אל תתנו לשם "ולריה מתחתנת" להטעות אתכם. זה לא סרט רומנטי

ולריה היא דמות משנה בסרט שנקרא על שמה. זו אינה ההטעיה היחידה בסרטה הנהדר של מיכל ויניק. הצבע הוורוד שניבט כמעט מכל פריים רומז לניסיונה של הגיבורה האמיתית, אחותה של ולריה, להביט על המציאות דרך משקפיים ורודים ולשכנע את עצמה שיש לה חיים דבש. היא אומרת לאחותה הצעירה שגם לה יכולים להיות חיים כאלה, אבל ולריה לא ממהרת להשתכנע. למרות הפרחים הוורודים שמקבלים את פניה בשדה התעופה.

כריסטינה (לנה פרייפלד), אוקראינית לא יהודייה, כפי שרומז שמה, התחתנה עם מיכאל (יעקב זדה-דניאל) לפני ארבע שנים וחיה איתו בבת ים. עוד שנה תוכל לקבל אזרחות, אבל עד אז מיכאל יכול לדאוג שתגורש מכאן. ברגע מסוים הוא מזכיר לה את האופציה הזאת כדי שלא תרגיש בטוחה מדי ותעשה מה שהוא אומר לה, אבל רוב הזמן הוא מתנהג כמו בעל אוהב. יכול להיות שהוא באמת כזה, בדרכו. הסרט לא מספר לנו איך כריסטינה ומיכאל נפגשו, אבל נראה שהשידוך שהיא מנסה לארגן לאחותה במטרה להביאה לגור בשכנותה, דומה למה שהיא עצמה עברה.

פרייפלד, שנראית כמו חנה שיגולה הצעירה, נפלאה במיוחד בתפקיד האחות הבוגרת. היא גרה עם מיכאל בשכונה אפורה ומוזנחת (היא מספרת לאחותה על שמש וים שאינם נראים) אבל בתוך הדירה היא עיצבה להם מרחב נעים עם זכוכית מעוטרת בפרחים ורודים. בעבודתה היא עוסקת בייפוי נשים אחרות, וטוענת שמה שיש לה עם מיכאל זה הכי טוב שיש, לפחות יחסית למה שיש לאוקראינה להציע לה. מתחת לחיוך הזורח שדבוק לפניה אפשר להבחין בבדידותה ובנואשות שלה, אבל זה לא סרט על אשליה עצמית, לפחות לא מצידן של הנשים. זהו סרט על ניסיון לקושש קמצוץ של אושר איפה שאפשר.

אחרי שכריסטינה ומיכאל אוספים את ולריה (דאשה טבורונוביץ האוקראינית) בנתב"ג, הם לוקחים אותה לדירתם, לפגוש את איתן (אברהם שלום לוי) שהתאהב בה עד מעל לראש בפעמים הספורות ששוחחו בסקייפ. ולריה פחות נלהבת, וכשמגיע הזמן לעזוב עם בעלה המיועד והמונית מחכה למטה – היא מסתגרת בחדר האמבטיה. אבל איתן הפגוע לא מוכן לוותר.

אפשר להבין מדוע ולריה אינה רוצה בגבר הזר והגולמני שמציף אותה במתנות, ועם זאת לוי המצוין הופך את איתן לדמות מכמירת לב. גם זדה-דניאל, שכבר ביסס את עצמו כאחד השחקנים המובילים בארץ, מעולה בתפקיד מיכאל שמנסה לרצות את הלקוח שלו, אבל גם יודע שאי אפשר לכפות נישואים על אישה שלא רוצה בכך. אפילו הילה-סורג'ון פישר מצליחה להשאיר חותם בדקות המעטות שלה על המסך בסצנה קצרה ומתוחה שיש בה גם לא מעט הומור. "ולריה מתחתנת" הוא מתנה לשחקנים.

דרמה עזה שלוכדת ולא מרפה. "ולריה מתחתנת"

הסרט נפרס כמעט בזמן אמת על פני כמה שעות טעונות ואינטנסיביות. רובו מתרחש בדירה או סביבתה, ומצולם (על ידי גיא רז) בשוטים ארוכים שעוקבים אחר תנועת הדמויות במרחב המצומצם. כמו במיטב הסרטים הרומנים, למתח הרגשי ההולך ונבנה תורמת העובדה שלא מעט אינפורמציה חסרה לנו, ואנחנו מוזמנים להשלים את הפערים לבד. אנחנו מתרשמים שמיכאל מייבא כלות מאוקראינה עבור גברים ישראלים שמתקשים למצוא בנות זוג, אבל לא ברור עד כמה הוא מנוסה בתחום, והאם כריסטינה היא חלק מהעבודה או שמבחינתו מדובר בזוגיות אמיתית. ההבדלים בנקודות המבט מיוצגים לא פעם באמצעות מיקוד מרוכך, שמבודד את ולריה, או את כריסטינה, מהדמויות האחרות.

זהו סרטה הארוך השני של ויניק, אחרי סרט ההתבגרות שובה הלב "ברש" שיצא ב-2015. סרטה הראשון העיד על כשרונה הרב בעיצוב סצנות קולנועיות, אבל היתה בו בוסריות מסוימת. "ולריה מתחתנת", שהיה מועמד ל-14 פרסי אופיר וזיכה את ויניק בפרס התסריט, מעיד על התבגרותה כקולנוענית. זאת דרמה עזה, הדוקה, מרובדת ומדויקת, שאינה שופטת את גיבוריה לחומרה, והוא לוכדת אותנו ולא מרפה.

4 כוכבים. בימוי: מיכל ויניק. עם לנה פרייפלד, יעקב זדה-דניאל, אברהם שלום לוי, הלה סורג'ון-פישר. ישראל 2022, 78 דקות