מאז "מלחמת האינסוף" ב-2018 מארוול עשו לא מעט, אך רק מעט מזה באמת שווה צפייה. בכל הנוגע לקו הזמן הקדוש של מארוול אנחנו מקווים שהגעתו של ד"ר דום תזרים קצת דם חדש לעניין, אבל דווקא בגזרת היצירות שמתקיימות ביקום של מארוול ועומדות בפני עצמן – גם סגנונית וגם עלילתית – יש כמה הצלחות. "מון נייט", "דרדוויל" החדשה או "איש זאב בלילה" הן כאלו, וגם הסדרה החדשה "וונדר מן", שעלתה השבוע בדיסני+, לא מרגישה כמו שום דבר שמארוול עשו בעבר. ובאופן די מוזר, הם מצליחים היכן שרבים אחרים נכשלו – בשלב המטא.
>>

אבל קודם כל, בואו נדבר על הסיפור.במרכז הסדרה עומד סיימון וויליאמס (יאיא עבדול מאטין השני), שחקן צעיר ודי כושל, ללא קשרים או פרוטקציות, שרק רוצה להגשים את החלום שלו להפוך לשחקן מתודי.אני מכיר שחקנים, הם לגמרי יכולים להיות עם די מעצבן, אבל סיימון כל כך מעצבן שזה כמעט בלתי אפשרי לעבוד איתו, כי הוא "שחקן חושב". שחקן טוב יודע למצוא את האיזון בין להביא דברים מעצמו לדמות ובין להיות פלסטלינה בידו של הבמאי. סיימון הוא יותר חרסינה בידו של הבמאי –הוא תקוע בראש של עצמו, מחפש הצדקות וביוגרפיה מלאה לדמות, וחולם להיות הדניאל דיי לואיס הבא.

החלום זה נראה כמעט אבוד אחרי שחותכים את הדמות שלו מהסדרה "אימה אמריקאית" (כן, מסתבר שריאן מרפי קיים ב-MCU), ועל הדרך בת הזוג שלו נפרדת ממנו, אבל דמות אחרת ומוכרת מה-MCU – טרוור סלאטרי (בן קינגסלי), הלא הוא "המנדרין" שהכרנו עוד ב"איירון מן 2" – מגלה לו שמחפשים שחקן חדש עבור רימייק לסרט גיבורי העל הישן "וונדר מן". סיימון, שגדל על הדמות, מרגיש שזה התפקיד שהוא נועד לו, ויחד עם סלאטרי יוצא למסע להשיג את התפקיד. אה כן, ויש לו כוחות על.

בדרך כלל, כשאנחנו פוגשים לראשונה דמות מהיקום הקולנועי של מארוול, ההתמקדות היא בכוחות כי זה מה שמעניין. עם "שי-האלק", לדוגמה, היה פרק זמן לא מבוטל שהוקדש להסתגלות שלה לעובדה שהיא גדלה לאישה עצומת מימדים. אפשר ללכת אפילו אחורה יותר, ולהסתכל על טוני סטארק שלאורך כל הסרט הראשון עסק בלבנות את חליפת האיירון מן. הכוחות הן הכוח המניע של ה-MCU וזה עבד בעיקר בהתחלה, אבל כאן ההתמקדות היא בלספר סיפור, וכוחות העל הן רק מאפיין של הגיבור. אמנם כזה שמהווה חלק מרכזי מהעלילה, אבל הוא ממש לא במרכז. אז איך הוא גם מקדם את העלילה?

ובכן, כתוצאה מאירועי "מלחמת האזרחים" ביקום הקולנועי הזה אנשים עם כוחות צריכים להיות רשומים, וסיימון לא רשום. לא רק זה – האולפנים לא רוצים להעסיק אדם עם כוחות (כדי לא לשלם ביטוח יקר), כך ששחקנים עם כוחות על לא יכולים בכלל להשיג תפקיד. האמת? מגניב שהם עשו את זה, ויותר מגניב איך שהם ניגשו לזה עם פרק שמוקדש אך ורק להסבר הזה. ובכלל, זה כנראה אחד הסיפורים שהכי הושפעו מסרטי מארוול הקודמים, מבלי שזה מרגיש בכלל כמו סרט של מארוול, אלא יותר כמו סדרה ב-HBO, כשהמאפיין המרכזי שלה הוא המטא – זאת סדרת גיבורי על, על יצירת סרט גיבורי על.

