במרץ 2027 תעלה באופרה הישראלית "הפסיון של מתיאוס", יצירת מחול של תמיר גינץ ולהקת קמע לצלילי באך, עם תזמורת, מקהלה וסולנים. סיפור הצליבה מקבל פרשנות עתידנית שמשלבת גם את ההיסטוריה היהודית
מה קורה כשלוקחים יצירה של יוהאן סבסטיאן באך, ה-GOAT של מוזיקת הבארוק, מעבירים אותה מהמאה ה-18 אלף שנים קדימה ומעלים אותה על במה אחת עם כמאה אמנים? התשובה תגיע במרץ 2027 לאופרה הישראלית, עם "הפסיון של מתיאוס", יצירת מחול חדשה של הכוריאוגרף תמיר גינץ ולהקת המחול קמע. ההפקה, שתעלה במסגרת סדרת המחול של האופרה, משלבת 26 רקדנים עם תזמורת, מקהלה וזמרים סולנים, לציון 300 שנה ליצירתו של יוהאן סבסטיאן באך.
במרכז ההפקה עומדת "הפסיון על פי מתיאוס", היצירה המוזיקלית של באך העוסקת בשעותיו האחרונות של ישו, בבגידה, בסבל ובצליבה. אלא שגינץ לא מסתפק בתרגום של המוזיקה לתנועה. בגרסתו, ההתרחשות מועברת לשנת 2727, והסיפור הנוצרי נקשר לדימויים ולרגעים מתוך ההיסטוריה היהודית. נקודת המבט האישית של גינץ, בן לניצולי שואה, ממלאת תפקיד מרכזי בפרשנות החדשה.
![ברוכים הבאים ל-2727. "הפסיון של מתיאוס" (צילום: רוני כנעני)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2026/10/1792358400_1378091_84296-1000x1179.jpg "ברוכים הבאים ל-2727. "הפסיון של מתיאוס" (צילום: רוני כנעני)")
העבודה על המופע נמשכה שלוש שנים וכללה שיתוף פעולה עם המנצח והמנהל המוזיקלי הגרמני ורנר ארהרדט, שבמסגרתו נערכה היצירה המוזיקלית מחדש והתאמה למבנה הכוריאוגרפי. גינץ מספר שאחד ממקורות ההשראה שלו היה ביקור בתערוכה במוזיאון ישראל שעסקה בדמותו של ישו מנקודת מבט יהודית. מתוך המפגש הזה נולד ניסיון לחבר בין סיפורי הברית החדשה לזיכרון ההיסטורי היהודי, בלי להיצמד לפרשנות הדתית המקובלת.
על הבמה ירקדו 26 חברי להקת קמע, לצד תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים, מקהלת האנסמבל הקולי הישראלי וזמרים סולנים. על עיצוב התאורה אחראי ירון אבולעפיה, על התלבושות לימור הרשקו דרור ועל עיצוב הבמה אדם קלר. בניגוד ליצירה המקורית הארוכה של באך, המופע המחולי יימשך 80 דקות בלבד, ללא הפסקה.
שלוש הופעות מתוכננות ל-15 במרץ 2027 בשעה 20:00, ל-16 במרץ בשעה 17:00 ול-17 במרץ בשעה 20:00. המופע מומלץ מגיל 16 ומעלה וכולל עירום גברי מלא. כרטיסים באתר האופרה הישראלית.