אבנר טואג הוא זמר-יוצר, גיטריסט ומפיק (כאן ממש עוקבים) שהוציא לפני כשבועיים, במהלך המלחמה, את הסינגל בעל השם מעורר ההזדהות "מי אני מה אני מה אני עושה פה", הראשון מתוך אלבומו השלישי הקרב ובא. את טואג אולי אתם מכירים מעבודתו על השיר המשותף ״שוב לצאת (לעבוד)״ עם עלמה גוב, או מהשתתפותו בהרכב הנאו-פסיכדליה Pattie, או פשוט כגיטריסט שעובד עם רן דנקנר, רביב כנר ועוד.

>> המקום שבו קורה הקסם ורחובות לטייל בהם // העיר של מגי אוצרי
>> קפה על גלגוליו ומחילת ארנב ליקום קסום // העיר של סנונית ליס
>> פאב הדייטים הנצחי והמקום שנסגר במלחמה // העיר של נגה קדם

1. סוזן דלאל

מקום שאני מגיע אליו הרבה. ממש בועה יפיפייה באזור נווה צדק. כל פעם שאני מגיע לשם אני מרגיש שאני מתהלך באיזה אחוזה בקהיר במאה ב-19. המבנים, המדרגות, הגינה, המזרקה ובעיקר תחושת מרחב. אני נזהר לדבר על המקום כי איכשהו הוא כמעט תמיד ריק. נסתר מההמון שמגיע לפארק המסילה. מתחילת המלחמה אני מגיע לשם כל יום עם הבן שלי לשחק בכדור, לשתות קפה ולאכול קלמנטינה. כמעט תמיד אפשר גם להציץ לחזרות של רקדנים או לשמוע מוזיקה מהחדרים. קסם.
יחיאלי 5, תל אביב

2. תדר

אני גר ממש ממול לתדר וכל פעם שאני נכנס אליו אני לא יכול שלא לומר לעצמי שזה אחד המקומות הכי מרשימים שיש. משהו בפריסה של המרחב עם החנויות הישנות ביום, והאווירה המטורפת בלילה. במוזיקה שתמיד מקבלת מקום של כבוד וכמובן בפיצה הכי טובה בארץ.
דרך יפו 9, תל אביב

3. עזרא גבאי

חנות תבלינים ופיצוחים על המפגש של שוק לוינסקי ונחלת בנימין. מקום קטן שתמיד מלא. האנשים הכי נחמדים שיש ומחירים שאיכשהו מצליחים להישאר נמוכים לא משנה כמה הכל מתייקר. יש שם ממש תחושה של קהילתיות של פעם והם מצליחים להעלות חיוך תמיד כי אכפת להם מכל מי שקונה.
נחלת בנימין 101, תל אביב

4. קאנטרי העלייה

בתור מישהו שמקדש ספורט למען הבריאות הנפשית שלו, כשנפתח קאנטרי קהילתי העלייה, אי אפשר היה שלא להרגיש קפיצה מטורפת באיכות חיים. פשוט מקום למען האנשים של השכונה. תמיד מתחדש ומשתפר וגם דואג להיות מוקד של תרבות לתושבי פלורנטין.
העלייה 28, תל אביב

5. קפה אלנבי

הקפה של ינאי. קפה מקסים עם תחושה משפחתית שבמקרה נמצא ממש מתחת לאולפן שלי. אני מגיע לשם תמיד אחרי שעות שאני יושב לבד עם עצמי ועם המוזיקה, ומקבל הצצה למציאות רגע. צוות נחמד, אנשים מעניינים ואחלה קפה.
לבונטין 2 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר

