געגועים לארבע פינות רחוב וחומוס אבוד אחד. זאת העיר של אמיר צורף

אמיר צורף הוא מוזיקאי, מלחין וגיטריסט שאולי מוכר לכם מהצמד "ג'ינג'יות", ואולי כמפיק ומעבד מוזיקלי של מיטב המוזיקאים בישראל – ביניהם אביתר בנאי, יהודית רביץ, עמיר לב, כנסיית השכל וסיוון שביט. "Humming Street Lights" שיצא כעת הוא סינגל ראשון מתוך אלבום הבכורה שלו, "Night Strolls in Berlin", שצפוי לצאת בהפצת נענע דיסק ב-7.2, ולהתמקד במוזיקה אלקטרונית אקספרימנטלית שהוקלטה בברלין, שם הוא מתגורר עם משפחתו ב-14 השנים האחרונות. מכיוון שבעברו היה מוזיקאי תל אביבי למהדרין, ביקשנו מצורף לספר לנו על כמה מקומות שהוא מתגעגע אליהם בעיר בזמן ההליכות הליליות בברלין. זו העיר שהוא מתגעגע אליה.

>> מערת אלאדין של טעמים ומרק לנשמה. העיר של אביבית פריאל
>> השווארמה הכי טובה והקווין אמאן האלוהי. העיר של רומי שטייניץ

1. כיכר ביאליק

גרתי 10 שנים באידלסון 31 על פינת ביאליק 23. הייתי צופה על המזרקה היפהפייה של נחום גוטמן מחדר העבודה ונהנה לשבת במרפסת ולהקשיב לפכפוך המים. אין לי מושג למה, אבל לצערי היא לא נמצאת שם כיום והוחלפה במזרקה סטנדרטית, מי שרוצה לראות את היצירה המקסימה הזאת יכול למצוא אותה היום ברחבת מגדל רוטשילד 1 בכניסה לנווה צדק. הבניין שבו גרתי עם סיון שביט ובו נוצרו האלבומים "ג'ינג'יות" ו"הכחול האפור הזה", הוא בניין יפהפה בפני עצמו כמו בניינים היסטוריים נוספים שנמצאים ברחוב כמו בית ביאליק, בית ראובן והעיריה הישנה של ת"א. בכל פעם שאני בת"א אני מבקר שם.

2. פרישמן פינת הירקון

אני תמיד מתרגש מהרגע שכשנוסעים על רחוב הירקון מצפון לדרום ומגיעים לירידה של רח' פרישמן והים נחשף עד האופק, בשבילי זאת תל אביב בשיא תפארתה. אוהב את הארכיטקטורה של מלון דן המקורי ואוהב את המראה הפופי שאגם נתן בסוף שנות השמונים. בפינת הרחובות האלה היו גם קולנוע פריז עם הקרנות בחצות של סרטים שאי אפשר היה לראות בבתי קולנוע אחרים ותמיד היה משתרך תור ארוך מול הקופה ובצד השני של הפינה היה קולנוע דן שבו ראיתי את להקת "הקליק" וקורין אלאל.

3. הירידה ברח' נתיב המזלות לנמל יפו

אני לא יודע אם הבניין שאני זוכר עדיין קיים שם, אבל היה בניין בסוף שנות השמונים שדרו בו כל מיני אומנים ואני למדתי גיטרה אצל עופר זינגר שגר באחת הדירות ובסלון שלו היה חלון פנורמי שצפה על הים שהיה כל כך קרוב שכאילו היינו בתוך צוללת. זוכר את עצמי מנגן ולא מפסיק להסתכל על הכחול הזה שמילא את החלון.

4. רח' אלנבי

כשאני הולך ברחוב אלנבי אני לא מסתכל על המדרכה או על האנשים אלא רק על הבניינים. חלקם הם בניינים לשימור ביניהם באוהאוס וסגנון אקלקטי משנות העשרים. זה שיש לי אליו קשר סנטימנטלי במיוחד הוא הבניין של אלנבי 79, "מי גר שם?".

5. החומוס של הסורי בשכונת כרם התימנים

המנה המושלמת. מתגעגע לחומץ לימון ולריח של הפתיליות והתה השחור. הסטייל שלהם היה להיות לכאורה לא אדיבים אבל היה להם קסם מיוחד כאנשים, אף פעם לא מחייכים. היינו הרבה פעמים חוזרים מלילה לבן באולפן ואוכלים על הבוקר "קומפלט" וחוזרים הביתה ישר למיטה.
(הערת מערכת: גם אנחנו מתגעגעים אליו, כי "הבן של הסורי" נסגר בספטמבר האחרון)

מקום לא אהוב בעיר

לא מתגעגע לפקקים בנתיבי איילון. וגם לא לחיפוש חנייה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
רטרוספקטיבה של הצלמת נאן גולדין, בברלין. לא יכול להגיד שזאת תערוכה מנחמת, אבל יש בה כמה וכמה עבודות שפתחו לי את הלב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
היצירה המוזיקלית האחרונה שנתנה לי השראה היא יצירה מ-2018 שנתקלתי בה במקרה לפני כמה חודשים Banteay Srey של קארל סטון, מלחין אלקטרו אקוסטי אמריקאי. עוד יצירה מוזיקאלית שריגשה היא הקאבר לשיר "World Citizen" של ריוג'י סקמוטו ודיוויד סילביאן בביצוע של המוזיקאית האיסלנדית Hildur Guonadottir, שכלול באלבום המחווה לסקמוטו שנוצר לאחר מותו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
שתי המטרות שבעיניי כולם צריכים להתגייס אליהן הן להחזיר את כל החטופים ולמצוא פתרון לסכסוך ולסיים את הכיבוש.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הזמרת-יוצרת שירה ויזל שהיה לי הכבוד והעונג לעבוד איתה על האלבום "זאת לא רק אני" שיצא לפני כמה חודשים. בשבילי היא אחת היוצרות המעניינות טקסטואלית ומוזיקלית של השנים האחרונות. אמיצה, מוכשרת ובלתי מתפשרת.

מה יהיה?
מצפה שיהיה יותר טוב כשהממשלה הנוכחית תסיים את כהונתה.