הסדרה החדשה של אפל TV שווה את המשבר הקיומי שתחוו בעקבותיה

זוכרים שלפני בערך עשור הייתה תקופה שאופיינה בסרטי מיינדפאק? אלו בדרך כלל היו סיפורים על מסעות בזמן, יקומים מקבילים או פרדוקסים שגם חודש לאחר הצפייה לא עוזבים אתכם (כמו "אף אחד לא מושלם" או "גורל ידוע מראש") שגרמו לכם לתהות כמה היקום ענק וכמה אנחנו קטנים ובגדול להיכנס למשבר קיומי? אז עכשיו אפל TV רוצה לעשות לכם את אותו הדבר עם "חומר אפל", סדרת המד"ב החדשה שלהם, ולמען האמת זה די עובד – היא עשויה ברמה מאד גבוהה, ומציגה סיפור מעניין, מורכב ומאד מתסכל. זה בסדר, זה חלק מהקטע שלה. זו סדרה שאמורה לגרום לכם לחשוב.

>> אחרי הנפילה בעונה הקודמת: "ברידג'רטון" שוב בידיים טובות

הסדרה "חומר אפל" מבוססת על רומן בעל אותו שם מאת סופר המד"ב העולה בלייק קראוץ', המספר על ג'ייסון דסן – מורה לפיזיקה שלגמרי אובר-קווליפייד לתפקיד, שחי חיים די בינוניים עד שיום אחד הוא נחטף, ואז מגלה שהבית בו התעורר הוא לא הבית שלו, והאישה שזהה לאשתו היא לא אשתו, ועכשיו הוא עצמו מדען מפורסם וזוכה פרסים. בקיצור, ג'ייסון נחטף לעולם מקביל. שם הבחירות השונות לגמרי של חייו הביאו אותו למקום יותר מוצלח, על פניו. כעת הוא צריך לחזור למציאות שלו, בזמן שהג'ייסון מהיקום המקביל – ג'ייסון 2 אם תרצו – חי את החיים שלו, ביקום שלו. הסדרה מתהדרת בשלישיית שחקנים מצוינת – ג'ואל אדגרטון בתפקיד הראשי, ג'ניפר קונלי בתפקיד אשתו, וג'ימי סימפסון בפקיד החבר המוצלח יותר שלו. אבל ליהוקים מוצלחים ופרמיס מעניין הם לא הסיבה היחידה ש"חומר אפל" היא יותר מסתם עוד סדרת מדע בדיוני.

קראוץ', שגם עיבד בעצמו את הרומן למסך, לא עושה כאן משהו חדש – הוא בסך הכל לוקח אלמנטים אישיים, ומפגיש אותם עם אלמנטים מד"ביים. אבל יש משהו פואטי ומרענן במצב בו דמות חיה חיים שהיא לא בחרה. כצופה, שלושת הפרקים הראשונים גרמו לי לחשוב על הבחירות שעשיתי בחיי, על נקודות מפנה שדרכן יכולתי להגיע לחיים אחרים לגמרי, והעלה את המחשבה "האם הפעולות שלי בעולם הזה בכלל משנות משהו?". הקיצור, שוב נפלתי בחור הארנב של המשבר הקיומי. התחלתי בצפייה בפיזיקאי, וסיימתי בערעור על עצם הקיום שלי. הרבה זמן לא הייתה לי חוויה כזאת מצפייה בסדרה, חוויה ששולחת אותי בסוף כל פרק לסשן חשיבה ארוך וחופר עם עצמי. וזאת חוויה ייחודית שכמעט לא קיימת בעידן הטלוויזיוני הנוכחי. 

יש המון סוגי טלוויזיה. חלקו מבדר, חלקו אמנות. חלקו משלב בין שניהם. אבל גם מארוול, שמשלבת בין שניהם ועשויה ברמות ההפקה הכי גבוהות, מצליחה לכל היותר להיות מתקן בלונה פארק, כדברי סקורסזה. יש לכל אלה מקום, הם מאד מבדרים ומהנים, וגם אני מוצא את עצמי תמיד יושב וצופה בפרק הפתיחה של "האח הגדול" או בסדרה כלשהי שמארוול הוציאה. ועדיין – אין להן ערך אמנותי משמעותי. מנגד, יש סדרות איכות אחרות כמו "יורשים", "אדוני האוויר" או "סמוך על סול", שמציגות סיפורים מורכבים, מעלות שאלות מורכבות ומלאה בערך אמנותי. "חומר אפל" מצטרפת לרשימה הזו, לפחות ברמת חוויית הצפייה המיוחדת.

זו סדרת מד"ב שגורמת לצופה לעשות התבוננות פנימית על חייו, ועל הבחירות שלו. מעניינת, כתובה היטב ועשויה היטב, וגם אם היא צפויה מדי פעם, זה לא מטריד יותר מדי. אם אתם מחפשים בידור זול, אל תצפו למצוא את זה כאן. לראשונה מזה כמה שנים טובות קיבלנו סיפור טוב על יקומים מקבילים – ואת זה אני אומר אחרי כמה שנים טובות של מולטיוורסים קולנועיים. אז זה נחמד לראות צדיק אחד בסדום שעושה את זה נכון. עכשיו תנו לי לערער טיפה על משמעות הקיום בשקט. אם אתם בכלל קיימים.
"חומר אפל", שלושת הפרקים הראשונים עכשיו באפל TV. פרק חדש בכל יום רביעי