המטא בסדרה הזאת לא עוקצני כמו "הסטודיו", אלא מאופיין בהרבה ניים-דרופינג וצחוקים על חשבון במאים, יוצרים, וההפקה עצמה. כמובן שאין פה מטא-ביקורת על דיסני – בכל זאת מדובר בדיסני, חברה שיש לה אפס יכולת לבקר את עצמה – אבל ייאמר לזכותם שהם מצליחים ללכוד את התחושה של לא מעט שחקנים באמצעות נקודת המבט הזאת, בין אם מדובר בהופעת אורח של ג'וש גאד ובין בתזכורת התמידית שתמיד יש שם גדול יותר. הם עוד יותר הצליחו לקלוע עם העבודה מול במאי, והתסכול שיכול להגיע מזה.

העניין המפתיע באמת הוא שהמטא בדרך כלל מופיע כבית קברות ליצירתיות – לצורך הדוגמה, כל סרט על יוצר שנמצא במחסום כתיבה או כל יצירה שמדברת על היצירה, או יצירה שמדברת על "הפנים האמיתיות של הוליווד". מארוול לקחה כלי עלילתי די מאוס, והפכה אותו למשהו מעניין כשהציבה אותו ב-MCU. בכל זאת מדובר במארוול, אז אני לא ממהר לשמוח, אבל נראה שמישהו שם סוף סוף מצליח להביא דברים מקוריים ואיכותיים. זה כבר הורגש בשנה שעברה עם "ספיידרמן הידידותי מהשכונה", אבל זה משמח לראות שגם בתוך היקום הקולנועי הלעוס ביותר אחרי "מלחמת הכוכבים" מצליחים להביא משהו יצירתי שלא עשו קודם. מארוול כיוונה לאיכות וסיפקה אותה, גם אם מדי פעם זה מלווה בבן קינגסלי פשוט צועק את מה שהם עושים (זה קורה לא מעט בסדרה, זה קצת צורם, אבל לא פוגם בחוויית הצפייה).

"וונדר מן" היא סדרה טובה של מארוול – היא לא מרגישה כמו טריילר לדבר הבא, אין בה סצנת אפטר-קרדיטס, היא מקורית ומגניבה ומספרת סיפור על אדם שלא מחפש להיות גיבור, אלא להגשים את עצמו בתור שחקן. יאיא עבדול מאטין השני הוא ליהוק מושלם לתפקיד, ובן קינגסלי משלים אותו בתור הסיידקיק שמדבר קצת יותר מדי כמעט באופן מושלם. לצד השימוש המינימלי בכוחות, זה מרגיש כמעט מושלם. לא אשקר, הייתי רוצה שהכוחות שלו יפריעו אולי קצת יותר במהלך הסדרה, שנקבל עוד הצצה למה הוא מסוגל לעשות ועל פי הקומיקס הוא גם ניהל מערכות יחסים עם קרול דנברס – קפטן מארוול – ועם וונדה מקסימוף. האם נזכה לראות את זה בעתיד? מי יודע. אני רק יודע שאחרי שנים של פרויקטים גרועים עד בינוניים, מארוול הצליחה ליצור סדרה שעומדת בפני עצמה עם קאסט מעולה, שלא מדברת על גיבור על סטנדרטי, אלא על אדם עם כוחות שמשמשים כמכשול, ולא יתרון. הוא לא רוצה להיות גיבור, אלא רק שייתנו לו צ'אנס להוכיח שהוא שחקן נפלא.
"וונדר מן", 8 פרקים, עכשיו בדיסני+

• המסך
• ביקורת טלוויזיה
• דיסני+
• מארוול
• MCU