בשנה וחצי האחרונות ניסינו לא פעם לשים את האצבע על הדופק של הדבר שנקרא "טלוויזיית פוסט 7.10". כלומר, איזו מין יצירה טלוויזיונית עולה מתוך הפוסט טראומה של האסון המהדהד אל תוך ההווה. ראינו סדרות שניסו להמשיך כרגיל (וגילו שזה לא ממש הולך), ראינו יצירות שעסקו באופן ישיר בפצע המדמם, ויש גם התייחסויות עקיפות, כמוסדרת המתח החדשה "מגרש הרוסים" שעלתה אתמול בכאן 11. היא לא נוגעת בעולמות המלחמה, היא בכלל זורקת אותנו לתחילת שנות התשעים, אבל משהו באווירה שלה מאוד מתכתב עם מצב הרוח של עכשיו. ומה שהכי בולט בה, מעל לכל השאר, זו האווירה שמשדרת משהו אפל, מאוד "מלוכלך", כשגם בסצנות מוארות המסך נראה טיפה חשוך יותר.

>> איתי אנגל הוא גיבור עיתונות אמיתי. ולא בגלל שהוא משוטט בדמשק
>> לאכול עשירים ולנוח: 20 הסדרות הכי טובות בסטרימינג כרגע

זה נכון גם לגבי הסיפור שלה – הסדרה עוסקת בחוקר במשטרת ירושלים, יהודה שמו (יעקב זדה דניאל), שנתקל בפרשיית רצח של צעירה בשם אולגה, שעלתה לארץ במסגרת גלי העלייה הגדולים מברית המועצות לשעבר. יהודה פוגש באנדריי, אבא שמנסה לחלץ את הבן שלו מהכלא בעוון רצח שבו נחשד, והשניים מנסים לשווא לחפש את הרוצח האמיתי של אולגה ולהגיע אל האמת.היוצרים שלה הם יבגני רומן (שחתום, בין היתר, על "מנגן ושר" ששודרה ב-yes ועל "איסט סייד" ששודרה גם היא בכאן 11) ודמיטרי מלינסקי, שהיה שותף שלו להפקות גם בעבר. "מגרש הרוסים" ממשיכה את הקו מהיצירות המשותפות שלהם ועוסקת בהתאקלמות של העלייה הרוסית בישראל, והפעם הם הולכות ממש אחורה, אל נקודת ההתחלה.

זו הזווית הכי מרתקת של הסדרה: היא מצליחה להחזיר אותנו אל 1992, השנה שבה העולים מרוסיה הציפו את ישראל, ו"מגרש הרוסים" משקפת את איך שהדברים נראו אז – לפני 33 שנה. היום נהוג לחשוב על העלייה הרוסית ככזו שהתאקלמה היטב בארץ; אבל אז המצב היה הפוך לחלוטין. חוסר ההבנה והפער, לעתים המילולי ממש, בין יהודה לבין אנדריי, מסמן את המציאות של אותם ימים. אפילו פערי השפה הם סמליים במיוחד. פערי התרבות בין "הצברים" – גם הם בני מהגרים, פשוט עם יותר פז"ם – לבין העולים החדשים צצים כמעט בכל סצינה. איתם, באופן טבעי, גם הניכור וההתנשאות.

חוץ מהאספקט הזה של הדיוק התקופתי, "מגרש הרוסים" מתקשרת גם עם החברה הישראלית בהווה באמצעות המיקוד שלה בחיפוש אחר האמת. יהודה, קצת כמו איזי בכר ב"מנאייכ", הוא דוגמא לחוקר שמנסה להגיע אל האמת הכואבת, למרות המערכת שלא ממש מעודדת את זה. גיבור שרוצה לעשות את המעשה הלא פופולרי, החפרני, ולנסות להבין מה באמת קרה. החיפוש אחר האמת הוא תמיד דגל שסדרות משטרה אוהבות לנופף בו, אבל האמת היא שעבור לא מעט אנשים, גילוי האמת הוא מעשה מסוכן. הוא פותח תיבות פנדורה, הוא מכיל מלכודות, לפעמים עדיף פשוט לעשות את המעשה הנוח, לא להיות יותר צדיקים מהמפכ"ל ולהמשיך הלאה. אל התיק הבא, אל הפרשה הבאה.

ברמת הליהוק, שתורם לא מעט לתחושת הזרות, רוב השחקנים אינם מוכרים לעין הישראלית (וחלקם עושים עבודה טובה מאוד), פרט ליעקב זדה דניאל שמתפוצץ על המסך הישראלי בשנים האחרונות – מ"הבורר", דרך "פאודה", "אלף" (שם גילם את בן דמותו של הנשיא משה קצב), "קרתגו" ועוד ועוד. בתפקיד המרכזי של יהודה, הוא ממשיך להוכיח מדוע הוא מקבל את כל התפקידים האלה ומדוע הוא כה מוערך: הוא סוחב את הסדרה על הגב, מוביל אותה ומספק דמות אדירה ורב מימדית שאפשר בקלות להזדהות איתה.

לא קל לצלוח את הפרק הראשון של "מגרש הרוסים", ובכל זאת שווה כי היא מסתמנת כסדרת טלוויזיה מצוינת. קשוחה מאוד, לא בדיוק האסקפיזם שחלקנו מחפש על המסך, אבל סדרת מתח תקופתית איכותית וטובה בסטנדרט הכי גבוה שיש.כשנזכרים שמדובר בסדרה שרובה הגדול מתנהל ברוסית, ובנושא ההארדקור שבו היא עוסקת, מבינים שסדרה כזו פשוט לא הייתה יכולה לבוא לאוויר העולם אלמלא תאגיד השידור הישראלי. עוד דוגמא מבין אלף לנחיצות שלו ליצירה הישראלית המקורית, אם מישהו היה צריך.
>> "מגרש הרוסים", שני 21:30, כאן 11

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• כאן 11
• העליה הרוסית
• סדרת מקור