כלבים מאושרים, שדרה מרגשת ונוף למזרקה. העיר של רון ביטרמן

רון ביטרמן משחק בהצגה החדשה של תיאטרון באר שבע, "עד שהמוות יפגיש בינינו", מחזה מקורי שכתבו דפנה זילברג ונועה לזר-קינן. זילברג היא אלמנתו של עיתונאי התרבות נבו זיו ז"ל, והמחזה נולד כשהוא הציע לה לכתוב יחד מחזה על גבר גוסס מסרטן שיוצא לחפש לאשתו אהבה חדשה, וטרם מותו מוצא עבורה שלושה גברים פוטנציאלים ליום שאחרי לכתו. יחד עם ביטרמן משחקים בהצגה גם שירה נאור בתפקיד האישה ודורון בן-דוד בתפקיד החבר הטוב של הבעל המת. עוד פרטים וכרטיסים כאן

>> העיר שלהם: טל ואלון בר השתלטו על קפה 51 ומתפשטים צפונה
>> המשקפיים של פוליקר והתפריט הסיני השחור // העיר של דור דטנר

"עד שהמוות יפגיש בינינו", תיאטרון באר שבע (צילום: רדי רובינשטיין)

1. פיצה ארציאלי

כוך קטן בכיכר רבין עם הפיצה הכי טובה בעיר. מלכי ישראל 7

פיצה שתגרום לכם לפעור פה, ולא רק מתדהמה. ארציאלי (צילום: יונתן בן חיים/איסנטגרם/@artzieli_pizza)

2. שדרות בן גוריון

אחת הסיבות שאני כל כך אוהב לגור בתל אביב. שדרה ירוקה שמובילה לים עם בתי קפה, גני שעשועים ופסלי אמנות. אני מוצא את עצמי מתרגש לא פעם כשאני עובר שם ומתלהב כשמוסיפים עוד פינות ישיבה או פסל חדש כמו של בן גוריון ופולה.

פולה, תעשי לנו קוצ'מוץ'. הפסל של שירה זלוור, שדרות בן גוריון בסמוך לבית בן גוריון (צילום: כפיר סיון)

 3. בר הג'ניה

המקום הקבוע שלי. נוף למזרקה, אוכל טעים, צמחיה בכל פינה ואווירה נעימה. בן עמי 11

4. כיכר המלך אלברט

אני מאוד אוהב אדריכלות ותמיד מחפש לראות מבנים חדשים שנבנו או מבנים לשימור ששופצו. ברוחב נחמני יש המון אדריכלות מרשימה אבל אין ספק שכיכר המלך אלברט (מודה שלא היה לי מושג שככה קוראים למקום) היא אחת הפינות היפות בתל אביב. בכל פעם שאני באזור אני משתדל לעבור שם.

כיכר המלך אלברט (צילום: ד"ר אבישי טייכר, פיקיויקי, CC By 2.5)

5. חוף הכלבים

ממש לא החוף הכי טוב בעיר, אבל בעיניי זה מדד לאיכות חיים. עיר שדואגת לכלבים שלה היא עיר שתהיה טובה לתושבים שלה. אז אמנם החוף קטן וכשיש גאות הוא עוד יותר מצטמק אבל לראות את הכלב שלך כל כך מאושר זה שווה את הכל.

כלבים טובים בעיר טובה. חוף הכלבים הדרומי (צילום: shutterstock)

מקום לא אהוב בעיר

אני גר ליד ארלוזרוב ובניית הרכבת הקלה היא דבר חשוב ומבורך, אבל העבודות עליה הופכות את המרחב העירוני לעיתים לבלתי נסבל, במיוחד למי שמסתובב ברחוב עם עגלת תינוק. עדיין חיים פה אנשים, ואפשר לראות באירופה איך יוצרים אזורי בנייה נעימים יותר לתושבים. בכל יום גשום בדרך לחדר הכושר אני יודע שאני אצטרך לתמרן בין שלוליות מים ומלט וכביש סואן.

הרגתם את העיר. בניין העירייה על רקע עבודות הרק"ל בכיכר רבין (צילום: אלכסי רוזנפלד/גטי אימג'ס)

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסדרה "פליבג". אמנם לא מהזמן האחרון, אבל יצא לי לצפות בזה שוב. פיבי וולר-ברידג' יצרה ומשחקת בסדרה שמבוססת על הצגת יחיד שלה שעלתה בפסטיבל אדינברו, סדרה שנונה, רגישה וכל כך מצחיקה שגם מסתירה כאב גדול. אני תמיד מופתע כשאני פוגש אנשים שעוד לא צפו בה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסטנדאפ של ניל ברנן (שלושה מיקרופונים ובלוקים). אני אוהב אנשים שמצחיקים מתוך כאב, וניל הוא סטנדאפיסט מצחיק מאוד שמתמודד עם דיכאון ומדבר על ההתמודדות ממקום אופטימי ויצירתי.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליצץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אישתי מתנדבת בגוף שנקרא "סיפור.חיים", מיזם התנדבותי להנצחת חללים ונרצחים מאז ה7 לאוקטובר. הם תמיד מחפשים מתנדבים מעולמות הכתיבה, עורכים, מעצבים גרפים, מאיירים ועוד. אפשר לפנות אליהם בעמוד הפייסבוק תחת השם של המיזם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
דני בולר (ask_dani). עושה עבודה מדהימה ברשתות החברתיות מאז ה7 באוקטובר. מעניין, ענייני, מכבד ולא מתלהם. לאחרונה הוא העלה סרטון שיש אנשים שתוקפים אותו בתגובות כי לחלק מאיתנו קשה להתמודד עם טעונים מורכבים. אז מגיע לו. 

מה יהיה?
אין לי ברירה לחשוב שיהיה לפחות בסדר.