כשפנו אליי מתנועת ״מרימה״ ואמרו שהם רוצים לעשות משהו לקראת הבחירות שישים בפרונט את חיי הלילה, ידעתי שאני בפנים. אני חייב לעולם הזה הרבה. גדלתי בו, מצאתי בו את האנשים שלי, ובמידה רבה גם את עצמי. את התואר שלי בתל אביביות עשיתי בלילה. זה תואר שלומדים דרך אנשים. דרך מפגש עם מישהו שחי אחרת ממך, דרך חברות שמתחילה בתור לשירותים, דרך הרגע שבו אתה מבין שאתה יכול להפסיק לבדוק איך אתה נראה בעיניים של אחרים ופשוט להיות. בשביל רבים מאיתנו, הרחבה הייתה אחד המקומות הראשונים שבהם החופש הפך מרעיון לתחושה בגוף.

עם השנים, גם כבליין וגם כמפיק, הבנתי כמה כוח יש בעולם הזה. אנחנו יודעים להביא אנשים, לעורר סקרנות, ליצור ציפייה. לגרום למישהו לצאת מהבית, לחצות את העיר ולפעמים לנסוע עד המדבר בשביל להיות חלק ממשהו. אנחנו יודעים לבנות קהילה סביב ערב, ואז לראות איך הקהילה הזאת ממשיכה לחיות הרבה אחריו. ההשפעה הזאת עוברת במעגלים. מהדיג׳יי לקהל, מהפרפורמרית למי שרואה אותה בפעם הראשונה, מהמפיק לחברים שלו ומהם לחברים שלהם. היא ממשיכה בקבוצות הוואטסאפ, בשיחות ביום שאחרי ובתחושה שיש אנשים שאתה סומך על הטעם שלהם, אבל גם על הלב שלהם. בתוך כל זה נוצרים אמון, שפה משותפת ושייכות. אלה דברים שקשה מאוד לייצר בקמפיין פרסומי, ואצלנו הם קיימים כבר.

ואני חושב שאנחנו לא תמיד מבינים מה יש לנו בידיים. החיבור בין תרבות, קהילה ומעורבות פוליטית כבר הוכיח שיש בו כוח. ב־1990 הקים איש תעשיית המוזיקה ג׳ף איירוף בארצות הברית את Rock the Vote, על רקע מאבקים בצנזורה על מוזיקה. יחד עם MTV הם השתמשו בקשר שבין אמנים לקהל כדי לעודד צעירים להשתתף בבחירות. בעיניי, הדבר החכם במהלך הזה היה ההבנה שכדי לגרום לאנשים להרגיש שהפוליטיקה שייכת גם להם, צריך לפגוש אותם בתוך החיים שלהם, דרך התרבות והשפה שהם אוהבים.

זאת הבנה שהייתי רוצה שנחזיר גם אלינו. מי שיודע ליצור תחושת שייכות יכול לעזור ליצור גם תחושת אחריות. מי שמצליח לגרום לאנשים לחכות כל השבוע לערב אחד, יכול לגרום להם להקדיש כמה דקות גם ליום שישפיע על השנים הבאות.

כי איכשהו, הצבעה עדיין מצטיירת לפעמים כעניין של אנשים אחרים. של המבוגרים, של הרציניים, של אלה שיודעים להסביר מה קרה בכל ועדה בכנסת. אנחנו יכולים לדבר שעות על ליינאפ, לתכנן סופ״ש לפרטי פרטים ולהתווכח בלהט על מועדון, ואז להגיד על בחירות: ״עזוב, אין לי כוח לזה״.

אני מבין את העייפות הזאת. קשה להישאר מעורב כשאתה מאוכזב, כשאתה מרגיש שלא מקשיבים לך, כשכל דבר נהיה ויכוח. גם הרצון לצאת ולשכוח לכמה שעות הוא אנושי לגמרי. אני מכיר אותו היטב. אבל המקום שאליו אנחנו יוצאים תלוי מאוד במה שקורה בחוץ.

היכולת שלנו להתלבש איך שאנחנו רוצים, לאהוב את מי שאנחנו רוצים, ליצור, להופיע ולהרגיש בטוחים במרחב הציבורי — כל אלה קשורים להחלטות שמתקבלות גם רחוק מאוד מהרחבה. החופש שאנחנו מרגישים בלילה צריך תנאים שיאפשרו לו להתקיים גם ביום. כשאנחנו דואגים לעולם הזה, אנחנו דואגים גם לחיים שבנינו בתוכו.

