שמישהו יביא לנו אוסקר: 18 היוצרים הישראלים הכי מצליחים בחו"ל

יום העצמאות בא והלך ושוב נזכרנו שאין דבר שישראלים יותר אוהבים מצמד המילים "גאווה ישראלית", ועם כל הרצון לחמוק מפרובנציאליות צריך להודות שיוצרי טלוויזיה וקולנוע שהגשימו את חלומו של כל אמן ישראלי והצליחו בחו"ל, הם באמת סיבה לגאווה. כי זאת באמת משימה בלתי אפשרית. להצליח לפרוץ מתוך התעשייה הקטנה והענייה של ישראל אל הוליווד או אפילו אל מעגל הפסטיבלים האירופאי, זה קצת כמו להגיע ממגרש הכדורסל בשכונה ישר לאן.בי.איי ולדפוק דאנק על הפרצוף של לברון ג'יימס. מדינת ישראל יודעת לחבק אותם רק בהצלחות שלהם – ולפעמים גם זה לא – ובשאר הזמן תמשיך להזניח אותם ואת תחומי היצירה כפי שהיא מזניחה הכל. ההישג שלהם הוא לגמרי אישי ורחוק מלהיות לאומי. בעצם עוד סיבה לגאווה.

>> פלאנט הוליווד: 17 השחקנים הישראלים הכי מצליחים בחו"ל
>> שגרירים של הצלחת: 14 השפים הישראלים הכי מצליחים בחו"ל

אבי ארד // אבא של ספיידרמן

זאת קצת רמאות, כי בכל זאת הוא לא בדיוק יוצר ישראלי, אבל הוא אחת הדמויות הישראליות המשמעותיות, המצליחות הוותיקות והבולטות בהוליווד. הוא החל את דרכו בכלל בעולם הצעצועים, הגיע כבר בשנות השבעים להפיק קומדיות מצבים לטלוויזיה האמריקנית, ולאחר מכן הפיק את "אקס-מן: סדרת האנימציה" והקים את פאקינג "אולפני מארוול". בגדול, תעשיית סרטי גיבורי העל חייבת המון לאבי ארד, ששינה לגמרי את האופן בו נתפס הז'אנר. למעשה עד שהוא נכנס לתחום, הסרטים של מארוול היו סרטים סוג ג' שלא שווים צפייה. ארד היה הראשון לזהות את הפוטנציאל ומיקם אותם במרכז המיינסטרים, אחרי שנדחקו כחלק נידח מתרבות שוליים ילדותית. עכשיו הוא הולך לנסות לעשות עבור נינטנדו את מה שעשה עבור מארוול. הוא אולי לא יוצר – אבל תראו מה הוא יצר.

שבי גביזון // לעשות את זה בחו"ל ובקטן

לבמאי הישראלי שבי גביזון אין הרבה סרטים ברפרטואר ביחס לזמן שלו בתחום, בסך הכל שישה במספר, אבל כל אחד מהם ייחודי ויפהפה בדרכו ורובם הצליחו גם לחצות את הים התיכון אל מחוזות קרירים יותר. סרטו הראשון, "שורו" הופץ למדינות שונות בעולם, סרטו השני, "חולה אהבה בשיכון ג'" שהפך לקלאסיקה ישראלית השתתף בפסטיבל ברלין, זכה בפסטיבל הקולנוע של ברזיל בפרס הסרט הזר הטוב ביותר והשתתף בפסטיבלים בארה"ב, אך ההצלחה האמיתית הגיעה עם "האסונות של נינה" שהפך לסרט הישראלי הראשון שהשתתף בפסטיבל סאנדנס המפורסם וסרטו האחרון, "געגוע", משנת 2017 זכה לפני שנה לרימייק קנדי עם ריצ'רד גיר ודיאן קרוגר, שאותו הוא גם ביים. הסרט אמנם זכה להצלחה קטנה מאוד, ועדיין – רימייק עם ריצ'רד גיר זה משהו שכל במאי היה חותם עליו.

