השניצל שלא השתנה והמסעדה שהיא השראה. העיר של תום ניומן

>> מוריס, הבר שמול הבסטה, נפתח לפני שמונה חודשים בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל. תום ניומן, השף הראשי – אם אפשר לקרוא כך למי שמבשל מה שבא לו בבר קטן שאינו מחויב לשום הגדרות – חווה את השינויים בהרגלי הצריכה. "המלחמה משפיעה עלינו כמו שהיא משפיעה על כולם. הייתה ירידה בתנועת הלקוחות אבל דווקא לאחרונה אנחנו בתקופה מאוד חזקה", הוא אומר באופטימיות.
ערב חזק ומעניין במיוחד התרחש לפני כשבועיים, כשמוריס אירח את כל משפחת ניומן, המקבילה הקולינרית למשפחת בנאי: המיקסולוג האגדי אדי ניומן והבן האמצעי אדם על המוזיקה, אמא אורלי על הבישולים והבן הבכור בר, שהוא מנהל הבר בבסטה, על הבר. בינתיים אין תאריך נוסף להשתלטות המשפחתית, אבל ניומן ג'וניור מבטיח שיש למה לחכות. יום אחד אולי הם אפילו יפתחו מקום יחד.

>> מקום רע באמצע: הגיע הזמן להודות בזה – נמאס לנו מארוחות בראנץ'

1. הבסטה

מכיוון שאני לא יכול לבחור במוריס, הבסטה היא הבאה בתור. גדלתי כאן וזו הבחירה הטבעית בעיניי. למרות שאני סוג של עובד שם, אני מאוד אוהב לשבת בבסטה, במיוחד כשאחי בר עובד על הבר.
השומר 4

2. קאב קם

אם נשים בצד את העובדה שאבא שלי עובד שם, בקאב קם יש את השירות הכי טוב בעיר והוא מספר אחת מבחינת אווירה ואוכל. אני מאוד אוהב להגיע כשאבא שלי עובד וגם כשלא – עדיין מאוד כיף שם.
לינקולן 11

3. הסינמטק

בייסיקלי גדלתי שם. למדתי קולנוע, הייתי מנוי לסינמטק וצפיתי במאות סרטים. מאז שמוריס נפתח אני לא כל כך מצליח להגיע לשם אבל המקום עדיין קרוב ללבי.
הארבעה 5

4. השניצל של ציון

מקום שמסמל עבורי את הילדות כי גדלתי ברחוב שלום עליכם, ובכל פעם שהלכנו לים היינו עוצרים לאכול שניצל אצל ציון. מדי פעם אני אוהב לחזור לשם להיזכר ולראות שכלום לא השתנה.
הירקון 61

5. חנן מרגילן

אחת המסעדות האהובות עליי, עסק משפחתי יציב בלי יותר מדי יומרות. הדושפרה שלהם זו המנה הכי מנחמת שאני מכיר. יש לי חלום לעשות מסעדה של הניומנים, ובחנן מרגילן אני מוצא השראה ומודל לחיקוי.
מסילת ישרים 15

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

רחוב נחלת בנימין, "מחלת בנימין" כפי שאני קורא לו, הוא מקום שמסמל תופעה שאני פחות אוהב – אסופת מסעדות ומקומות בילוי חסרי זהות, שסובבים סביב טרנדים ואינסטגרם ופונים לקהל חסר אופי. לפני שנה גרתי בצרפת, ואני זוכר שכשהגעתי לביקור לא זיהיתי את הרחוב. לא שלפני כן הוא היה מדהים, אבל הופתעתי מפיצוץ האוכלוסין. לצערי יוצא לי לעבור במחלת בנימין די הרבה והוא עושה לי חרדות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אני חובב קולנוע מושבע למרות שלצערי בקושי יוצא לי ללכת. הסרט האחרון שראיתי וגרם לי לחשוב הוא הברוטליסט, ומה שהכי תפס לי את הראש בו הוא שהסרט מדבר על אדריכל ניצול מחנה הריכוז בוכנוואלד, שבונה פרויקט מונומנטלי שאותו הוא מבסס על התא שבו הוא היה עצור. הוא יודע את המידות רק מהזיכרון ודרך זה הוא מנסה להשיג איזושהי גאולה, אולי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"מסע אל קצה הלילה" מאת לואי-פרדינן סלין, ספר אנטי מלחמתי שמציג עד כמה מלחמה היא דבר אבסורדי. העלילה מתרחש בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כשהגיבור הראשי עובר בחדות מסיטואציה תמימה כביכול, שבה הוא יושב עם חבר בבית קפה וחיילים חולפים על פניהם, אל שדה הקרב. משם, ככל שרמת האבסורד עולה, הוא הולך ומאבד את השפיות.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
להתנדב עם מכורים לסמים. זהו תחום שאינו מקבל מספיק תמיכה התנדבותית והייתי רוצה לעסוק בכך. באופן כללי צריך לשפר את הטיפול בהתנדבויות בארץ ולעודד אנשים לתרום.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אבא שלי אדי ניומן. סצנת הברים בתל אביב חייבת לו המון ומגיע לו לקבל את הפרחים. בהרבה מקומות שמצליחים כיום בעיר עובדים אנשים שלמדו אצלו, ואפשר לראות בהם את טביעת היד שלו.

מה יהיה?
אני רוצה לצטט את יצחק רבין שאמר "לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם – שם פרטי ושם משפחה. זהו צירוף שתי המילים 'יהיה בסדר'". קחו את זה לאן שתקחו את זה.