עוד סדרה של HBO מנסה להיות משחקי הכס החדשה. וכמעט מצליחה

בימים בהם יקום קולנועי הוא סמל סטטוס כמו למבורגיני או רולקס, ל-HBO לא מספיק להיות הבית של כל סדרות הטלוויזיה ביקומים הקולנועיים של DC, הבית של הריבוט של הארי פוטר והבית של הפרנצ'ייז המבטיח לבית "משחקי הכס", עכשיו הם מפתחים יקום נוסף – היקום הקולנועי של "חולית" בכיכובה של סדרת הפריקוול שעלתה השבוע, "חולית: הנבואה".

>> מבעד למסך הדמעות: 20 הסדרות הכי טובות על המסך עכשיו
>> התפוח הגדול: דירגנו את הסדרות הכי טובות של אפל TV+

כן, נראה שפרנצ'ייז המד"ב המדברי שואף להיות גרסה למבוגרים של "מלחמת הכוכבים" (ולפני שכל המעריצים הפנאטים משתגעים שוב: עבור מי חשבתם שיצרו את "מלחמת הכוכבים"? יש שם בובות של דובים לוחמים, אין שם דם, אין סקס, אין קללות בשפות קיימות והגבלת הגיל היא 7 ומעלה עם השגחת הורים). בכל מקרה, אחרי ששני הסרטים שוברי הקופות של "חולית" הכירו לנו את מואדיב, הברון ולדימיר הארקונן ואת תולעי החול האימתניות, כעת אנחנו חוזרים לבקר באותו יקום, הפעם לא פחות מ-10,000 שנים לפני עלייתו של דוכס אראקיס, ליסאן אל-גאיב, הקיסר פול מואדיב אטריידיס. 

כמו ב"משחקי הכס", גם כאן העלילה מתפרשת על פני קורותיהן של מספר דמויות כשבמרכז של הכל עומדות "בנות גשרית", ארגון צללים מיסטי שמנווט את הפוליטיקה הגלקטית. את הארגון מובילות ואליה וטולה הארקונן (אמילי ווטסון הנפלאה תמיד ואוליביה וויליאמס) שמשתלטות על הארגון באכזריות. הן מכניסות את נזירות החלל לכל ארמון ובית אצולה ולוחשות למנהיגי היקום בתיאום בין בנות הארגון.

וכמו בחלק הראשון של "חולית", גם כאן לא הכל ברור. בעיקר לא ברור מהי הנבואה או מי זה "טירן ערפל" ממנו האם הגוססת של בנות גשרית מזהירה, ועדיין לא ברור איך הסיפורים של הדמויות השונות ישתלבו (כמו בבית קורינו למשל, שם אנחנו פוגשים את הנסיכה אינז קורינו שאמורה להתחתן עם ילד בן תשע). הקיסר עצמו, ג'אביקו קורינו, הוא דמות מרתקת בגילומו של מארק סטרונג (שהופיע לאחרונה בתפקיד קרמיין פלקונה בסדרת הלהיט "הפינגווין"). דמותו של הקיסר לא קיבלה הרבה זמן מסך בסרטי "חולית", ולקבל מבט מעמיק יותר אל תוך התנהלותה של משפחת הקיסרות בהחלט מרחיב את חוויית הצפייה ומכניס אותנו עמוק יותר אל תוך היקום החוליתי. 

הליהוקים אמנם מרשימים ברובם, אבל משהו בהם או בעיצוב הדמויות מרגיש כמעט לא שייך לאותו יקום קולנועי בו מתקיימים שני החלקים הקולנועיים של "חולית". אחרי שניסיתי להבין מה מפריע לי זה הכה בי: כולם יפים מדי, נוצצים מדי, מרחיקים את הצופה מהאווירה האפלה והמלוכלכת של "חולית" ומעניקים תחושה קצת פלסטיקית לכל האירוע, כאילו לא מדובר באנשים אמיתיים. וכאן גם נשברת האשליה שבנו יפה כל כך בסרטים. אני לא חושב שמדובר בליהוקים שבמאי הסרט המקורי, דני וילנב, היה בוחר בעצמו, אבל הוא לא היה מעורב בשום צורה וזה ניכר.

גם העלילה זקוקה להאצה מסוימת: פרק הפתיחה מרגיש כמו 63 דקות של אקספוזיציה, אינטנסיבי מבחינת מידע, אבל דל בהתרחשויות. הבעיה טמונה בכך שמדובר בסיפור נבואה, כלי עלילתי שחוק למדי. הנוסחה של סיפורי נבואה היא קבועה: יש נבואה, הגיבור הוא האחד שיכול להציל את העולם, והגשמת הנבואה תלויה בנצחונו/כשלונו של הגיבור. זה המבנה של יצירות רבות עוד מימי יוון העתיקה. זה לא אומר שאי אפשר לספר יותר סיפורים על נבואות, אלא שחייבים לעשות דברים שעוד לא ראינו.

וילנב הצליח לעשות משהו מעניין ומקורי עם הנבואה בסרטי "חולית", ולספר מתוכה סיפור על משיח. בסדרה הנבואה עדיין לא מפוענחת עד הסוף, ולכן קשה להבין במה היא עוסקת, למרות שקוראי סדרת הספרים כבר יודעים את הפרשנות שלה, מן הסתם. אם הבנתי נכון בעצמי – הנבואה הזאת מכינה את הקרקע לסרטי ההמשך. וזה מביא לבעיה נוספת שעלתה במהלך הצפייה: הסדרה לא עומדת במבחן הסינמטוגרפיה המעלפת של הסרטים. יוצרות הסדרה, דיאן אדמו-ג'ון ואליסון שפקר, מנסות לשמור על הסגנון של וילנב, אבל יש יותר מדי סצנות שמרגישות גנריות לחלוטין ונראות כמו עשרות סדרות שכבר ראיתם.

הנבואה לא אומר מה צופן העתיד ליקום הקולנועי של "חולית". לפי דבריו של וילנב, הוא ככל הנראה לא ימשיך בתפקיד הבמאי אחרי הסרט השלישי, אבל אולפני האחים וורנר מתחילים להיות מושקעים עמוק בתוך היקום הזה. "חולית: הנבואה" היא התחלה לא רעה, עם דמויות מעניינות ויפות מדי וסיפור לא מובן עד הסוף. זה עשוי להשתפר בהמשך ומסקרן לראות לאן ילכו עם זה. יקום קולנועי של "חולית" (כולל משחק וידאו שמגיע אלינו ממש בקרוב) הוא תחליף לא רע בכלל ל"מלחמת הכוכבים" ו"משחקי הכס", אבל יהיו חייבים להגביר שם את הקצב ולחבר את כל הנקודות כדי שזה לא יהפוך לקשקוש גלקטי בלתי ניתן לצפייה. כאלה כבר ראינו מספיק.