נהוג לומר שצרות קורות בשלשות, ואמש ענף המסעדות למד זאת בצורה הכי כואבת. בוקר יום שלישי נפתח בידיעה מבאסת עלסגירת מסעדת אייבישל האחים דוקטור, שבינתיים הספיקו לעדכן כי הצעד נובע מכך שהבניין מיועד להריסה, ושכבר החלו חיפוש אחר מקום חדש. בחלוף כמה שעות התבשרנו על עוד שני מקומות אהובים שעומדים לנעול את הדלת – הבושוויק ומרלוזה. תקראו לזה שלישי השחור, או החתונה האדומה של האוכל – מה שבטוח הוא שהקולינריה התל אביבית ספגה אמש שלושה אגרופים לבטן שלא היו מביישים את אהבת השם גורדון.
>>

סגירת הבושוויק נועצת את המסמר האחרון באימפריית האימפריאל המפוארת, וסותמת את הגולל על הסמן הימני של ברי הקוקטיילים בעיר. שף הקבוצה עינב אזאגורי סובר כי תהליכי הכנה מורכבים ובעיות כוח אדם הם בין הגורמים העיקריים לסגירה. "הקבוצה בנתה את עצמה על ייצור קוקטיילים כמעט מאפס – לא קונים שום מחית פרי ותמצית ומכינים הכל בעצמנו. כשעלות כוח האדם עולה כל הזמן וקשה לגייס ברמנים, יש לזה מחיר".

בושוויק היה בר-מסעדה שנפתח בשנת 2018 במלון פבריק בנחלת בנימין, בהשראת שכונת בושוויק הטרנדית. שלוש שנים אחר כך התמנה אזאגורי להוביל את המטבח, ויצר תפריט לייט נייט סקסי בהשראת מטבחי מהגרים בניו יורק. צלעות תירס בביסק סרטנים, פורק בלי ומנות חזיריות במשמעות המקורית של הביטוי ליוו קוקטיילים מתוחכמים, שסיפקו לקהל המקומי רגעים של שפיות נהנתנית, כזו שמתעקשת לחגוג גם כשהעולם בחוץ קורס.

בחודש אוקטובר האחרון נסגרו במפתיעעסקי הקבוצה שבמלון אימפריאל– האימפריאל עצמו, בר קוקטיילים זוכה פרסים בינלאומיים, הבר הקריבי לה אוטרה, בר הביליארד והדאטרס 8Ball ובר השיפודים LP. בושוויק, כאמור, היה האחרון בשושלת. בשלב זה עדיין אין לדעת לאן יפנו ומה יעשו בעתיד בעלי הקבוצה בר שירה, דרור אלתרוביץ' וגלעד לבנת, אך אזאגורי מצדו כבר יודע שהוא עם חיי הלילה לא ממשיך בשלב זה. "אחרי 25 שנים במקצוע, עולם חיי הלילה כבר לא מתאים לסגנון החיים שלי".

במרחק כמה דקות הליכה מהבושוויק נמצא מרלוזה, שגם הוא ייסגר בקרוב. ספוט הדגים והאלכוהול החל את דרכו כחמארה בשוק הכרמל. לפני כשנתיים הוא עבר ללילינבלום כדי להפוך למסעדה של ממש – עם מנות בועטות, קוקטיילים ואווירה שמחה. בהודעה שפרסם הבעלים שף דור אבן נמסר כי לאחר שש שנים יוצאים מרלוזה והוא לדרך חדשה. "אני רוצה להגיד תודה לכל מי שלקח חלק בסיפור שלה, ובסיפור שלנו, ולכל מי שביקר ואכל אצלנו לאורך השנים – בשוק הכרמל וברחוב לילינבלום, תמיד אהבנו לארח אתכם, לשמוע אתכם, ולהתפתח יחד איתכם".

סיבוב הפרידה של המרלוזה יימשך לאורך החודש הקרוב, ובסופו מתוכננת מסיבת סיום גדולה (26.3). "אנחנו מזמינים את כולם לבוא ולהגיד שלום בפעם האחרונה, לטעום מנות אהובות מהעבר, לראות פנים מפתיעות של חברים שהגיעו לבשל במטבח, וליהנות עוד פעם, ביחד. אז, כשהדלתות ייסגרו, נוכל לצאת בלב שלם לדבר הגדול הבא". היו שלום, ותודה על הדגים.