מתוך המחשבה הזאת נולד ״מרימים בחירות״, קמפיין אנשי חיי הלילה של הקהילה הגאה בשיתוף תנועת מרימה, שמבקש להפוך את הכוח התרבותי והקהילתי שלנו גם לכוח אזרחי ופוליטי. הקמפיין נולד מתוך הרצון לעודד להט״בים לצאת ולהצביע, ובמיוחד להגיע לצעירים וצעירות שמרגישים שאין להם השפעה, ולהזכיר להם שהקול שלהם חשוב. לצד עידוד ההשתתפות בבחירות, הוא נושא גם קריאה ברורה לבחור במי שמחויבים לחופש, לשוויון ולביטחון של הקהילה הגאה.

בחרנו לעשות את זה דרך האנשים שמרכיבים את חיי הלילה שלנו: מפיקים, בעלי ליינים, דיג׳ייז ואמנים, שמכירים מקרוב את הכוח של התרבות הזאת ואת הקהילות שנוצרות סביבה. במסגרת הקמפיין הם הצטלמו לסדרת דיוקנאות שמופיעה בפרינטים ברחבי תל אביב וברשתות החברתיות. אלה האנשים שבדרך כלל מזמינים אותנו למסיבה הבאה, והפעם הם מזמינים אותנו גם לקחת חלק בעיצוב העתיד שלנו. המסר שמלווה את הקמפיין פשוט: החופש שלנו, האהבה שלנו והזכות לחיות כאן בביטחון ובכבוד אינם מובנים מאליהם. ב־27.10 לא נשארים בבית ולא מוותרים על הכוח שלנו. יוצאים להצביע ובוחרים במי שרואים אותנו, עומדים לצדנו ופועלים למען עתיד שוויוני, חופשי ואנושי יותר. כי אם אנחנו רוצים שיבחרו בנו, אנחנו חייבים לבחור.

רצינו שההצבעה תיכנס לשיחה שלנו באופן טבעי. שתהיה משהו שקובעים אליו עם חברים, שמעלים עליו סטורי, שמזכירים אחד לשני. משהו שכולם עושים כי על כולם זה משפיע. כן, רצינו גם להפוך אותה למגניבה. מותר להשתמש בהומור, באסתטיקה ובאנשים שאנחנו אוהבים כדי לעורר רצון להשתתף.

יש משהו מרגש בלראות את אנשי חיי הלילה נרתמים לדבר כזה. אנשים שבדרך כלל כל אחד מהם עסוק בערב שלו, בקהל שלו ובאלף הדברים שצריך להספיק, מצאו זמן להביא את עצמם למטרה משותפת. את הפרויקט יצרנו והפקנו יחד – לירון בן דור, מנכ״לית מרימה, ואני – בשיתוף הצלם עידו אסולין והמעצב בר אפריים, ובהשתתפות ליינים מרכזיים בקהילה. כולם נרתמו בהתנדבות מלאה, מתוך אמונה בכוח של הקהילה ובחשיבות של הרגע הזה. בתוך העבודה על הקמפיין קיבלתי עוד תזכורת לסיבה שבגללה התאהבתי בעולם הזה מלכתחילה.

אני לא חושב שפוסטר או סטורי ישנו לבדם את המציאות. אני כן מאמין שאדם יכול להזיז אדם אחר. שחבר יכול לגרום לחבר לקום מהספה. שקהילה יכולה להחליט שמשהו חשוב לה, ואז להתנהג בהתאם. אנחנו עושים את זה כל הזמן כשאנחנו רוצים שערב יצליח. עכשיו צריך לרצות שהחיים שלנו כאן יצליחו.

ב־27.10 תהיה לנו הזדמנות להשפיע באמת וברצינות על החיים האלה. אני רוצה שנגיע אליה עם אותה אנרגיה שאנחנו יודעים להביא לדברים שחשובים לנו, ועם ההבנה שיש לנו הרבה על מה לשמור והרבה מה לשנות.

כשאני אומר שאין ליברליות בלי תל אביב, אין תל אביב בלי חיי לילה ואין חיי לילה בלי ליברליות, אני חושב על כל האנשים שפגשתי בלילה ולימדו אותי איך חופש יכול להיראות. אני רוצה שנוכל להמשיך לפגוש אותם, ליצור איתם ולרקוד לידם. אני רוצה שגם מי שיגיע לכאן מחר ימצא את המקום שאני מצאתי.

את התואר שלי בתל אביביות עשיתי בלילה. ב־27.10 אני לוקח את מה שלמדתי לקלפי.
אדם עמית כהן אבני הוא מפיק, איש קריאייטיב, יזם אירועי תרבות ופעיל בתרבות וחיי הלילה בתל אביב. לשעבר מנהל מחלקת תרבות במרכז הגאה ומפיק אירועי הגאווה של עיריית תל אביב

• טור אישי
• בחירות
• הקהילה הגאה
• חיי לילה