שדרות רוטשילד. עם הזמן הפכתי די קנאי לשכונה שלי, ושדרות רוטשילד מרגיש כמו הגבול שלה. זה פשוט מקום שהוא ההפך ממה שאני אוהב בתל אביב. מקום מרכזי בעיר. חסר נשמה ואופי. תמיד פקוק, מסריח מחגיגות בסופ״שים וכאוס לא מסודר של אופניים חשמליים. מזכיר לי קצת חוויה של קניון.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי בלא מעט הופעות בפסטיבל הג׳אז שהיה בתל אביב. זה היה פשוט קסם. ההופעות היו מגוונות וממש הרגשתי שנחשפתי למלא מוזיקה חדשה. הפריסה הייתה מוצלחת. לפעמים כמה הופעות במקביל באיזור התדר, פארק המסילה, קיסה. אני גר ממש קרוב אז פשוט הגעתי מדי פעם לאיזור בלי לדעת מה אני הולך לשמוע. לפעמים עם הבן שלי ולפעמים לבד. הרגשתי בר מזל שאני תושב העיר שאני זוכה לחוות דבר כזה כחלק מחיי היום יום שלי בחינם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
חזרתי בפעם המי יודע כמה לראות סופרונוס. זה פשוט האסקפיזם המושלם. מצד אחד זו סדרה על פסיכופתיים שעושים דברים נוראיים ומצד שני המהות שלה היא בכלל אנושיות. איכשהו כשאני חוזר לסדרה אני מרגיש שאני פוגש משפחה. גם לאלבום המופת Carrie and Lowell של סופיאן סטיבנס חזרתי בעל כורחי כי דניאל הבן שלי מוכן להירדם רק כשהוא מתנגן. כמובן שברגע שלוחצים פליי על האלבום הכל נרגע ואתה נכנס לעולם קסום ורחמי שמעולה לזמנים של סטרס.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ער״ן. תמיד. ארגון כל כך חשוב במדינה שלנו. אני בטוח שמלחמה מאיצה התמודדויות נפשיות אצל המון אנשים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני לא יודע בדיוק מי הבן אדם, אבל יש מחלקות בעירייה כרגע שממש מבינות את מצוקת התושבים במלחמה. יש כל הזמן פעילויות מסובסדות לילדים והמון הופעות שמפרנסות מוזיקאים ומנגישות תרבות לאנשים. מתגאה בעירייה שלי כרגע במובן הזה. באופן כללי יש הירתמות של כל מיני מוסדות בעיר לעולם התרבות. כנראה לא מספיק אבל זו התחלה.

מה יהיה?
ברמה הפוליטית אני פסימי מאוד. מרגיש שהכל נהיה כל כך מטורלל ושקרי וחסר עמוד שדרה ערכי. ברמה האנושית אני תמיד אופטימי. אני תמיד אאמין בטוב האנושי ואם רק פותחים את העיניים אפשר למצוא אותו בכל מקום. במוזיקה למשל קורים דברים מדהימים כל הזמן. ז׳אנרים מתמזגים, אנשים אמיצים יותר. תקופה מעוררת השראה למוזיקה בעולם.

• העיר שלי
• מוזיקאים ישראלים
• מוזיקה
• תדר
• סוזן דלאל

היום בבוקר השתחרר לעולמות הסטרימינג "ראש מזכוכית", אלבום הבכורה של עולמי סיני – מלצרית, דוגמנית, שחקנית (ילדי בית העץ) ועכשיו גם זמרת. היא עוד לא בת 20, אבל עולם הבידור רץ בגנים שלה (היא הנכדה של האמרגן המיתולוגי אברהם דשא פשנל), ועם אלבום באווירת אינדי-פופ ועיסוק מוזיקלי בנושאים של זהות, אהבה, דימוי גוף וחוסן רגשי, היא מדברת תל אביביות כשפה ראשונה. שימו אוזן, ושימו לב.

>> קונדיטוריה כמעט מסוכנת וכיכר עם ברווז // העיר של זאב שצקי
>> מסעדה שהיא הצגה וספורט לפי רמת חמידות // העיר של תמר עמית יוסף
>> מדרגות מהפנטות וברים לבלות בהם כל החיים // העיר של עידו פטרושקה

1. רחוב לבונטין

רחוב קטן ופסטורלי שעברתי בו חוויות רבות – עשיתי בו את ההופעה הראשונות שלי, בלבונטין 7 בכיתה י"א, והגיעה (כמעט) כל הכיתה שלי. אחר כך עבדתי בלבונטין 6 בעבודה הראשונה שלי, כמלצרית במועדן דראג של אייל שני, שממנה פוטרתי אחרי שלושה ימים, ומרוב חיבתי לרחוב עברתי מיד למלצר בלבונטין 11, מסעדה אסייתית שבה בכיתי בשירותים מספר רב מאוד של פעמים. בקיצור, לבונטין הוא רחוב מקסים ותמיד אמצא שם פרצוף של הומלס מוכר וניחוחות מוכרים של סיגריות.