סגירת הבושוויק ומרלוזה מסמנת פיחות נוסף במעמדה של תל אביב מעיר ללא הפסקה, לעיר ששותה כוס יין, מנשנשת ברוסקטה וחוזרת הביתה בזמן לראות נטפליקס. אולי זו הסיבה שהפרידה הזו מרגישה פחות כמו סגירת עסק, ויותר כמו אובדן של חבר שידע בדיוק מה אנחנו צריכים בצלחת. הדגים והקוקטיילים מקפלים את הבסטה, ואפשר להתחיל להתגעגע לתקופה שבה הדבר הכי מורכב להתמודד איתו היה לבחור את הדרינק הבא. לצערנו, בינתיים החלופות היחידות שנולדות הן מסעדות-מסיבה יקרות להחריד, ושוב מעמד הביניים של האוכל נשחק. אולי תהיה יותר תקווה בשנה הבאה, או לפחות כשאייבי יחזור לפעול.

• אוכלים שותים
• בושוויק
• אימפריאל
• סגירה

>> קורי לויס, מבר הקוקטיילים ג'וניפר בשוק לוינסקי, מייצגת קול נשי חשוב בענף המסעדנות. לפני ארבע שנים, בגיל 23, היא זכתה באולימפיאדת הברמנים הבינלאומית World Class והביסה אנשי מקצוע ותיקים ממנה בהרבה. "תמיד אמרו לי שאף אישה לא זכתה בוורלד קלאס ובטח שזו לא תהיה אני, והתואר הפך למטרת חיי", היא סיפרה לנו עם השקת הבר, שהוא התגשמות החלום הכמוס שלה בגלל המגע האנושי.
"הבנתי שלא משנה מה אני אעשה, שום דבר לא ירגש אותי כמו לעמוד בארבע בבוקר מאחורי הבר שלי, לדבר עם אורח ולדעת שעשיתי לו את היום". מזווית ראייה של מי שמכירה את חיי הלילה בעיר מקרוב, היא מספרת על תחושת התרוממות רוח לאחר שובם של החטופים החיים, "אבל יש עוד תהליך עד שכולם יחלימו וזמן עד שהעיר תחזור למה שהיתה לפני המלחמה".

1. לוסי

בר הקוקטיילים הקטן והאינטימי הוא המקום המושלם לדרינק טוב ושיחה טובה אפילו יותר עם הברמן.
רמב"ם 5

2. OPA

כמי שעובדת הרבה עם עולם הצומח ומקבלת השראה לקוקטיילים מתוצרת חקלאית, אני אוהבת את מסעדת השף מן הצומח של שיראל ברגר המוכשרת. יש כאן תפריט עונתי מתחלף ולכן תמיד מעניין להגיע, ואף חוויה היא לא אותו הדבר.
החלוצים 8

3. אדא לוינסקי

בפער הקפה הכי טעים בעיר לפי דעתי. לעולם לא אגיד לא לכוס קפה איתכם באדא, נסו אותי.
זבולון 9

4. בושוויק

אימפריאל, בר הקוקטיילים האהוב והוותיק, המוסד שבו עברו חלק גדול מהברמנים הגדולים של התחום שלנו בארץ, סוגר את הדלת בסוף החודש. כדי להתנחם ולהיזכר אני ממליצה על הבושוויק, הבר היחיד שנותר לקבוצה בעיר, עם קוקטיילים מעולים ואווירה שגורמת לך לשכוח לגמרי מכל מה שקורה בחוץ.
נחלת בנימין 28

5. באן מי 13

מקום קטן עם כריך וייטנאמי מושקע, ותה שכל לקוח שמגיע צריך לזהות איזה תבלינים יש בו. בינתיים הצלחתי לגלות רק שניים.
נחלת בנימין 107

מקום לא אהוב בעיר:

שדרות רוטשילד בלילה. למרות העצים הפסטורלים וההיסטוריה בכול בניין, בלילה אין סיכוי לעבור ברוטשילד מבלי לקבל מקלחת קרה מהממטרות. האופטימים אולי יחשבו שזה מרענן, אבל לדעתי אפשר לוותר על התענוג ולא להרוס לי את הפן, תנקס.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
כאחת שבכלל לא אוהבת מחזות זמר, לאחרונה הייתי במחזמר פריסיליה מלכת המדבר בהבימה. קאסט מעולה עם מלא משתתפים מכל הסוגים, והסיפור עצמו שהועבר במחזמר ריגש אותי מאוד ופתח לי צוהר לתת צ'אנס לעוד מחזות זמר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר האהוב עלי הוא The jaws of life של pierce the veil. השיר מדבר על איך שהחיים הם מקבץ של עליות ומורדות, אבל כשאתה מסתכל על דברים אחרים אתה מבין כמה החיים נהדרים.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל עמותות שפועלות למען בעלי חיים, כמו הכלבים שנפגעו מהמלחמה של 7 באוקטובר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
גיא גרלניק, המייסד והבעלים של ליקווידיום – מעבדת קוקטיילים פה בעיר, שיוצרת תפריטים וחומרי גלם לקוקטיילים להמון מסעדנים. הליקווידיום לגמרי פתח דלתות לאיך אפשר לשפר ולהגדיל את התחום שלנו, לעוד תפקידים שהם לא בהכרח עמידה מאחורי הבר.

