ליקוט פינוקים לסופ"ש וטיול עם קפה משובח. העיר של פנינה חלפון לנג

>> פנינה חלפון לנג (כדאי שתעקבו) היא המנכ"לית והמנהלת האומנותית של קרן קופרו, המקדמת קולנוע ישראלי בעולם ומובילה תוכניות לקולנוע אימפקט, שמטרתן ליצור קולנוע ישראלי משמעותי, מעורר שינוי ובעל יכולת השפעה חברתית. בין שלל פעילויותיה מארגנת הקרן גם את שוק קופרו השנתי, אירוע השיא של תעשיית התוכן הישראלית במאמצי השיווק של סרטים וסדרות לחו"ל, שיתקיים השנה בחודש יוני.

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר מזון // העיר של גלעד כהנא
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. פארק החורשות // המצפור 

כתושבת שכונת קרית שלום למעלה מחמש עשרה שנה ועד לפני כחודשיים, אני מאוד אוהבת לטייל עם המשפחה בפארק החורשות שלידנו, לעשות הליכות וליהנות מהריאה הירוקה הזו במרחק הליכה מהבית. לאחרונה, וסוף סוף אחרי ציפייה של שנים, נפתח שם "המצפור", בית קפה חדש ומקום לאירועים מגניבים בתוך מתחם שעובר חידוש עירוני מוצלח. זוהי הזדמנות נהדרת לטיול קל בתוך העיר עם קפה משובח.
מצפור // היינריך היינה 17 תל אביב

2. ת"א תרבות דה וינצ'י

מרכז תרבות עירוני שקרוב ללב שלי. הרבה מאירועי שוק קופרו ופעילויות העמותה מתקיימים שם לאורך השנה. כמה ימים לפני הפגיעה בבניין במהלך המתקפה האירנית, קיימנו שם פגישות של יוצרי קולנוע ישראליים עם מקבלי החלטות מרחבי העולם, והייתי שם גם כחלק מתוכנית פרסיץ למנהלי מוסדות תרבות של עיריית תל אביב-יפו. אני שמחה לראות שהעירייה טיפלה במהרה בפגיעה כדי לאפשר לצוות דה וינצ'י ולקהילת האמנים.ות ששוהה בו לחזור למבנה ולהמשיך ליצור.
דה וינצ'י 14 תל אביב

3. אטלס

פנינה קטנה בלב שכונת שפירא. בר מעולה עם חצר גדולה שתמיד כיף לשבת בו אחרי יום עבודה ארוך או להרים לחיים עם קולגות וחברים.
מסילת ישרים 15א' תל אביב (שכונת שפירא)

4. דליקטסן X בניין פנורמה

מדי יום שישי אני משתדלת לפקוד את חנות המפעל וללקט פינוקים לסופשבוע מכל הטוב שאפשר למצוא בדליקטסן. מיטבי לכת יודעים שלקראת הצהריים המחירים צונחים ואפשר למצוא גם מציאות. ממליצה מאוד על עוגת השמרים הממכרת.
דרך בן צבי 84 תל אביב

 

5. לה מעלה 

גם כשאנחנו רוצים ממש להתפנק בארוחה מעולה אנחנו לא מתרחקים הרבה מדרום תל אביב. לה מעלה היא מסעדה מקסיקנית טעימה בטירוף שנמצאת בתוך בניין תעשייתי בקריית המלאכה, שתמיד כיף להגיע אליה ומשאירה טעם של עוד. ממליצה על הסביצ'ה מוסר ים ועל המרגריטה המעולה שלהם.
שביל המרץ 5 תל אביב (קריית המלאכה)

מקום לא אהוב בעיר:

