"חורשות את הלילה": סרט נעורים מרענן עם גיבורות לא טיפוסיות

החנוניות, החתיך של השכבה, תלמיד שמפנטז על המורה, מסיבת סיום פרועה, נהיגה פרועה, התנסות בחומרים נרקוטיים או משכרים, נשיקה בבריכה, נשיקה ראשונה, אכזבות רומנטיות, ואפילו סצנת פרידה בשדה התעופה – כל הרכיבים המוכרים של סרטי נעורים נמצאים ב"חורשות את הלילה", אבל הם נזרקו לתוך בלנדר ועורבלו באופן שמרענן את הטעם ואפילו מייצר רגעים של אותנטיות רגשית בתוך הקומדיה המתפרעת הזאת, בהפקת וויל פרל ואדם מקיי (ששמותיהם מודגשים בטריילר כדי לייצר ציפיות מסוג מסוים).

ארבע נשים כתבו את התסריט, ואישה חמישית – כוכבת הטלוויזיה אוליביה וויילד – ביימה אותו. יחד הן מציעות מבט שונה על צמד הגיבורות הלא מאוד טיפוסיות. מולי (ביני פלדשטיין, אחותו של ג'ונה היל, שנראתה לאחרונה ב"ליידי בירד") ואיימי (קייטלין דוור) הן חברות הכי טובות הלומדות בתיכון בקליפורניה. השתיים החליטו להתמקד בלימודים כדי שיוכלו להתקבל לאוניברסיטאות טובות, שם יתחילו לחיות באמת. יום לפני טקס הסיום מולי מגלה שגם תלמידים שהעבירו את הזמן בבילויים התקבלו לאוניברסיטאות נחשקות, וזה הורס את תפיסת העולם שעליה ביססה את חייה עד כה. בניסיון נואש לעלות על הגל ולארגן לעצמה זיכרון של שבירת כללים שעליו תוכל להתרפק בעתיד, היא גוררת את איימי למסיבה (אצל הדודה והדוד, כמובן). החיפוש אחר הבית שכתובתו לא ידועה להן מניב מסע לילי עתיר הרפתקאות קומיות.

חלק מחינו של הסרט נובע מכך שבשום שלב במהלך חיפושיהן, שתי החנוניות אינן מעלות על דעתן שהן לא יזכו לקבלת פנים ידידותית כשסוף סוף יגיעו לשם. כי מתחת לפוזות השונות (הגולשת המקועקעת, המשוגעת, ההומו התיאטרלי) כולם נחמדים בסרט הזה. זה לא "נקמת המרובעים". אין כאן בריונים ואף אחד לא צוחק על מולי בגלל שהיא שמנמנה (ללא רגשות נחיתות) או על איימי בגלל שהיא לסבית. מגחכים עליהן קצת, ולא בזדוניות, בגלל שהן חרשניות – בחירה שהן עצמן עשו וקידשו. עוד נקודה ראויה לציון: רק תלמידה אחת (דיאנה סילברס, שזו רק הופעתה השלישית על מסך כלשהו) נראית כמו דוגמנית, ונחמד שדווקא היא זאת שנראית ככה, גם אם יהיו כאלה שישמיעו את צופר ה־PC.

התבנית של מסע הזוי מאפשרת לסרט להתרוצץ בין סגנונות שונים, כולל סצנת טריפ שנונה בהשתתפות בובות ברבי. לא תמיד הבנתי את ההומור, אבל מה שמעגן את הקומדיה לכל אורך הדרך היא הדינמיקה המלבבת של שתי החברות, שרק הן יודעות כמה הן כיפיות ומגניבות. הידידות לא לגמרי מאוזנת, וכשחוסר האיזון המודחק עולה על פני השטח, הרגשות מתפרצים וכולנו מוזמנים לבחון את הידידויות שלנו.

פלדשטיין מגלמת את מולי באנרגיה סוחפת, ודוור מקסימה לא פחות בתפקיד העכברית החששנית שלומדת להעז. הן מוקפות בשאר טיפוסים מגוונים שמעשירים את הקנבס, כולם מגולמים היטב על ידי שחקנים צעירים ולא מוכרים עם קשרים משפחתיים טובים – מייסון גודינג (ניק החתיך) הוא הבן של קובה, ובילי לורד (ג'יג'י המסוממת) היא הבת של קארי פישר. רק סקיילר ג'יסונדו מתקשה לשכנע, שלא באשמתו, בתפקיד נער עשיר שמשתדל יותר מדי למצוא חן. כמו בובת טלאים שנתפרה מחלקי דמויות, ג'ארד אינו מתגבש לדמות בת קיימא. בשולי העלילה, קומיקאים מנוסים כליסה קודרו וג'ייסון סודייקיס מעניקים תמיכה בתפקידי הבוגרים. בסופו של דבר זה עדיין סרט הוליוודי שמשייף את הקצוות, לא כמו סרט האינדי הפוצע "כיתה ח'", למשל. אבל מבחינת מדד האותנטיות והאי־התחסדות, מדובר בהתקדמות של ממש ביחס ל"באהבה, סיימון".

ציון: 4/5

סרט על: ערב לפני טקס סיום הלימודים, שתי חברות חנוניות יוצאות לחפש מסיבה
ללכת? כן. קומדיית נעורים מבעבעת וצופנת הפתעות טובות

Booksmart, בימוי: אוליביה וויילד. עם ביני פלדסטין, קייטלין דוור, ג'ייסון סודייקיס. ארה"ב 2019, 102 דק'