שירי אוהדים מליברפול והיפ הופ מישראל. זאת העיר של תומר גרשנמן

תומר גרשנמן הוא מנחה תכנית הרדיו "ג'יגה ג'וס" בקול האוניברסיטה ומומחה היפ הופ מקומי שהוציא בשבוע שעבר את "מיץ למקס", אלבום שמציג את מניפת הראפ הישראלי לאורך דורותיו, עליו עבד עם שותפו ל"יו! הפודקאסט" מתן שרון (גילוי נאות: סגן עורך טיים אאוט), והמפיק המוזיקלי המוכשר רועי דורון, שעובד בין היתר עם ג'ימבו ג'יי. האלבום "מיץ למקס" בנוי מ-15 שירים (וסקיט אחד), 71 מבצעים ומבצעות ו-19 מפיקים מכל רמות ואזורי הראפ הישראלי – החל מרביד פלוטניק וטונה ועד לכוכבי העתיד מאור ופייק אביב, ואתם יכולים להאזין לו ממש כאן, ולנסות לנחש כמה מהראפרים באלבום הכרתם לפני.

>> ראפ באטל עם הקהל והתמסרות לעצים. זאת העיר של עידן אלתרמן
>> הרחוב הכי כיפי ובר היין הכי טעעעעעעים. זאת העיר של גיל כהן

1. אימפריאל

כשאשתי עברה לפה מגרמניה לקח לנו זמן להבין מה המקומות "שלנו". כשחגגנו שנתיים יחד הגענו אל האימפריאל, לא מסוג המקומות שהייתי הולך אליהם לפני, אבל בהחלט מקום שהתאהבנו בו בתור זוג. בר הקוקטיילים הפך למקום האהוב עלינו לחגוג יחד ימי הולדת, ימי נישואין או סתם סוף שבוע מזדמן. המחירים אמנם לא זולים במיוחד אבל הקוקטיילים הכיפיים, האוכל הטעים והשירות הידידותי שווים את הביקורים החגיגיים והמזדמנים במקום. אבל מעבר לכל זה, העובדה שזה המקום הראשון שמרגיש "שלנו" הופכת אותו למאוד מיוחד עבורי.
הירקון 66

2. הנגב 4

בלב האזור הכי הארדקור בתל אביב יש בניין שהתמקמו בו כמה מהמוזיקאים הטובים בישראל – רבים מתוכם מעולם ההיפ הופ. תמיד ידעתי על המקום, אבל כשהתחלתי את התהליך העבודה על האלבום "מיץ למקס" הפכתי למבקר קבוע בו. שבעה משירי האלבום הוקלטו באולפנים שונים במתחם, בחלקם או במלואם, אבל יש שני אולפנים שהיו מרכזיים בתהליך : האולפן של כליפי ושחר נוביק שמאז כבר הספיקו לעבור לחיפה אבל היו שם בשבילי ובשביל האלבום הזה בתקופות חשובות, וכמובן האולפן של רועי דורון, שהצטרף בשנה האחרונה בתור המנהל המוזיקלי של הפרוייקט והפך את האולפן שלו למפקדה שלנו.

3. מתיאו

מתיאו היא מסעדה שיצא לי לעבור לידה לא מעט פעמים, אבל כשאשתי ואני עברנו לגור בסמוך אליה מצאנו את עצמנו הופכים ללקוחות קבועים שלה. איכשהו, בלי לשים לב, המסעדה האיטלקית הזאת שלא זוכה יותר מדי תשומת לב או ביקורות מפוצצות הפכה למעין בית עבורנו, מקום שתמיד שם עבורינו כשאנחנו צריכים אותו, עם מלצרית קבועה שכבר מכירה אותנו ואוכל טעים, מגוון ומספק. מבטיחים שיום אחד עוד נצליח להגיע לטעום את הקינוחים שלהם לפני שנתפוצץ מהמנה העיקרית.
בוגרשוב 87

4. גגרין

אם פעם להיפ הופ הישראלי היה בית אחד מובהק בדמות הג'י ספוט הישן בכיכר אתרים (ולרגע גם האזימוט באלנבי), היום הוא במצב שיש לו הרבה יותר – מקומות כמו התדר, אטלנטה וכולי עלמא, שראפרים מופיעים בהם באופן קבוע. אבל מעל כל אלה, המקום שהתבסס כזירת ההופעות המובילה עבור ראפרים בשלבי הביניים המתקדמים של הפריצה שלהם, לפני שהם עוד יכולים למלא בארבי – הוא הגגרין. עוד במיקום הקודם שלו בדרך שלמה היה הגגרין בית להופעות היפ הופ מיוחדות מהארץ ומחו"ל (אשכרה ראיתי שם את clipping.), אבל מאז שעבר לקיבוץ גלויות הפך למקום חשוב במיוחד עבור התרבות ולמקום שאירח ערבים שייכנסו לדברי הימים של ההיפ הופ הישראלי, כמו ההשקה של שאיי לאלבום "אמנות מודרנית שברה לי את הלב" , פסטיבל הסטלות של שרק, או אירועים כמו "ליל המיקרופונים 2" שכל הכנסותיו נתרמו לשורדי נובה.
דרך קיבוץ גלויות 13

