החינוך הממלכתי בסכנה: אג'נדה משיחית בדרך לתוכנית הלימודים

מערכת החינוך הציבורית עומדת על סף קריסה – ודווקא עכשיו, בעיצומה של תקופת חירום, מדינת ישראל בוחרת להפנות את המשאבים ואת סדר היום הציבורי שלה לכיוון שמסכן את יסודות החינוך הממלכתי.

>> השביתה לא משקרת. הגיע הזמן להציל את גני הילדים // טור דעה
>> אנחנו נלחמים בגורמים המשיחיים והעירייה מחבקת אותם // טור דעה 

מאבק המורים והגננות הוא אמיתי, כואב וצודק. מדובר באנשים הנמצאים בקו החזית של החברה הישראלית, הנושאים על גבם אחריות רגשית, חברתית וחינוכית כבדה – ולאורך זמן רב מדי, הם נשארים מאחור. המשכורות אינן עומדות בקנה אחד עם גודל המשימה, התמיכה המקצועית מועטה, והעומס היום-יומי הופך לשגרה שחיקה. ובמקום לחזק את עמוד השדרה של החינוך הממלכתי – הממשלה מזמנת מורות לשימועים ומפנה תקציבים לעמותות חוץ-מערכתיות בעלות אג’נדה דתית ברורה.

הממשלה יכולה הייתה לבחור להשקיע בחיזוק לימודי הליבה, בו חסרים עדיין כ-12,000 אנשי ונשות חינוך, בטיפול בפערים המתרחבים בין מרכז ופריפריה, בתמרוץ כניסת מורים איכותיים למערכת, או בהנגשת כלים רגשיים לילדים בעיצומה של מציאות בטחונית ונפשית מורכבת. אולם לא רק שאינה עוסקת בחינוך, היא בוחרת לחזק גוף אידאולוגי סקטוריאלי שפועל לעיתים בניגוד גמור לערכים של שוויון, פלורליזם וחינוך לחשיבה חופשית.

במנותק לחלוטין ממצב החירום שבו אנו מצויים, מקודמת השבוע הצעת חוק להנחלת מורשתו של הרבי מלובביץ’ – דמות שנויה במחלוקת אשר התנועה שלו, תנועת חב"ד, מחזיקה בעמדות שמרניות, משיחיות ואף אנטי-דמוקרטיות, ומתנגדת לשירות צבאי או אזרחי שוויוני. מדוע שהציבור החילוני, העובד, המשרת והמשלם יידרש לממן הכרה ממלכתית בהשקפת עולם שהוא לא שותף לה, ושמנוגדת למהות קיומה של מדינת ישראל?

תנועת חב"ד פועלת כיום בלמעלה מאלף מסגרות חינוכיות – גנים, צהרונים, קייטנות ובתי ספר – וחלק משמעותי מהפעילות הזו מתקיים במימון ציבורי, תוך חדירה למסגרות ממלכתיות וללא שקיפות מספקת כלפי ההורים. בשם "הנחלת ערכים", נכנסים שליחים חינוכיים לבתי הספר, לא תמיד כמחנכים מוסמכים, ומעבירים תכנים דתיים, לעיתים בעלי אופי משיחי מובהק.

כאשר מוסד חינוכי ממלכתי הופך לכלי בידי אג'נדה דתית-אידיאולוגית אחת, כאשר מערכת הציבור מאבדת את אופייה הממלכתי לטובת תכנים חינוכיים שנגזרים מתורתו של אדמו"ר אחד – לא משנה כמה נערץ הוא בעיני מאמיניו – אנו מאבדים את עצם הרעיון של חינוך ציבורי לכולם. דווקא בתקופה של מלחמה, משבר והתגייסות אזרחית, עלינו להיזהר שבעתיים מפני צעדים שמעמיקים פיצול פנימי ומחלישים את יסודות הדמוקרטיה. חינוך ממלכתי, לפי רוח מגילת העצמאות, אמור לשקף את המכנה המשותף הרחב ביותר – לא את המשותף רק למגזר אחד. הוא אמור לבנות חברה מלוכדת, מחוברת, עם מרחב שמאפשר גם חילוקי דעות.

ההכרה הממלכתית במורשת חינוכית דתית-משיחית אינה יכולה לעבור בחקיקה חפוזה בזמן שהציבור כולו עסוק בהישרדות. אם נרפה מהאחריות שלנו כלפי החינוך הציבורי דווקא עכשיו – יהיה קשה לשקם אותו בעתיד. כמי שפועלת לאורך שנים למען חינוך ציבורי שוויוני, פתוח ונגיש לכל ילדה וילד בישראל – אני קוראת לממשלה, לחברי הכנסת ולכל מי שמאמין בשותפות אמיתית: אל תחליפו חינוך בשכנוע, אל תחליפו מערכת ציבורית בהטפה אידאולוגית, ואל תשתמשו במצבי חירום כדי להחליף את יסודות החינוך הדמוקרטי של מדינת ישראל. חינוך ממלכתי הוא לא מותרות – הוא תשתית של חברה מתוקנת.
>> מיטל להבי היא סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו ומחזיקת תיק התחבורה והקהילה הגאה