2. שביל האופניים של יצחק שדה

שביל האופניים הנעלה ביותר בתל אביב, ואטרקציה נפלאה למבוגרים, ילדים ופעוטות בפרט. אין כמו לנסוע, לרוץ או לזחול עליו בשתיים בלילה בדרך הביתה אחרי ערב ארוך. השביל מאופיין בכך שהוא לא בדיוק ירידה, עלייה או מישור – הוא מן שילוב של הכול, כמו החיים. השביל נמשך בין 10 דקות ל-4 שעות, תלוי כמה לאט נוסעים, ואני ממליצה מאוד לנסוע עליו בפעם הבאה שאתם שם.

שביל האופניים ביצחק שדה. צילום: עיריית תל אביב

3. גן רוחלה

גן רוחלה הוא גן ילדים בתל אביב, לא יצא לי ללמוד שם אבל נראה לי כמו אחלה גן, אם אתם בגיל ממליצה לכם לנסות אותו ואשמח שתשתפו אותי בחוויה.
פנחס רוזן 45 א', תל אביב

4. סופר פארם מגדל שלום

הסופר פארם הכי טוב בעיר. יש בו את כל מה שאני צריכה ולא צריכה אם זה פדים או חטיף חלבון בטעם אגוזי לוז. אף פעם אין שם תור והוא נמצא במיקום מושלם, מרחק הליכה מהתדר. עשיתי שם סרטון ויראלי לטיקטוק עם השיר שלי מלחמה או שלא שבו שרתי את השיר על רקע של פלסטרים.

5. שוק הכרמל

אם יש משהו שכולם יודעים עליי, זה שאני אוהבת פירות. אני צורכת לפחות 20 קילו פירות ביום (חשוב לציין: אני לא מבינה במשקלים), לכן אני מחפשת את הפירות הטעימים ביותר והזולים ביותר שיש בעיר, ובשוק הכרמל יש את היחס הכי טוב בין מחיר לטעם. ממליצה מאוד לקנות שם את המכסה היומית הפירותית שלכם, רק תזהרו לא להגזים ולקבל הרעלת פירות – זה לא קל.

מקום לא אהוב בעיר:

חוף הים ביולי אוגוסט

כל החופים בתל אביב בקיץ מתמלאים באנשים, וכולם מזיעים ואי אפשר באמת להיכנס למים, כי הוא מלא בילדים קטנים. ממליצה ללכת לים באמצע ינואר כשאין שם אף אחד, או לטוס לאיסלנד. מה שיותר נוח לכם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה של עירית רוז שרון בכולי עלמאהייתה אחת ההופעות הטובות שראיתי. שלושה נגנים מדהימים וזמרת מטורפת שמתופפת על שולחן. הכול היה כל כך מרגש, וכל שיר הכניס אותי לעולם חדש. למרות שזה היה במקום קטן, הרגשתי שאני ראה משהו ענק ויוצא דופן. זאת הייתה באמת הופעה כל כך מיוחדת שאני אזכור להמון זמן. יצאתי משם וחשבתי "ככה הייתי רוצה שאנשים ירגישו אחרי הופעות שלי".

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
Song for my friends של Allan Tune (איתמר שדות).שיר פשוט מדהים שמדבר בצורה כל כך רגישה ומדויקת על המצב של כולנו בארץ. הוא נותן זווית אופטימית מלאה בתקווה. המילים היפות בשילוב עם הפקה שגורמת לי להרגיש ביער מלא בפיות ודרקונים עושה לי חם בלב, ונותנת לי לרגע תחושה שהכל הולך להיות בסדר והחיים כל כך יפים. בלי קשר שהוא בן הזוג שלי, זה פשוט שיר ממשש טוב.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת שכן טוב. עמותה שהתנדבתי בה בחטיבה ובתיכון שאוספת תרומות מזון לתת למשפחות נזקקות, קשישים ומילואימניקים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
זהר אהרונוב אלפר. הגיטריסטית שלי, היא רק בת 19 וכבר יותר מוכשרת מרוב האנשים שאני מכירה, עם טאץ' מיוחד משלה וכדאי להכיר אותה עכשיו לפני שהיא תהיה הנגנית של כל האומנים הכי גדולים בארץ.

מה יהיה?
ניכנס לשלולית שמשתקף בה ירח מלא ונעבור לעולם מקביל שכולו טוב.