מה יהיה?
אני חושבת שיהיה מעולה. אני בנאדם אופטימי ומאמינה שאחרי כל דבר רע מגיע יותר טוב.

• העיר שלי
• ג'וניפר
• בר קוקטיילים
• אימפריאל
• opa
• באן מי 13
• אדא חנינא
• שדרות רוטשילד

>> יונתן בלומנפלד הוא מסוג האמנים שקשה לעמוד בקצב שלהם. השבוע הוא הוציא את "עוד נבין", סינגל חדש על אהבה שלא מצליחה להתכנס, שממשיך לבסס את הקול המובחן שלו: אישי, חד ונטול גינונים. במקביל, הוא מופיע ברחבי הארץ עם"אנטי אייג’ינג", הצגה מקורית שכתב (יחד עם מיכל לוסי גורפיין), ביים, הלחין ומשחק בה, שזכתה בשנה שעברה בפרס המחזה בפסטיבל הקומדיה. ואם זה לא מספיק – ביולי הקרוב תעלה בבכורה בפסטיבל ישראל יצירת תיאטרון חדשה שיצר, עם היוצר הדרוזי ראיד שמס, שמתמודדת עם האירועים סביב הטיל שנפל במגרש הכדורגל במג’דל שמס.שווה לעקוב.

>> בתים נמוכים של פיות ואחלה מקום לדייטים // העיר של הלל ינאי שני
>> מקום לזכור את עילי ברעם ז"ל וכיכר שנותנת כוח // העיר של הגר אנגל

1. קפה החשמל

מה יש להגיד. הכי בבית בעולם. מצד אחד אני מקבל שם יחס של נסיך. מצד שני לא מפסיקים להזכיר לי מאיפה באתי (מהארמון כמובן). בית קפה ביתי ושוקק חיים בהובלתם של איציק, רוני, שיר, גרשון, ליאורה ועוזריהם, שמצליח לקיים חיי קהילה תוססים מבלי להפוך לקומונה מלוכלכת. מקום שאפשר לנהל בו שיחות ארוכות על עניינים ברומו של עולם, להחליף מתכונים לחמוצים עיראקיים, או סתם לשבת על הלפטופ ולספור את הימים עד שהבינה המלאכותית תגנוב לך את העבודה. יש שם גלריה צמודה, אירועים בשעות הערב, אוכל טעיםםם, לקוחות קבע… בקיצור, כל מה שצריך כדי להעמיד פנים לכמה שעות שאתה אדם נורמלי שגר במקום נורמלי בתקופה נורמלית.
החשמל 12

2. הנגב 4

בלב נווה שאנן
באזור טיפה לא נעים
שוכן לו בניין קטן
עם המון המון אולפנים

ואם תקשיבו היטב
בין עיסקה ליללת עכברוש
בין ניפוץ של שמשה לסירנה
אז תוכלו מנגינות לפגוש

ויש שאפילו יגידו
שזה שהכל שם מוזנח
מוסיף לצלילים קצת קסם
אבל בעיניי זה לא כך.
ועדיין שמורה לי פינה חמה בלב לנגב 4 כי יש שם הרבה מוזיקאים שאני מאוד מחבב וגם לי יש שם אולפן קטן. מוזמנים לקפה וניגון.

3. המיתר השישי

התלבטתי רבות אם להמליץ על המקום הזה, כי מצד אחד מדובר בחנות אפקטים וגיטרות פשוט אדירה עם ציוד מעורר יראה, שירות אדיב ומקצועי (כולל אספרסו וקרטיב) ואחלה סושיאל. מצד שני כל הנ״ל עשוי להיות ממש מסוכן, אם נניח יש לכם התמכרות היפותטית לחלוטין לרכישת אפקטים לגיטרה בכל פעם שאתם חשים בריקנות או חוסר ביטחון, ולו הקלים ביותר. אז אני ממליץ על המיתר השישי אבל רק אם יש לכםשליטה עצמית, אחרת עדיף שלא.
מקווה ישראל 25

4. בית עלמא

בית המדרששליבשנים האחרונות. לומד שם תלמוד, תנ"ך, ספרות, פילוסופיה, כל מה שצריך כדי להפוך לגבר יהודי מרשים. מדובר במבנה יפהפה ששוכן על רוטשילד בין גורד שחקים לבנק ומתעקש לשמור על הרוח. השנה הם גם העבירו פעילויות לנוער מפונה מקרית שמונה. המקום הוקם ומונהג על ידי פורצת הגבולות, ממלאת העגלות, מעוררת התקוות ואם הדרקונים – רות קלדרון.
שד"ל 6 פינת רוטשילד

