף עג'מי/הקשתות/גבעת העלייה (צילום: רמי רפנר/פיקויקי)
נכנסים כאן והולכים כמה מטרדים דרומה. חוף עג'מי/הקשתות/גבעת העלייה (צילום: רמי רפנר/פיקויקי)

3. ספסלי רחוב

אחד הדברים שהיו לי הכי חסרים ב-10 שנותי בירושלים, היה המרחב הציבורי כפי שהוא קיים בתל אביב. נכון – גם פה עלול להיות עמוס ולעיתים קשה, אבל ספסלי הרחוב שמפוזרים בעיר מציעים שלל הזדמנויות לשבת ולהתבונן בעולם המשונה שלנו מהצד. טופ 5 ספסלי רחוב שלי:
שדרות ירושלים ליד פינת ארליך מהצד הדרומי דרום
כיכר המלך אלברט (פינת נחמני, בצלאל יפה)
רחוב גריזים, הצפון הישן
לילנבלום פינת פינס
רחוב רידינג מול החורשה

הספסל של המלך. כיכר המלך אלברט (צילום: ד"ר אבישי טייכר, פיקיויקי, CC By 2.5)
הספסל של המלך. כיכר המלך אלברט (צילום: ד"ר אבישי טייכר, פיקיויקי, CC By 2.5)

4. אואזיס

ספק קיוסק ספק בר, מתחת לשיכוני הרכבת ביפו א' מול החניון נמצא האואזיס. בירות, פיצוחים, מאפה ביתי דמוי בורקס, טלוויזיה גדולה ואווירה שתגרום לך להרגיש בגרסה יפואית לסרט של דיוויד לינץ'. נחל הבשור 3

כאן קורה כל הקסם. הקיוסק היפואי אואזיס (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)
כאן קורה כל הקסם. הקיוסק היפואי אואזיס (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)

5. "שמועות"

הפסל האקוסטי של האמן ניב גפני, שממוקם מול הים מצפון לרידינג. רצועת חוף ששווה להצפין ולטייל לאורכה. הפסל יוצר תופעת סאונד מעניינת, סוג של מראה הפוכה, ומייצר אופציה להאזנה עמוקה ושונה לרחשי הים שממול. ממליץ גם לחפש את מגדל הפיקוח הנטוש של שדה דוב באזור.

"שמועות", ניב גפני, חוף רידינג (צילום: יעל צור)
"שמועות", ניב גפני, חוף רידינג (צילום: יעל צור)

מקום לא אהוב בעיר

לא מקום – זמן. לא ממליץ לנסות לצאת מהבית בחמישי בלילה, בשישי או בשבת בצהרים. הכל פשוט מעורר חרדה והצפה חושית. העיר הזו צפופה מידי וההייפ תמיד מיותר.

התקף חרדה שכולו הייפ. שוק לוינסקי בשישי (צילום: אלי אליהו)
התקף חרדה שכולו הייפ. שוק לוינסקי בשישי (צילום: אלי אליהו)

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
תקלוט אול-נייטר של תאי רונה בסטודיו קטן בקריית המלאכה. תאי מציע פרשנות שונה לחלוטין למה היא רחבת ריקודים, חוויה מחבקת ומרטיטת לב.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?

מוזיקה יכולה לעזור. שלושה אלבומים חדשים של 3 יוצרות מקומיות:
I do care // Daniella Ljungsberg
שבר ענן // Eliana
יש המון // זיו בראשי

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות. ארגון חשוב ויפה
המספק בין היתר עזרה ותמיכה תזונתית לקהילות מוחלשות וכן לנפגעים ומפונים מהמלחמה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל בן/בת אדם שמרים יוזמה או עסק המקדם תרבות שוליים ראוי להרמה יומיומית, המסע הזה לא מתגמל כלכלית. הקשיים המערכתיים הם אין סופיים.

מה יהיה?
60% מה שהיה, 40% חדש לגמרי.