מנחם גולן // מיסטר הוליווד

האיש שעומד מאחורי קלאסיקות ישראליות כמו "קזבלן" ו"מבצע יונתן" הפך להיות אחד מבמאי האקשן המוכרים בהוליווד של שנות ה-80' וזה לא קרה בן לילה. סרטו ההוליוודי הראשון, המחזמר "התפוח", היה כישלון מוחלט. הקהל בפרמיירה, שקיבל תקליטי ויניל עם שירי המחזמר, זרק את השי שקיבל על המסך. זה כמובן לא מנע ממנחם גולן להתמיד, ויחד עם יורם גלובוס והרבה חוצפה ישראלית השתלט על חברת ההפקות "קאנון" ולהפוך למשך מספר שנים לפלייר משמעותי מאוד בהוליווד.

בין היתר הוא ביים את הסרטים "מחץ הדלתא" עם צ'אק נוריס, "מעבר לשיא" עם סילבסטר סטאלון וסרטים נוספים שאף אחד מהם לא היה הצלחה מסחררת, אך רובם זכו להצלחה בשירותי השכרת קלטות הוידאו שאפיינו את העידן ההוא. גולן גילה לא מעט שחקנים מפורסמים שעבד איתם, כולל את ז'אן קלוד ואן דאם ושרון סטון. מנחם גולן נפטר בשנת 2013 ולקראת סוף ימיו זכה להוקרה שהגיעה לו כאחד הסיפורים הגדולים של הקולנוע הישראלי.

 

רונית אלקבץ // קודם ניקח את פאריז

עוד במאית שכבר לא איתנו היא רונית אלקבץ, וכל כך חבל שכך. זאת הייתה ועודנה אבידה מאד קשה לעולם הקולנוע, ולא רק הקולנוע הישראלי. היא קיבלה תשבוחות רבות על עבודותיה המוקדמות יותר כשחקנית, אך כבמאית היא הפציעה עם "ולקחת לך אישה" שזכה בפסטיבל ונציה בפרס הסרט הטוב ביותר וסרטה האחרון – "גט" היה מועמד לפרס גלובוס הזהב. היא זכתה להערכה אינסופית בצרפת בפרט ובאירופה בכלל, ונדמה היה שהיא בדרכה לכבוש את היבשת. אלקבץ משתייכת לקבוצת האומנים שהלכו בטרם עת ומעלים את השאלה התמידית – לאן עוד הם היו מטפסים אם היה להם עוד טיפה זמן?

רון לשם // נער הזהב של הטלוויזיה הישראלית

אי אפשר לדבר על יוצרים ישראלים שהצליחו בעולם מבלי להזכיר את רון לשם, היוצר של "אופוריה". כשהסדרה יצאה בשנת 2012, אף אחד לא הבין כמה גדולה היא הולגת להיות וכולם היו עסוקים בהתפעלות מהתפקיד הקשוח ושובר התדמית של רוני דלומי. בינתיים התברר שלשם יצר את הדור החדש של סדרות נעורים למבוגרים נוסח "סקינס". וזאת אפילו לא הייתה הפריצה הראשונה שלו בחו"ל, כי גם "תא גורדין" קיבלה עיבוד קוריאני ואמריקאי, ואם זה לא מספיק לכם הוא גם עשה את "שעת נעילה" בכאן 11 שנחשבת להפקה היקרה ביותר בישראל ונמכרה לשידור ב-HBO. והמפעל הבינלאומי של לשם ממשיך להפציץ: הוא חתום יחד עם דניאל חן והגר בן אשר על הסדרה "ילד רע" שנמכרה לנטפליקס ומשודרת שם החל מהסופ"ש הזה ב-190 מדינות.

 

הגר בן אשר // כוכבת עולה בשמי האינדי

ההצלחה הגדולה האחרונה של הגר בן אשר הייתה כאמור עם הסדרה "ילד רע", אבל הרבה לפניה היא כבר התקבלה למספר פסטיבלים ברחבי העולם וסרט הבכורה שלה, "משעולים" משנת 2007, השתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן באותה שנה. בזכות המלגה שקיבלה מקאן, היא חיה בפריז חמישה חודשים ועבדה על הסרט הבא שלה, "הנותנת", שעשה גם הוא סיבוב נאה בפסטיבלים, וב-2018 ביימה את סרטה האמריקאי הראשון, "נשים מתות מהלכות" (שעלה לאחרונה במלואו ליוטיוב).

