קבב בטעם ממסטל ושדרה שכמעט לא נגעו בה. העיר של רם אוריון

>> רם אוריון הוא מלך. פשוט מלך. הוא לא רק אחד האנשים המוכשרים, הוותיקים והחלוצים באינדי הישראלי, אלא גם אחד החמודים והאהובים שבהם, מנטור מוזיקלי עבור המונים ובקיצור, מלך. בשבוע שעבר יצא לאור אלבום האולפן הרביעי שלו, "פאקינג הל", שם שבהחלט מסכם היטב את התחושות של כולנו, ובעוד שבועיים בדיוק (רביעי, 3.9) הוא ישיק אותו בהופעת בכורה חגיגית בלבונטין 7, ויש כאן עוד פרטים וכרטיסים. ואמרו חכמינו: נעשה ונשמע.

1. קיי בר

המקום שבו בשנים האחרונות אני מגיע לתקלט אחת לחודש בימים משתנים עם תיק ובתוכו לפטופ שמכיל כעשרים אלף קבצים באיכות גבוהה של כל המוזיקה שברשותי ועוד כמה עשרות תקליטונים שבחרתי לאותו הערב. הסגנון? מה שבא לי שינגן בחלל הקיי על פי האנרגיה והאווירה באותו הרגע ויכול לנוע בין רוקבילי משנות ה-50 ועד להורדות טריות מהסולסיק של שירים שיצאו יומיים קודם. התיקלוט הקרוב: 31.8, יום ראשון רגוע, החל מ-22:00.
הרצל 4 תל אביב

2. לבונטין 7

מועדון הופעות/בר בגודל ובוייב הכי נכונים וקלאסיים לסוג ההופעות שאני אוהב לראות ולעשות כבר קרוב לעשרים שנה, ולכן גם הבחירה הטבעית להופעת ההשקה של "פאקינג הל" ב-3 בספטמבר.
לבונטין 7 תל אביב

3. ניבו גריל

תוך כדי הקלטות "פאקינג הל", כשירדתי להפסקת צהריים עם אורי "מומו" ברק איש הסאונד האגדי, הוא המליץ לי על מקום חדש של מייסדי שווארמת מוטפאק המעולה. המנה המועדפת עלי היא דווקא הקבב הטורקי שנמצא בליגה אחרת של עסיסיות וטעם ממסטל בתוך פיתה שנאפית במקום ולצידה צ'יפס מושלם.
ויטל 2 תל אביב

4. צומת לה גווארדיה

כתושב דרום העיר זה עבורי השער שמסמן יציאה מבורכת מהעיר ותמיד תמיד גם את אנחת הרווחה של חזרה לתוכה ואז הרכבת, בגין, העליה והופ אני בבית. 

5. שדרות עמנואל הרומי

הרחוב שבו גדלתי עד שנות הטינאייג'יריות, תקופה שבה זה היה פשוט צפון תל אביב. הצפון החדש של אחרי האייטיז היה אז שדות ודיונות ושלל מפגעים בטיחותיים לילדים שמבלים את כל שעות האור הפנויות של היום מחוץ לבית. עברתי שם לפני כמה שבועות, ואני חושב ששדרת הפיקוסים המגה-מוצלת הזאת עם קן מחנות העולים היא אחת הפינות הכי שמורות ויפות בעיר שעושה רושם שכמעט לא נגעו, חידשו או הרסו-בנו בתוכה בחמישים השנים האחרונות.

מקום לא אהוב בעיר:

דרך סלמה בקיץ. להבדיל משדרות עמנואל הרומי עם כל השקט והצל, סלמה, במיוחד מהצומת עם שוקן ומערבה לכיוון יפו, הוא התגלמות הסיוט הדרום תל אביבי הקיצי. באופן כמעט מרשים, לא משנה באיזה צד שלו, אין שום סיכוי לצל בשעות השמש, אין סימן או תקווה לשביל אופניים, תמיד יהיה איזה אתר בניה שיוריד אותך מהמדרכה הצרה לכביש, סירנות, צופרים, צעקות ושלל רעשי בניה לאורך כל היום ובגדול גם בלילה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אירוע ההתרמה למען תושבי עזה בבית הסגול.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
APT של רוזי וברונו מארס הזכיר לי כמה אני אוהב פופ מלודי מפוצץ בהוקים ובאופן כללי בזמן שכאן סיוט רודף קטסטרופה, 2024 היתה שנת פופ די מדהימה בשאר העולם ופופ טוב ומרים תמיד עוזר כשמסביב הכל כל כך נורא.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל דבר שיעזור לנפגעי המלחמה בגוף ובנפש באשר הם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל אחד ואחת שיוצאים להפגנות ונלחמים על הדמוקרטיה וסיום המלחמה.

מה יהיה?
יהיה חם ואז קצת נעים ואז שוב חם מדי.