5. מולי בלומס

לפני המוזיקה, התחביב הגדול שלי היה כדורגל. בכל ליגה היתה לי קבוצה מועדפתף, ובאנגליה זאת תמיד הייתה ליברפול. כשהמוזיקה נכנסה לחיים העניין בכדורגל קצת דעך, עד שב-2017 יצא לי להגיע לאנפילד עם המשפחה. מכאן הדרך חזרה הייתה קצרה, וכמו שדברים קורים אצלי בדרך כלל, גם זה היה מ-0 ל-100. כל מי שגדל בתל אביב מכיר את המולי (ואת אחיו הצפוני, הלאו בלומס) בתור הבר האירי שליד הטיילת, כי קיומו היא סוג של עובדת חיים, וברור שגם לי יצא לשבת שם פעם או פעמיים. אבל כשהכדורגל חזר לחיי, המקום הזה הפך לבית חדש. התמכרתי לכיף שבלשבת לראות את המשחקים יחד, ולשיר את שירי האוהדים הסקאוזריים במבטא ישראלי לצד בירה אירית. במקום הזה חווינו רגעים של אושר, כמו הזכייה באליפות ב-2020 או ה7-0 על יונייטד (ועוד מוקפים באוהדים שלהם, שניסו ללא להצלחה להתחרות בנו בשירה), וגם כמה שברונות לב כמובן – אבל גם את זה עדיף לעבור יחד. מוקדש לחברינו אסף פרידמן שבנו עמית ז"ל נפל השנה בקרבות בעזה.

מקום לא אהוב בעיר – הצומת של בוגרשוב/טשרניחובסקי בימי שישי בצהריים

מאז שרחוב בוגרשוב הפך לרחוב חד סטרי, כל מי שעובר באזור בצהריי שישי מכיר את הכאוס שהולך בו. העלייה לחניון הגג של דיזנגוך סנטר מתמלאת, הטמבל התורן מתעקש לעמוד שם ולחכות, סותם את הנתיב – וכאן בדרך כלל מתחילה סימפוניה של צפירות וצעקות, שכמובן מדי פעם מתפתחת למיני קטטה. היות ואני לא רואה את הרחוב הזה הופך שוב לדו סטרי, וטמטום אנושי הוא לא משהו שניתן לרפא, אני לא יכול לחשוב על פיתרון למצב – אבל מקווה שיימצא הגאון שכן.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"Alligator Bites Never Heal" – האלבום (בסדר, מיקסטייפ) של Doechii. אירוע מונומטלי בהיפ הופ, לשנים קדימה. אין בפרוייקט הזה רגע שהוא לא מלאכת מחשבת אבל מרגיש טבעי לחלוטין. דואצ'י מתארת פה כמה רגעים קשים ומאבקים פנימיים בחיים שלה אבל מכניסה לתוך זה הומור והגשה שיכולים לדרבן כל מאזין להילחם חזרה במשברים שלו/ה.

איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האלבום "פרח" של נשמה. הגישה שלו לחיים, לאמונה וגם למשברים ורגעים קשים עזרה לי לראות את האור ברגעי ייאוש, והיו לא מעט כאלה בשנה האחרונה.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים. לא יודע אם יש משהו חשוב יותר כרגע.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חברתי איבון סאבא שעושה עבודה מדהימה בהנגשת מוזיקה ערבית אלטרנטיבית מכל העולם לציבור הישראלי בעצם זה שהיא מנגנת אותם ברדיו ובתקלוטים. התוכנית שלה "AraBeat" בכאן 88 היא תוכנית חשובה, במיוחד בימים כאלה שבהם הקיטוב חזק מתמיד.

מה יהיה?
שאלה טובה. קשה למצוא הרבה דברים להיאחז בהם אבל יש לנו מחוייבות לפעול להשבת החטופים לפני שאנחנו יכולים לדבר על כל דבר אחר שאנחנו רוצים או מקווים שיהיה.