בשנים האחרונות היא גם ביימה פרקים במספר סדרות טלוויזיה אמריקאיות, ביניהן "בוש" המצוינת, "העיר על הגבעה" והשנה גם ל"נהר ארוך ובוהק". סרטה הבא, על פי IMDB, הוא "המלחמה תמה" סרט על קוסם/בובנאי שמנסה לעודד ולעזור לילדה-פליטה בפולין עם תום מלחמת העולם השנייה. אין עליו הרבה מידע מלבד שהוא נקלע לגיהנום הפקתי מאז 2018, אז נחכה בסבלנות לפרטים נוספים.

 

קרן מרגלית // בדרך לקלוברפילד?

קרן מרגלית הייתה חלק מצוות התסריטאים בעונה השנייה של "בטיפול" שהייתה להיט בינלאומי חסר תקדים, והיא גם היוצרת של "פלפלים צהובים", סדרת דרמה העוקבת אחר זוג שמגדל ילד אוטיסט בערב, רחוק מכל מה שילד בעל צרכים מיוחדים צריך. הסדרה זכתה רימייק אמריקאי מצליח בשם The A Word ואפילו קיבלה סדרת ספין-אוף בשם "ראלף וקיטי". בנוסף, מרגלית עובדת כרגע על עיבוד לסרטה "כל מה שיש לי", ויש שמועות שהוא יהיה חלק מהיקום הקולנועי של קלוברפילד, שזה בהחלט נשמע מוזר, אבל נחכה ונראה, כי אם קרן מרגלית מעורבת בזה – יהיה שווה לצפות. 

עלמה הראל // מקולנוע אלנבי לקולנוע האמריקאי

אל המועדון המאוד מצומצם של יוצרים ישראלים שזכו ליצור סדרת טלוויזיה בארצות הברית, הצטרפה השנה בסערה עלמה הראל, שזקני העיר עוד זוכרים את ימיה כ-VJ במועדון המיתולוגי אלנבי 58. היא סובבה הרבה ראשים בארה"ב כבמאית פרסומות וקליפים מצליחה שגם הובילה מאבק מרשים להשוואת תנאי הבמאיות בתעשיית הפרסום, סרט הבכורה העלילתי שלה מ-2019, "Honey Boy", זכה בפרס גילדת המבקרים היוקרתי לסרט ביכורים, ובשנה שעברה היא ביימה את הסדרה המיוחדת "הגברת באגם" עם נטלי פורטמן לאפל TV+. יש לנו תחושה שזאת רק ההתחלה.

יוסף סידר // הכי קרוב לאוסקר (1)

עד שהסרט התיעודי "אין לי ארץ אחרת" זכה השנה באוסקר, "הערת שוליים" של יוסף סידר היה בעיני רבים הסרט הישראלי שהגיע הכי קרוב לפסלון המוזהב, והוא עשה זאת מבלי להתעסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני, שזה כבר הישג בפני עצמו (וגם זכה בפרס התסריט של פסטיבל קאן). על הסכסוך סידר דיבר כשיצר עם חגי לוי את "הנערים" עבור HBO, סדרה לא פשוטה אך מצוינת, שסובבת סביב הרצח המזעזע של הנער מוחמד אבו ח'דיר.

את כל ההישגים האלה סידר חייב ליצירה שעוררה את הבאז סביבו – "בופור" משנת 2007, שזכה להצלחה בינלאומית והייתה מועמד לאוסקר עוד לפני "הערת שוליים". ב-2017 זה הביא אותו לתפקיד הבמאי והיוצר של הסרט ההוליוודי "נורמן", בכיכובם של ריצ'רד גיר, ליאור אשכנזי וקאסט נוצץ למדי. סידר פעיל בארה"ב ולפני שנה ביים 3 פרקים של הסדרה Constellation באפל TV+. כרגע לא ידוע מה הפרויקט הבא שלו, אבל אני בטוח שנשמע עליו בקרוב (נכון, יוסף?).

חגי לוי // פורץ הדרך ל-HBO

חגי לוי, הכוח היוצר המוביל מאחורי ההצלחה המדהימה של "בטיפול" עם מכירתה לשידור מסביב לעולם, רימייק עטור פרסים ו-4 עונות ב-HBO, ולא פחות מ-18 רימייקים נוספים ברחבי העולם. ההצלחה הזאת סללה לו את הדרך אל הסדרה "הרומן" ברשת שואוטיים, אותה יצר ב-2014 עם שרה טרים, זכה בפרס גלובוס הזהב ונטש אותה אחרי עונה ראשונה מעולה, ואחריה יצר עם יוסף סידר ותאופיק אבו ואיל את "הנערים" הקשוחה ל-HBO.