5. קבוצת האימפריאל

כן אני יודע זה לא מקום אחד ספציפי, אבל עשיתי הכל יפה עד עכשיו אז מותר לי. תראו, אני אינני איש חיי לילה. כן כן, אני יודע… קשה להאמין אבל אני, יונתן בלומנפלד, בסך הכל בחור מתון ומיושב בדעתו, שמסוגל להנות מטיול בטבע או ספר טוב. אחי הקטן, לעומת זאת, היה בשנים האחרונות מנהל מאוד רציני בקבוצת האימפריאל, ולכן בכל פעם שיצאתי, הלכתי אליו – בושוויק, LP, אימפריאל, לה אוטרה, יו ניים איט. ומה אגיד לכם, כל פעם היה מדהים. ונכון, אולי אני משוחד, ואולי פינקו לי ת'תחת, ואולי הפעילו אצלי מקום עמוק שמופתע בכל פעם שמרעיפים עליו אהבה, אבל גם את הדברים האלה צריך לדעת לעשות כמו שצריך, ואימפריאל יודעים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"אני ואתה" – הפרשנות המוזיקלית של תזמורת המהפכה לשירי אריק איינשטיין. כמו כל דבר שתזמורת המהפכה עושים זה היה פשוט מעולה ומלא חיים (וגם "הכניסיני תחת כנפך" זה השיר הכי יפה בעולם). אה, וגם "ממתקה" של תלמידות (ותלמיד) ניסן נתיב ירושלים, בבימויו של יפתח ליבוביץ׳ – עבודת אנסמבל מעולה. לא הפסקתי לחייך. ככה צריכות להיראות הצגות סטודנטים והצגות בכלל – עם מלא חופש והנאה וחוצפה. הלוואי שזה ימשיך לרוץ אחרי שהן (והוא) יסיימו את הלימודים.

איזו יצירה נתנה לך כח תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
טוב, זה קצת רמאות, כי זו יצירה שראיתי חודש לפני פרוץ המלחמה אבל היא נותנת לי תקווה עד היום – בספטמבר 23׳ ראיתי בפסטיבל ישראל את ההצגה Minefield של היוצרת הארגנטינאית לולה אריאס. זאת עבודת דוקו-תיאטרון בהשתתפות וטרנים בריטים וארגנטינאים שנלחמו אחד בשני במלחמת פוקלנד ולא היו מעזים לדמיין שיום אחד יעלו הצגה ביחד. זאת יצירה מלאה בלב ואנושיות ותקווה (ואפילו הומור!), אבל בקטע אמיתי וטרנספורמטיבי ולא סתם בקטע פנטזיונרי (למרות שגם פנטזיות זה חשוב). בסוף ההצגה פשוט לא הצלחנו להפסיק למחוא להם כפיים והייתה קצת תחושה שאם נפסיק הם ילכו ואנחנו נצטרך לצאת מהחלום היפה שהם בנו ולחזור למציאות הקשה שלנו (שחודש אחרי זה נהייתה הרבה הרבה יותר קשה).

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הניצנים של אופיר– יוזמת צעירים בנגב המערבי, לזכרם של ניצן ואופיר ליבשטיין, שנועדה לאחות את הקרע בין הדור הצעיר לישובים שנוצר בעקבות שבעה באוקטובר. היוזמה מציעה מלגת לימודים לצעירים וצעירות שיתנדבו לשקם את הבתים והקהילות שבהם הם גדלו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רן שמעוני מ"הארץ". נקודת אור בוהקת במרחב עיתונאי מקוטב. הוא מביא שפה עיתונאית אנושית מאוד, ויש לו יכולת ייחודית לספר סיפורים חוצי גבולות ומחנות שאני מאמין שיש להם כוח אמיתי לחבר את החברה הישראלית בחזרה. זה תמיד ממש מעורר השראה לראות באיזה נוכחות והקשבה הוא מראיין, והלוואי שיהיו עוד כמותו. ממליץ מאוד לקרוא את הכתבות שלו על הביביסטים, הפשיעה בלוד, והחסיד יוסל׳ה רוורס.

מה יהיה?
לאף אחד אין דרך לדעת. אבל שינויים גדולים מאוד כנראה. בזהות שלנו. במזרח התיכון. בעולם. ועל מעט מאוד מהם תהיה לנושליטה. אבל אני כן חושב שיש לנו הרבה מה לעשות ברמה הפרטית והחברתית כדי לעבור את זה, בלהציע סולידריות למי שעובר משהו קשה, בלשמור על הנפש של עצמנו, באיחוי הקרעים. אני באמת מאמין שיש הרבה מה לעשות.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• אימפריאל
• החנויות הקטנות של תל אביב
• קפה החשמל
• תזמורת המהפכה
• פסטיבל ישראל