• העיר שלי
• מוזיקאים ישראלים
• שוק הכרמל
• סופר פארם
• לבונטין

שלום גד הוא לא המוזיקאי הראשון ולא האחרון שדיבר על כמה חיים של מוזיקאי הם בחירה קשה ויפה כאחד, אבל הוא כנראה הראשון שבחר ליצור אלבום קונספט שלם סביב הנושא, ולארח סביבו שורה של מוזיקאים בולטים אחרים – ערן צור, רם אוריון, דניאל רובין, אור אדרי, אולי דנון ועוד השתתפו באלבום "מגילת העצמאות של המוזיקאים", בו גד כותב על החזרות, ההופעות הקטנות, החובות, החברויות, שיתופי הפעולה והאמונה העיקשת במשמעות של העשייה המוזיקלית. לרגל כך גד כתב לנו על תחנות מוזיקליות חשובות בחייו כמוזיקאי שהגיע מהפריפריה של מערב הנגב לתוך העשייה של תל אביב.

תחנה מרכזית וקו 379 (שנות השמונים)

האוטובוס שלוקח אותך ממועצה אזורית אשכול לתל אביב.בשביל מי שבא מבחוץ, פתחי הכניסה והיציאה של העיר הם חלק מאוד חשוב ביחסים.התחנה המרכזית – קודם הישנה, עם הלכלוך והפיח, אחר כך החדשה, עם הלכלוך והפיח החדשים,ורכבת ההגנה עם הפסנתר והאוויר שאסור לנשום.כשאתה מגיע לעיר עם גיטרה קלאסית ב-200 שקל ואבנים מהשדות עדיין תקועות לך בנעליים,אלה המקומות הכי רומנטיים בעולם.

הבית של יעקוב חביב (1986)

"בית רפאל", או "מלון חיים", הבניין המפואר והמתפרק בשלמה המלך. הוא נבנה במקור כמלון, והפך עם הזמן למקום מגורים זול לאמנים, מוזיקאים ושאר עניים. משנות ה-60 עם הלהקות הצבאיות ועד שנות השמונים, כשהחברים של נטשה גם הנציחו אותו על עטיפת אלבום.גרתי בו שבע שנים. שנה בכל קומה.התחלתי מחדרון בקומת מרתף, כל שנה עליתי קומה לדירה גדולה יותר,עד שבשנה השביעית כבר הייתה לי בקומה עליונה סוויטה עם חדר חזרות ואולפן קטן.ואז גורשתי משם והלכתי להקליט אלבום סולו ראשון.

כל חדרי המדרגות בעיר (שנות התשעים)

וכל החצרות וכל חדרי הפחים.בצעירותי עבדתי בשטיפת חדרי מדרגות,כשעוד היו אידיאלים, לפני שעסקי הניקיון הפכו להיות רק על כסף.הייתי עובד כשבכיס שלי פנקס ועיפרון. והייתי מנקה וכותב. מנקה וכותב, מנקה וכותב…הנחת היסוד הייתה שאם אתה כותב שירים בכל מקום ובכל זמן שאתה נמצא בו, בשלב מסויים מגיע הזמן שבו כל נקודה שאתה דורך בה וכל רגע שאתה חווה הופכים מיד לחתיכה של שיר.

בארבי הקטן (1995) ובארבי הגדול (2025)

פעם בשנות התשעים, ביונה הנביא, היה מועדון הופעות שנקרא "המיתוס",באותה תקופה בנחלת בנימין היה מועדון שנקרא "הלוגוס".מהר מאוד הלוגוס ניצח והמיתוס נסגר. אבל על חורבות המיתוס נולד בארבי הראשון.המקום הקטן של שאול, שבו הופענו מול 30 איש והיה מפוצץ.בהשראת הבארבי הקטן כתבתי מזמן את "אלכוהול וסיגריות",בהשראת בארבי הגדול, כתבתי השנה את "בדרך לבלאנס", על חברים שרואים כל היום, כאוס, ומלחמות, ואסונות, ועוני, ורעב, אבל עדיין מאמינים שצריך לנגן כאילו שהכל תלוי בזה.

דיזנגוף סנטר (2005)

אין רשימה כזאת בלי הסנטר. לתקן כבלים בדקדה, לקנות מפרטים בכלי זמר, לאכול אמפנדס בשוק האוכל ופופקורן בקולנוע לב,להסתובב ליד החלונות הגבוהים לדמיין שאתה נער בן 16 שמצפה להתאהב, וזה בסדר גם אם אתה בן 30, 40 או 60. הלב של העיר הזאת בכל מקרה נשאר בן 16, ואין מקום שמדגים את זה טוב יותר מדיזנגוף סנטר.