בשנת 2021 הגיעה ההצלחה הטלוויזיונית שלו לשיא אמנותי, כשיצר חידוש טלוויזיוני עבור היצירה המדהימה והאלמותית של אינגמר ברגמן, "תמונות מחיי הנישואין" בכיכובם של ג'סיקה צ'סטיין ואוסקר אייזק, שאמנם לא זכה בפרסים, אבל קיבל ביקורות חיוביות לרוב ואנחנו קיבלנו הופעה עוצרת נשימה של שני שחקנים עם כימיה מדהימה ביניהם. כיום עובד לוי על "אתי", סדרה שתעקוב אחר חייה של אתי הילסום, פמיניסטית יהודיה הולנדית פורצת דרך שנספתה בשואה, עבור הערוץ היוקרתי Arte. הסדרה החלה את צילומיה לפני כחצי שנה, ותהיו בטוחים שיהיה מרתק לראות איך לוי יספר את הסיפור שלה.

נדב לפיד // הנסיך שלנו באירופה

היצירות של נדב לפיד רחוקות מאוד מהחלום ההוליוודי, בניגוד לחלק מהיוצרים המוכשרים ברשימה הזאת, ובהחלט ברור למה ההצלחה שלו באירופה הייתה גדולה יותר (כן, גם אחרי הרימייק אמריקאי שעשו לסרט "הגננת"), אבל באירופה הוא נסיך. הוא התחיל את הקריירה שלו כבמאי על רגל ימין כשפרויקט הגמר שלו, "החברה של אמיל", באורך 50 דקות בלבד, הוקרן בפסטיבל קאן בשנת 2006 ונמכר להפצה מסחרית, ומאז הוא אורח רצוי בכל פסטיבל ביבשת וזכה בה בפרסים רבים, בין היתר בפרס דב הזהב של פסטיבל ברלין על "מילים נרדפות" ב-2019.

רוב העבודות שלו הן בכלל הפקה ישראלית-צרפתית, לעתים גם בשיתוף פעולה עם חברות הפקה ממדינות נוספות ותכל'ס – לא מפתיע: ההתנגשות בין האווירה האירופאית העדינה והמסוגננת שלפיד יודע לייצר לבין המציאות האגרסיבית של ישראל מייצרות שפה מאוד ספציפית שאנחנו כצופים ישראלים יכולים להזדהות איתה יחד עם שפה אמנותית חוצת יבשות שיכולות לדבר לכל צופה בעולם. 

ארי פולמן // הכי קרוב לאוסקר (2)

המשימה הבלתי אפשרית שלקח על עצמו ארי פולמן, גם הוא מיוצרי "בטיפול", הייתה לייצר דוקו באנימציה המבוסס על חוויותיו האישיות ממלחמת לבנון הראשונה. זה לקח לו ארבע שנים, וב-2008 הפך "ואלס עם באשיר" פורץ הדרך לסנסציה קולנועית בינלאומית, זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר ונשדד מהאוסקר שהגיע לו לטובת הסרט היפני הזניח "פרידות".

משם המריא פולמן לקריירה מופלאה כיוצר קולנוע ואנימציה בינלאומי, עם "כנס העתידנים" המבריק ו"איפה אנה פרנק" הנהדר, ובימים אלה הוא עובד על "Horse Boy", סרט עלילתי לא מונפש ראשון מאז "קרלה הקדושה" בהפקה בלגית. יש למה לחכות.

