איך שלא תסובבו אותה, "מלך טולסה" היא סדרה מביכה. דרמה שלא מרגשת, קומדיה בלי בדיחות, מותחן שהכל בו צפוי מראש (אפילו צירופי המקרים הבלתי סבירים שהתסריט נשען עליהם). רגע, אמרנו כבר שסילבסטר סטאלון עושה פה בושות בתפקיד הראשי?
יש משהו קצת אירוני בעובדה שכל מה שצריך כדי לסכם את הסדרה החדשה של סילבטר סטtלון, הוא משפט אחד. אחרי הכל מדובר בשחקן שהתלונה המרכזית לגביו היא חוסר היכולת להגיד שני משפטים רצופים באופן מובן וברור. והנה נמצא תפקיד שהוא יכול להתמודד איתו בהצלחה. למרבה הצער זה לא תפקיד הגנגסטר "מפעם" שהוא משחק ב"מלך טולסה", אלא דווקא של המבקר שראה את הפרק הראשון והעיניים שלו התגלגלו על כך חזק – שכל מה שנשאר לו לעשות זה למלמל בשקט "וואו, זה ממש גרוע. תראו משהו אחר".
כי באמת שיצא לנו לראות כמה סדרות ממש גרועות בשנים האחרונות, והקטע הזה של כוכבי עבר גדולים שבאים לטלוויזיה כדי להמציא את עצמם מחדש כבר הוכיח שמדובר בספקטרום, ושעל כלג'ף ברידג'ס שחורך את המסך ב"הזקן"יש שתי ניקול קידמן (או ליר דיוק, יש מלאי בוטוקוס שהוזרק לקליפה בצורה של ניקול קידמן ומפגין יכולת משחק של אמבה), אבל מה שסטאלון עושה כאן, הוא כל כך גרוע, שהוא מגדיר רף חדש של בגרות המביישת נעורים ,שגם הם לא בדיוק היו סיבה לגאווה רבה.
קודם כל, כי הפרמיס של כל האירוע הזוי. דוויט מאנפרדי, הדמות שמשחק סטאלון, הוא מאפיונר מזדקן שיוצא מהכלא אחרי 25 שנה, שם ישב על רצח שלא הוא ביצע – אלא כדי לחפות על הבוס שלו. הרכב המפואר שאוסף אותו מהכלא לא לוקח אותו למנהטן למסיבה לכבודו, כמו שהוא מניח שיקרה, אלא לבית של הבוס, שם הוא מגלה שאף אחד לא חיכה לו בינתיים. "אי אפשר להחזיר את השעון אחורה", מסביר לו הבן של הבוס, שלקח את מקומו ומודיע לו שהוא לא יחזור למעמד הישן שלו. במקום זאת, המשפחה שולחת אותו לפתוח "עסקים" (כלומר, להיות מאפיונר) בטולסה, אוקלהומה – חור תחת במובנים אמריקאיים בכלל, ונקודה אפלה בין המעי הגס למעי הדק עבור אנשים מניו יורק בפרט. ואז יש עימות. יש אפילו אגרוף אחד, כמחווה לדבר הסביר האחד שסטאלון עשה בחייו (ולא, "רמבו" זה לא סביר, תתבגרו כבר). אבל הפרמיס של הסדרה ברור, וסיפור "דג מחוץ למים" – מאפיונר איטלקי בלב חגורת התנ"ך של ארה"ב יוצא לדרך.
הבעיה היחידה היא שבסוף הפרק הראשון השאלה היחידה שנשארת פתוחה היא מה לעזאזל חשבו חעצמם היוצרים, שחתומים כבר על הצלחות לא קטנות כמו "ילוסטון" (לא שאישית אני מבין למה, אבל בניגוד לסטאלון, עם קווין קוסטנר אין לי שום עניין לריב). כי לפני הכל, לפני המשחק הבינוני, לפני חוסר ההיגיון של התסריט ואפילו לפני צירופי המקרים הבלתי סבירים (האישה השיכורה מהפאב שהוא שוכב איתה מתגלה כסוכנת פדרלית? מי היה מאמין?!), "מלך טולסה" היא סדרה שאין לה מושג מה היא רוצה מעצמה.
ביותר מידי רגעים לא ברור באיזה ז'אנר אנחנו בכלל. האם מדובר בדרמת פשע לא סבירה (אלא אם נראה לכם סביר שחמש דקות אחרי שהגעתם לעיר חדשה כבר הצלחתם למצוא שלושה עסקים שאתם סוחטים)? האם זאת קומדיה על אדם שיצא מהכלא אחרי 25 שנה ולא יודע מה זה גוגל? האם זו אמירה חברתית נוקבת על עידן שבו איש שחור (הנהג שסטלון שוכר) מנסה לקנות רכב במזומן ומסורב, רק כדי שסטאלון ילך וירביץ לבעל הסוכנות כי "לא כל השחורים עם כסף הם פושעים"? לא ברור. מה שבטוח שהיא לא מצליחה לעשות שום דבר ואף אחד מאלה כמו שצריך.
"מלך טולסה", עכשיו ב-Paramount+, אם אתם משום מה בכל זאת מתעקשים