"חוקי הפשע": סיפור מרתק שנפל לידיים לא מיומנות

לג'וני דפ יש עיניים כחולות, זגוגיתיות, שמעניקות לו מבע לא אנושי, כמו היה מין אנדרואיד. שלא כמו הקרחת והשן החומה המשלימות את האיפור שנועד לשוות לו את מראה פניו של הגנגסטר הבוסטוני ג'יימס "ווייטי" בלג'ר, העדשות הכחולות יוצרות צרימה מיותרת, בדומה לעיניים ה"כחולות" של ג'וזף גורדון לוויט ב"לופר". למרות המכשלה הזאת, דפ מגיש ב"חוקי הפשע" את הופעתו הטובה והממושמעת ביותר מאז החל לגלם פיראטים והקריירה שלו טבעה בים של מניירות ואייליינר. הופעתו כאן מהלכת אימה שקטה עם הבזקים פסיכוטיים. מועמדות לאוסקר בהחלט נראית באופק.

בלג'ר הידוע לשמצה כבר שימש השראה לדמות שגילם ג'ק ניקולסון ב"השתולים" של מרטין סקורסזה. הפעם הוא זוכה בסרט משל עצמו, המשחזר את אחת הפשלות הגדולות ביותר בהיסטוריה עתירת הכישלונות של ה־FBI. כדי להפיל משפחת פשע איטלקית גייס הארגון בראשית שנות ה־70 את בלג'ר כמודיע, ובתמורה נתן לו יד חופשית לנהל את עסקי הפשע שלו ואפשר לו לשלוט בעולם התחתון של דרום בוסטון במשך יותר מ־20 שנה. האוסטרלי העולה ג'ואל אדג'רטון קיבל לידיו את התפקיד המורכב ביותר בסרט – סוכן הבולשת ג'ון קונולי, חבר ילדות של בלג'ר שעדיין דבק בתורת המוסר של הרחוב ומתקשה לקלוט שהוא בעצם כלי משחק בידיו של "המודיע".

הסיפור האמיתי מלא פוטנציאל והוא משך אליו כמה קולנוענים מוכשרים, בהם ג'ים שרידן ובארי לווינסון. חבל שבסופו של דבר הפרויקט נפל לידיו הפחות אמונות של סקוט קופר, שסרט הפשע הקודם שלו, "אחים בדם", סבל מיומרנות פומפוזית. הפעם הוא ריסן קמעה את סגנונו (אבל לא את האלימות), אך נדמה שלא החליט מה הפוקוס הדרמטי של הסרט, וכתוצאה מכך אף אחת מהמון הדמויות אינה מעוררת הזדהות (פרט אולי לאשתו פקוחת העיניים של קונולי, המגולמת על ידי ג'וליאן ניקולסון). לבלג'ר יש אח (בנדיקט קמברבאץ'), פוליטיקאי בכיר, המתארח בכמה סצנות. על הנייר הניגוד בין האחים מסקרן, וכל הופעה של קמברבאץ' היא ברוכה, אבל התסריט לא עושה עם זה שום דבר מעניין חוץ מאשר להגיד לנו "תראו, לפושע יש אח סנטור".

הסרט נפרש באמצעות סדרת עדויות מאוחרות של אנשיו של בלג'ר, שרק בודדות מהן מוסיפות רובד לאירועים הנראים על המסך. הסיפור האמיתי מעורר השתאות דיו כדי להחזיק אותנו מרותקים, רוב הזמן, והוא משובץ בכמה סצנות משובחות – כמו ארוחת הערב של הגנגסטר בבית חברו הסוכן שכמעט כולה נחשפה באחד הטריילרים. אבל נראה שהסרט היה מרוויח עומק רגשי, פסיכולוגי ומוסרי אילו התמקד יותר בנקודת מבטו ובדמותו של קונולי, שהיא היחידה שמתפתחת בסרט.

השורה התחתונה: דפ גואל את הקריירה המדשדשת (אמנותית)