ליאור רז ואבי יששכרוף // קינגז אוף איזראלי אקשן

בכלל לא משנה אם התחברת ל"פאודה" או לא. ליאור רז ואבי יששכרוף הצליחו לעשות שם דבר בלתי נתפס: דרמת אקשן ישראלית ברמה בינלאומית, כל כך מוצלחת שבנטפליקס פשוט משדרים אותה כמו שהיא מבלי לשקול רימייק אמריקאי דלוח (כי באמת אין צורך). רז ויששכרוף מינפו את ההצלחה כדי להפוך לשמות מוכרים בתעשיית הטלוויזיה האמריקאית, יצרו גם את הסדרה הנטפליקסית "פגע וברח" ואת "רוחות ביירות" על חיסול עימאד מורנייה לרשת שואוטיים, ובימים אלה עובדים על סרט העוסק במאורעות שבעה באוקטובר על בסיס סיפורו של גיבור ישראל האלוף במיל. נועם תיבון.

ניר ברגמן // העדינות הלא-ישראלית משתלמת

ההצלחה של ניר ברגמן בחו"ל התחילה עוד בשנת 2002, כשהוציא את סרטו הראשון באורך מלא "כנפיים שבורות" וזכה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, בפסטיבלים בטוקיו, בארה"ב, בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו ובפסטיבל קאן. סיפור ההצלחה המשיך כשהיה חלק מהצוות היוצר של "בטיפול" שהייתה רגע מפתח בהפצת יוצרים ישראלים לעולם, וגם הסדרה שלו "רק להיום" מ-2019 וסרטו האחרון "פינק ליידי" זכו לתשבוחות ברחבי העולם' ו"שישה אפסים" שביים לכאן 11 נמכרה לנטפליקס. ברגמן שייך לדור של במאים שהביאו המון עדינות ואינטימיות  לא כל כך ישראלית ליצירותיהם מבלי להעמיס בדרמה ומבלי לזרז את מה שקורה על המסך והוא הבין בזמן הנכון שהאיכות זולגת מהמסך הגדול למסך הקטן וניצל את זה לטובתו. כולנו הרווחנו.

אהרון קשלס ונבות פפושדו // המאסטרים של האימה הישראלית

כולם יודעים שעבר בין שני היוצרים חתול שחור, אבל הצמד הזה הוליד את ז'אנר האימה בישראל ועבד מדהים ביחד. הם הביאו משב רוח מרענן שהצליח לצאת גם מעבר לגבולות המדינה עם "כלבת" ו"מי מפחד מהזאב הרע", סרט שהיה שונה מכל מה שראינו בנוף הישראלי וצבר הצלחה רבה גם מעבר לים, כשקוונטין טרנטינו שיבח אותו והפך אותם לשמות חמים בהוליווד. הם התפצלו כשעבדו על הסרט "מילקשייק אבק שריפה", שבוים לבסוף בידי פפושדו לבדו, ואילו קשלס ביים, כתב והפיק את מותן הפשע הרומנטי "דרומית לגן עדן" עם ג'ייסון סודקיס ("טד לאסו") ואוונג'לין לילי ("אבודים"). אנחנו עדיין מקווים שהם ישלימו ויתנו לנו את ההורור מאסטרפיס הראשון לציון.

גידי רף // אי שם מעבר לקשת

"חטופים" הייתה סנסציה ישראלית עם 30 אחוז רייטינג. ופתאום כולם דיברו על גידי רף, שעבד עליה במשך שבע שנים בעודו מפלס את דרכו הקולנועית בארצות הברית, בין היתר כעוזר הבמאי של דאג לימן ב"מר וגברת סמית'" עם אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט,בפרויקט שאבי ניר טיפח אישית עבור שידורי קשת. הסדרה ההיא לא רק שודרה בהצלחה מסביב לעולם (ובעברית!) אלא גם נמכרה לרימייק אמריקאי שהפך ללהיט המטורף "הומלנד", אולי גדול הלהיטים שבקעו מישראל אל העולם. 

ההצלחה שלו המשיכה לסדרות אמריקאיות נוספות, עם הסדרה "המרגל" על אלי כהן בנטפליקס, וסדרות קצת פחות מצליחות כמו "הרודן" ו"החפירה", וב-2022 הוא ביים מחצית מפרקי הדרמה המוצלחת של אפל TV+ "אז ועכשיו". ההפקה האחרונה בה היה מעורב הייתה דרמת מתח עבור כאן 11 בשם "רק אל תשכחי אותי", אך היא נגנזה בעקבות 7 באוקטובר. לאחרונה התבשרנו שרף יעבד את הלהיט היפני "עד שהקפה מתקרר" לסדרה חדשה של אפל TV+. תקנאו, יש במה.