רציתי לאכול סופגניית שווארמה. כנראה שזה מה שמגיע לי

סופגניית שווארמה בחומוס יוסף (צילום: הדר הרנס)
סופגניית שווארמה בחומוס יוסף (צילום: הדר הרנס)

מתן שרון חשב שסופגניות עם שווארמה, פלאפל, סביח ושקשוקה הן אתגר רציני לגרגרן כמותו. מתברר שהן אתגר גדול אפילו יותר לרשת "חומוס יוסף" שמציעה אותן לציבור ולא באמת מסוגלת להכין אותן כשמגיע איזה פסיכופת ואשכרה מזמין אותן

2 בדצמבר 2021

בכל שנה, כך נראה, חנוכה מביא עלינו עוד הפתעות מוזרות בגזרת הסופגניות. לפעמים אלו פרעות רולדין, פעם בכמה זמן זה איזה שף שמחליט לתמחר סופגניה במאה שקלים, ובמקרים לא מעטים, במיוחד בשנים האחרונות, יש יותר ויותר אופציה לטעום כריכי סופגניה ביזארים. זה התחיל מהמבורגרים בסופגניה, המשיך לסלמון מעושן או כבד אווז והגיע השנה למחוזות מפחידים במיוחד, כמו המנות מעוררת בהלה שמציעים ברשת החומוס הגלילי "חומוס יוסף". מה הקשר? זה חנוכה, אל תשאלו שאלות מיותרות.

ואני, הבטן הסקרנית שלי כבר סיבכה אותי בעבר לא פעם (יום אחד אולי אספר על היום בו אכלתי שלושה כריכי צ'יזסטייק ביום אחד), אבל בחנוכה הזה אני ממש בצרות. ארבעת המנות שמציעים בחומוסיה הזו, שלהגנתה מגישה הרבה יותר מרק חומוס, היו סופסביח (סופגניה עם חומוס, חצילים, ביצה קשה, ירקות וטחינה. 21 ש"ח), סופשקשוקה (עם שקשוקה, טחינה, סלט ופטרוזיליה, 21 ש"ח), סופלאפל (עם פלאפל, סלט כרוב, חמוצים וטחינה, 25 ש"ח) וסופשווארמה (עם שווארמה, טחינה, עמבה ועגבנייה, 29 ש"ח). לא באמת רציתי לאכול את הסופגניות האלו, אבל הייתי חייב את זה לעצמי, אתם מבינים?

הסופסביח של חומוס יוסף (צילום: הדר הרנס)
הסופסביח של חומוס יוסף (צילום: הדר הרנס)

עבדתי קשה בשביל לטעום אותן, תאמינו לי. חשבתי שאגיע לסניף, אחטוף כמה סופגניות ואזוז. אתם יודעים, אוכל מהיר. אבל מסתבר שהאדם מתכננן תוכניות ובחומוס יוסף צוחקים. לא אציין לאיזה סניף הגעתי, כי לא בא לי שהעובד היחיד והבאמת חמוד שהיה בסניף יפוטר, אבל רק אגיד שזה לא היה בסניף של לוינסקי, כי שם לא מגישים את הסופגניות משום מה. אם כן, נסעתי כשעה כדי להגיע לאחד מחמשת הסניפים באזור המרכז, רק כדי שברגע שאגיע המוכר/טבח/מלצר/מנקה ישאל אותי אם אני מוכן לחכות עשר דקות בזמן שהוא הולך להביא כמה סופגניות ממאפיה קרובה.

תכלס לא ציפיתי למשהו אחר מסופגניות בחומוסיה. אין בעיה. אם זה מה שצריך כדי לטעום את השיקוץ הזה, אני מוכן לחכות גם שעה. אז חיכיתי שעה. פשוט, רגע אחרי שהתיישבתי הגיעו כמה לקוחות לאסוף חומוס ואבא עם כובע קסקט וילד בחליפת קרטה שרצה צלחת שווארמה ושני חב"דניקים שהדליקו נרות בזמן שהמוכר מצלחת חומוס והאבא שוטף ידיים. חג שמח, אני כבר רעב. אחרי כארבעים וחמש דקות של המתנה התייאשתי ושאלתי את המוכר אם הוא רוצה שאני אלך למאפיה לאסוף סופגניות.

הסופשקשוקה של חומוס יוסף (צילום: הדר הרנס)
הסופשקשוקה של חומוס יוסף (צילום: הדר הרנס)

"באמת? בטוח שזה בסדר?", הוא שאל, ואני, רעב כתמיד, שמחתי לפתור לכולנו את הבעיה. הוא שלף את הארנק שלו, הביא לי מזומן לסופגניות וביקש שאביא 11 סופגניות ללא כלום. כנראה שאני לא המשוגע היחיד שרוצה לטעום את ההזיה הזו. המאפיה באמת היתה קרובה, אבל נשארו להן רק 4 סופגניות ריקות. נחמד, חשבתי, שהלקוחות האחרים ילכו להביא לעצמם את הסופגניות. הגשתי את השלל ואת העודף למוכר, שמאז שעזבתי הספיק לפרפר עבור עוד כמה לקוחות, והוא החל במלאכת ההרכבה, מביט בטאבלט שוב ושוב כדי לראות איזה רכיבים בכלל צריך לכל אחד.

להגיד שהם לקו בחסר יהיה אנדרסטייטמנט השנה: לא הייתה שקשוקה, אז ויתרתי על הסופשקשוקה (מקווה שנהנית מהסופגניה הרביעית שלי, לקוח אקראי); בסופלאפל לא היה סלט כרוב, אז החליף אותו סלט מלפפון-עגבניה גנרי; לא היו עגבניות טריות, אז הסופשווארמה היתה ערומה מירקות. בשלב הזה כבר הייתי אוכל רק את הסופגניות, ככה, עירומות.

הסופלאפל של חומוס יוסף (צילום: הדר הרנס)
הסופלאפל של חומוס יוסף (צילום: הדר הרנס)

זו לא אשמת העובד, הוא באמת עשה כל מה שהוא יכול. רשת מסעדות, גם אם היא חומוסיה, לא יכולה לפרסם מוצר מבלי שהיא מוכנה אליו, מלמדת את העובדים איך להכין אותו, נותנת להם את הכלים והחומרים לספק אותו. במקום זה, תקעו עובד אומלל שצריך להתפלל שהלקוח יסכים לקנות לעצמו את הסופגניות, ויקווה שאחרי כל זה הוא גם יסכים לאכול מנה חלקית. ואיך היו הסופגניות? שום דבר משמעותי לכתוב עליו. סופגניית השווארמה נחמדה בעיקרה (ועבדה סבבה יחסית עם השווארמה השמנונית של הרשת) אבל חוץ ממנה כל הרעיון מופרך, מופרע ומיותר לחלוטין. נו, למה בכלל ציפיתי? זו סופגניה מחומוסיה.

הסופגניות של רשת חומוס יוסף, נמכרות ברוב סניפי הרשת, *6442, אבל אל תטרחו.