היציאה לתחנת רכבת ההגנה ואזור התחנה המרכזית. אין משהו שממחיש טוב יותר את הכאוס הישראלי מאשר היציאה מתחנת רכבת ההגנה. אני מוצאת את עצמי יורדת מהרכבת, אחרי ימים של פגישות מקצועיות באירופה היפה – פריז, ברלין או אמסטרדם, שם אני נאבקת על דעת הקהל העולמית ועל מקומה של היצירה הישראלית מול חרמות ואתגרים – ואז, ברגע אחד, אני חוזרת הישר אל תוך תערובת של רעש, פיח, פקקים וריחות שכולנו מכירים, שמזכירים עד כמה האזור הזה מוזנח וזקוק לשדרוג. והכי מתסכל? כבר למעלה משנתיים שהכביש שם חסום, אי אפשר לחצות לצד השני, והיציאה המערבית מהתחנה נסגרה. אני מוצאת את עצמי מסתובבת במעגלים, מנסה להבין איך בכל זאת מגיעים הביתה בדרך נורמלית.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לאחרונה ביקרתי בתערוכה של חנאן אבו־חוסיין במוזיאון תל אביב, והיא פשוט הותירה עליי רושם עמוק. התערוכה אספה עבודות גדולות ומרשימות שלה משלושת העשורים האחרונים – גוף יצירה שהוא גם אישי מאוד וגם פוליטי, נשי, מקומי ואוניברסלי בו־זמנית. משהו באנרגיה של העבודות, בעוצמה ובכאב שהן נושאות, ובאופן שבו הן מתמודדות עם נושאים של זהות, גוף וחברה, הצליח ממש לפתוח לי את הלב. יש בתערוכה שילוב נדיר בין יופי חזותי בלתי מתפשר לבין אמירה חדה ונוגעת. הרגשתי שאני עומדת מול אמנית אמיצה שמביטה ישירות במציאות, גם כשהיא לא נוחה, ומתרגמת אותה לשפה ויזואלית כנה ומטלטלת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ביומיום אני מוקפת בעיקר בעשייה דוקומנטרית – סרטים ותכנים שמביטים ישר למציאות הישראלית הקשה, בלי פילטרים. אבל דווקא בתוך התקופה הטעונה הזו, ובעיקר בזמן טיסות עבודה הלוך ושוב, החלטתי לברוח קצת לעולם אחר והשלמתי סוף־סוף את כל העונות של Better Call Saul. איזו חוויה. זו סדרת מופת – חכמה, עשויה בקפדנות, כתובה לפרטי פרטים ומלאת לב והומור שחור. מעבר לעלילה המורכבת ולדמויות הבלתי נשכחות, מצאתי בה השראה אמיתית לחשיבה יצירתית על טלוויזיה מתוסרטת: איך מספרים סיפור מורכב, איך בונים עולם שלם, ואיך שומרים על מתח ואנושיות גם כשהכול מתפרק.

באופן מפתיע, דווקא הסדרה הזו – עם כל הציניות והעיסוק שלה בכישלון ובבחירות אנושיות גרועות – החזירה לי קצת תקווה. תקווה בכוח של סיפור טוב, בעומק של כתיבה חכמה, ובאפשרות של טלוויזיה איכותית לגעת, לרגש ולתת לנו רגע של נשימה. במובן המקצועי, היא גם נתנה לי השראה אמיתית לעשות ולתמוך בדרמות מתוסרטות איכותיות במסגרת העבודה שלי – כאלה שמעזות לספר סיפורים גדולים דרך פרטים קטנים ואנושיים באמת.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתמוך בארגון עומדים ביחד – תנועה חברתית שמנסה, בעקשנות מעוררת הערכה, לחבר בין יהודים וערבים שמאמינים שאפשר וצריך לבנות כאן מציאות שוויונית וצודקת יותר. בתקופה כל כך מקוטבת ומלאת פחד, הם מצליחים להזכיר שדווקא השותפות היא המפתח לעתיד אחר – לא של הסכמה מוחלטת, אלא של הקשבה, סולידריות ואנושיות. הם פועלים גם בשטח, בעיירות, בכפרים ובערים מעורבות,  כדי לקדם זכויות חברתיות, שוויון אזרחי ושלום אזורי אמיתי, ובמקביל עושים עבודת חינוך ושיח שמחזירה מעט תקווה למרחב הציבורי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה להרים לאפרת טילמה, אישה חלוצה, אמיצה, מצחיקה וחכמה – שעשתה היסטוריה בקהילה הטרנסית בארץ ובתל אביב בכלל. אפרת היא גיבורת הסרט התיעודי "הגברת הראשונה" – סרט שהתחיל אצלנו בשוק קופרו, גייס שותפויות והשקעות בינלאומיות, והיה חלק במעבדת האימפקט שלנו. הסיפור שלה ממשיך להדהד ולהשפיע רחוק מעבר למסך, ובימים אלו היוצרים בשיתוף עם פרויקט גילה יצאו בקמפיין האימפקט ויוזמים הקרנות ייעודיות בשילוב מפגש עם אפרת בכדי להציף את האתגרים והמענים הדרושים לקהילה הטרנסית. מעבר להיותה סמל לשינוי חברתי, אפרת היא גם מרצה, מתנדבת במשטרה, אישיות שכולה נדיבות ואייקון אופנה וביוטי!

מה יהיה?
אמנם תקופה מאתגרת ומתישה אבל אני מאמינה שחייבים לחשוב חיובי ולעבוד לקראת היום שאחרי. מחשבה יוצרת מציאות ואנחנו בעולם התרבות הישראלי צריכים להמשיך ליצור, לנהל דיאלוג על מורכבות, על ריפוי ועל שלום.