הפסיכולוג של המים והמקום שבין מודרניות לאתניות. העיר של ניצן פלד

ניצן פלד בן ה-28 היא תל אביבית מלידה, סוכנת שחקנים לשעבר ב-ISCOUT, ואשתו של בלם הכדורגל לשעבר צליל נחמיה. כעת היא עובדת כמפיקה בתוכנית של חיים אתגר ומשיקה קריירה מוזיקלית. בימים אלו היא עובדת על אלבום בכורה. הסינגל "חלמתי גבוה", אותו יצרה עם אופיל מלול, הוא השיר הרביעי המשוחרר מהאלבום. זו העיר שלה 

>> ספורט העתיד ופסל סביבתי בלתי מתוכנן. העיר של דורית חכים קרמר
>> מקומות טובים לפגוש בהם אנשים טובים. זאת העיר של רביד כחלני

1. פארק הירקון

פארק הירקון מזכיר לי את הילדות – על האש ביום העצמאות, ימי הולדת לחברים ובילוי בשבתות. הדשא הירוק והאגמים תמיד עושים לי טוב על הלב, ונותנים תחושה של חופש.

2. גורמה סבזי

כחצי פרסיה אין הרבה מה להוסיף, אבל בעצם יש. האוכל הפרסי מאוד ייחודי – חורשט סבזי, בון (תהדיג), גונדי ועוד מילים שבטח נשמעות לכם כמו סינית, אבל בשבילי מזכירות את הבית. המסעדה הזו, שנמצאת ברחוב לוינסקי יחד עם כל האווירה התל אביבית מסביב, משלבת באופן נהדר בין המודרניות לאתניות. האוכל מצוין ואתם חייבים לבקר.
לוינסקי 47

3. חומוס כספי

הסניף שנמצא בנאות אפקה וקרוב לביתי מזכיר לי את האווירה הנהדרת של סוף השבוע. כנערה היה לי ולמשפחתי מנהג לאכול בחומוס כספי כל שישי בצהריים, תמיד היינו מגיעים לקידוש מפוצצים – אבל זה היה שווה את זה. האווירה נהדרת וכמובן שגם האוכל.
נתן אלתרמן 13

4. חוף תל ברוך

הים הוא הפסיכולוג, התרופה של הנפש. כתלמידת תיכון בכל סיום שנה – ב-30.6 – היינו הולכים לחוף תל ברוך לחגוג את תחילתו של החופש הגדול. יש לי הרבה חוויות נהדרות מהחוף הזה, והשקיעה בים היא תמיד משהו מיוחד.

5. מיקדו סנטר

כתושבת השכונה מיום הקמתה – המיקדו הוא הבית שלי, המקום בו הייתי מבלה כילדה קטנה וכמובן עד היום. אפשר לומר שהייתי במיקדו יותר מבבית. למי שלא מכיר, מדובר במרכז שכונתי בשכונת תל ברוך צפון. זהו אמנם מרכז "רגיל לגמרי", אבל בשבילי המקום הזה מסמל ומסמן הרבה. כילדה קטנה שהייתה נמצאת עם אימא שלה הרבה במיקדו, היום אני הולכת לאותו מרכז בדיוק עם הבן שלי ואין סגירת מעגל יפה ומרגשת מזו. משהו בשכונתיות, בעסקים שנשארו כמעט זהים מזה 20 שנה, הפרצופים המוכרים שיושבים בבתי הקפה – פשוט מרגיש בבית.
אהרון בקר 8

מקום לא אהוב בעיר

לא מדובר במקום ספציפי אלא מגמה: לאחרונה מחליפים הרבה נתיבי נסיעה רגילים בתוך העיר בנתיבי תחבורה ציבורית, מה שהופך את ההתנהלות בתל אביב עם רכב מקשה לכמעט בלתי אפשרית. כתושבת העיר ובעלת רכב הדבר מאוד מקשה על התניידות, ומגביר את הפקקים שגם ככה ישנם בעיר כה מבוקשת. אני כמובן מברכת על שדרוג והרחבת המסלולים של התחבורה הציבורית, אבל צריך למצוא פתרון שלא יבוא על חשבון נתיבים של תחבורה רגילה שגם ככה צפופים, עמוסים ופקוקים בשגרה.

שאלון

1. איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
כאחת שעובדת בטלוויזיה, תוכניות וסרטים הם חלק בלתי נפרד ממני. מדובר בחלק מהעבודה שלי, אבל גם חלק מהמהות שלי. ברוח התקופה אבחר לציין את הסרט "בחרתי בחיים" של גלית גוטמן, (גילוי נאות: הסרט בהפקת קסטינה תקשורת, המקום בו אני עובדת): שלוש נשים שהחליטו לבחור באהבה חדשה אחרי שאיבדו את בעליהן במלחמת חרבות ברזל. הסרט נותן זווית אחרת ועמוקה כל כך על מה שהן עוברות, מצד אחד מתמודדות עם האבל הגדול ביותר ומצד שני עם שיפוטיות כל כך גדולה. כל אחת מהן היא פשוט לוחמת שפתחה את הלב בצורה מעוררת השראה. מדובר בנשים מדהימות וזה שיעור גדול לנו כחברה – לא לשפוט אף אדם שאנחנו לא נמצאים בנעליו.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה "לוחמים" בקשת 12 שנותנת הצצה לחייהם של הלוחמים הגיבורים שנפצעו, והקריבו עצמם למעננו. הסדרה עוקבת אחרי סיפור הפציעה והשיקום. כל פרק גורם לי לבכות, כל פרק גורם לכאב על מה שהאנשים האלה עברו ועוברים אבל לצד זה גאווה אדירה בלוחמים שלנו, בעם, בהקרבה. מצדיעים לכם.

3. לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ממליצה לתרום ולהתנדב לכל ארגון שעוזר לנפגעי המלחמה, פצועים, משפחות החטופים שמתמודדות במשך כשנה עם מציאות בלתי אפשרית, עזרה לחיילי מילואים ועוד. כל התנדבות מבורכת וגם אני תמיד משתדלת לתרום ולקחת חלק בכל יוזמה מבורכת כזו.

4. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לפי דעתי צריכים להרים לכולם. כולנו זקוקים לאיזושהי זריקת עידוד ותמיכה. בהזדמנות זו אשמח להרים להורים שלי שהם לוחמים בפני עצמם ואני אוהבת אותם מאוד, וכמובן אחותי שהיא כמו נפש תאומה שלי.

5. מה יהיה?
אני חייבת לשתף במקרה שייתן לכולנו אופטימיות אדירה. אני עובדת כמפיקה, ובאחד משידורי החדשות בזמן המלחמה פגשתי את מירב לשם גונן, שביתה רומי חטופה בעזה כבר מעל לשנה. צריך לדייק ולומר שהפגישה התרחשה לפני חצי שנה בערך. בחצי ייאוש חצי תקווה ניגשתי למירב ושאלתי אותה "תגידי, מה יהיה?", והיא ענתה בישירות אך פשוט "מה זאת אומרת מה יהיה? יהיה טוב. חייב להיות טוב, אין אופציה אחרת". הרגע הזה הולך איתי מאז. היא לא יודעת, אבל קיבלתי ממנה שיעור אדיר, ובאירוניה מטורפת היא זו שחיזקה אותי. אישה אדירה, לוחמת, מודל לחיקוי והשראה. אז התשובה שלי חייבת להיות שיהיה טוב. בסוף יהיה טוב. חייב להיות. אין אופציה אחרת.