זוריק (2013)

הרבה לפני שהיה בית קפה של טרנטינו, זוריק היה מקום של תסריטאים צעירים, נערות טלוויזיה ולהקות אינדי. שם היינו עושים פגישות להקה כי גרתי דקה משם ובאותה תקופה לא הייתי מתרחק מהבית יותר מדקה. שם גם נפגשתי ראשונה עם ריקי אשתי, ואז כן התרחקתי מהבית מאוד מאוד.היום אני בבית אחר, עדיין לא מתרחק יותר מדקה, אבל זה בתל אביב.

המרץ, המפעל והתנופה (עכשיו)

מתחם של חדרי חזרות, גלריות ושאר נקודות יניקה של מוזיקאים ואמנים.אוירה של אזורי תעשייה תמיד משתלבת בזיכרון שלי ושל רבים עם מכות תופים ובסים רועמים.אם אתה מסתובב בקצוות של העיר והגעת לרחוב מפוקפק ולא הכי נקי, ואתה קצת מפחד להסתובב בו בלילה או לקשור שם את האופניים, יש סיכוי טוב שמאחורי אחד הקירות, עומדת להקה ועובדת על אלבום או על הופעה.אני לא יודע אם הרחובות האלה עדיין באמת מפוקפקים או שזה היה ככה רק בעבר,אבל בכל פעם שאני מגיע לשם, שוב עולים לי מלא זיכרונות של מוזיקה ורוקנרול.

• ❤ תרבות
• שלום גד
• העיר שלי
• מוזיקאים ישראלים

היום (א') הלך לעולמו בגיל 76 מתי כספי, אחד מגדולי התרבות העברית, לאחר מאבק ארוך במחלת הסרטן. במשך עשרות שנים היה כספי, כמלחין וכמבצע, לפסקול ישראלי שהציע מפגש תרבויות אינטליגנטי ופופולרי כאחד, מבלי לוותר על איזה מהצדדים. עם מותו הוא השאיר מורשת מוזיקלית בת יותר מאלף שירים, ורגעים שנחקקו בלב התרבות הישראלית.

מחר (ב', 9.2), בהתאם למסורת העירונית עם גדולי תרבות, ארונו יוצב ברחבת המשכן לאמנויות הבמה, כדי שהציבור יוכל לעבור על פניו, ולחלוק לו כבוד אחרון, בין השעות 10:30 ל-11:30. לאחר מכן יתקיים במקום אירוע פרידה מחתן פרס אקו"ם, במעמד ראש עיריית תל אביב יפו רון חולדאי ובהנחיית נעם סמל, בהשתתפות אמנים אשר עבדו עם כספי בחייו: ריקי גל, שלמה גרוניך, גיל שוחט, דני רובס, עדי כהן ודודי זבה, כמו גם סולני האופרה הישראלית טל גנור, דניאלה סקורקה ועדי עזרא.

• ❤ תרבות
• מתי כספי
• מוזיקאים ישראלים

בקיץ 2024, בערב מפתיע ומרגש במיוחד עבורי – לקראת סופו של קונצרט של שלומי שבת עם הפילהרמונית הישראלית אותו כתבתי וניהלתי מוזיקלית – שלומי עלה להדרן. המנגינה של "החוף של טרפטוני" התחילה, ובמקום זורנה (zurna) וגיטרה חשמלית, ניגנו הקסילופון והפיקולו. הקהל כולו נעמד על הרגלים, ואז גם הדרבוקה הצטרפה, וכל שבעים נגני התזמורת ניגנו, חלקם נעמדו ורקדו, מחרוזת להיטים ים תיכונית שלמה. התרחש שם קסם בלתי מוסבר של שילוב צלילים ממקומות שונים. של גשר. בתהליך העבודה על המופע שלומי לא האמין שהחיבור יצליח, חשש שזה "לא מתחבר", שנגני התזמורת לא ימצאו את עצמם בתוך המקצבים האלה, ואני אמרתי לו "אתה תראה, זה יעבוד". וכך היה.
>>הבית של הרדיו בתל אביב מציג: חגיגת רדיו לכל המשפחה. וקוטנר גם

בעקבות המופע הזה נולד תיאבון גדול, גם שלי, וגם של הפילהרמונית. כשהפילהרמונית והיכל התרבות הזמינו אותי לכתוב עבורם מופע חדש לפתיחת פסטיבל החורף, ידעתי שבלב המופע יהיה החיבור הזה של כל הסגנונות והצלילים. הערבוב הזה של צלילים והשפעות, קיים בתוכי מאז ומתמיד. אמא שלי בת זקונים למשפחה מרוקאית (מרוקו הספרדית), והמנגינה של הקידוש בנוסח הייחודי של דוד שלי טבועה בי מילדות. אבא שלי דור שני לניצולי שואה שעלו מהונגריה וצ'כיה- סבתא שלי כל כך אהבה לשמוע מוזיקה קלאסית, ובבית שמעתי הכל מהכל; המון זמר עברי, הרבה ג'אז, פופ אמריקאי ועוד.

את דרכי המוזיקלית התחלתי כסקסופוניסט צעיר שחולם להיות אלי דג'יברי, ובתיכון תלמה ילין צללתי עמוק לעולם התיאטרון ומחזות הזמר. כשהתגייסתי ללהקה הצבאית נחשפתי לעולם של המוזיקה הים תיכונית, לרוק ישראלי ולועזי, ואחרי הצבא בתואר הראשון בקומפוזיציה צללתי מאות שנים אחורה לבטהובן, באך ומוצרט. גם כמלחין בתיאטרון כבר עשרים שנה, אני מתנסה בהלחנה של מוזיקה מגוונת מאוד – בתיאטרון אתה מוצא את עצמך מלחין מוזיקה אפגנית להצגה אחת, ובהצגה אחרת מוזיקה אמריקאית של שנות השלושים.

עבור המופע חיפשתי תוכן שיהיה הבסיס לגשר המוזיקלי בין מזרח ומערב, ואין קיבוץ גלויות מוזיקלי יותר עשיר ומגוון מאשר המדינה שלנו, ישראל. חשוב היה לי לכתוב מופע שנולד כאן, שידבר אלינו הישראלים ויספר את הסיפור שלנו. לשמחתי עורכת התוכן והמוזיקה מספר אחת בישראל – אתי אנטה שגב – הצטרפה אלי לבריאת המופע.

אחרי שנים קשות מאוד במדינה שלנו, חשבנו אילו חומרים ישראלים יכולים לקבל משמעות חדשה, ולהעביר את הקהל מסע מוזיקלי מיוחד ומעניין, איגדנו שירים ומנגינות שנכתבו על ארץ ישראל.מיטב המשוררים והמשוררות שלנו, כתבו שירים מפעימים על המקום המדהים והמורכב הזה. שירים שנכתבו בגולה עוד לפני קום המדינה, בתימן, או בפולין, ושירים שנכתבו פה ונולדו מתוך תקווה, או כאב, מתוך שבר, או אופוריית ניצחון. מסע דרך שירים רבים מתקופות שונות מספר לנו סיפור מרתק ומורכב על המדינה שלנו. על השבטים השונים בתוכנו.

בכתיבת העיבודים למופע חיפשתי את הגשרים בין השבטים והסגנונות – איך נשמעים ביחד הפיוט המרוקאי "למולדת שובי רוני" עם השיר ה"תימני"(פולני/ישראלי) "בכרם תימן" שכתב אלתרמן והלחין זעירא? איך "מדינה קטנה" של כוורת ישמע ביחד עם "איזו מדינה" של יוני רועה ואלי לוזון? טשרניכובסקי שואל: "אומרים ישנה ארץ, איה אותה ארץ?" וסובול שואל שנים אחרי: " איפה הארץ ההיא שקראו לה קטנטונת?". אולארצ'יק שואל: "ארץ מלח, לא אבד עליך הכלח, אבל איפה את היום?". ביחד עם השחקנית הראשית במופע – הפילהרמונית, בניצוחו של איתי ברקוביץ' – ישירו אלון אולארצ'יק, ירדנה ארזי, קרולינה, רוני דלומי, ושי צברי. בואו כדי לגלות, להתרגש ביחד איתנו, ולשיר ולנגן את השיר המטורף של הארץ.
המופע "השיר על הארץ" יפתח את פסטיבל החורף ה-8 של היכל התרבות תל אביב, שיתקיים בסופ"ש, בין ה-25.2 ל-28.2, ויציג עיבודים חדשים ויצירתיים עם חיבורים מעניינים ומפתיעים בין האמנים והיצירות.לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים

• יוצרים כותבים
• מוזיקאים ישראלים
• התזמורת הפילהרמונית
• מוזיקה ישראלית
• מוזיקאים