"יחי הקיסר!": משהו טוב קורה לאחים כהן

אחרי העגמומיות של "בתוך לואין דיוויס", משמח למצוא את האחים כהן במצב רוח קליל ב"יחי הקיסר!". צחקתי מהעלילה האבסורדית ומהבדיחות המושחזות, התמוגגתי מההופעות הנהדרות והתענגתי על עושר הרפרנסים לעידן הזהב של הוליווד. כחובבת סרטים על קולנוע בכלל ועל הוליווד של פעם בפרט, הקומדיה השטותית והפיקחית הזאת כאילו הורכבה במיוחד בשבילי. השאלה היא אם גם מי שאינו מכיר את הוליווד של שנות ה־50 ימצא בסרט נקודת אחיזה. אני ממליצה לצפות ב"טרמבו", שעולה בשבוע הבא, כמבוא למהתלה של הכהנים. הביוגרפיה של התסריטאי המהולל שהושלך לכלא ב־1950 בשל דעותיו הקומוניסטיות, ודאי מספקת את הרקע הנדרש להבנת העולם המטורף של "יחי הקיסר!".

מתוך "יחי הקיסר!"

אדי מניקס המאוד קתולי (ג'וש ברולין) הוא מנהל הפקה באולפני קפיטול. תפקידו להעלים את חטאיהם של הכוכבים הלא ממושמעים, כדי שהוליווד (היהודית) תוכל לשמר את הדימוי הזך שכה התאמצה לאמץ בעידן השמרני והדכאני שירד על אמריקה עם פרוץ המלחמה הקרה. כשכוכבת סרטי הבריכה (סקרלט ג'והנסון) נכנסת להיריון, מניקס נדרש למצוא לה בעל ולדאוג שהשמועה לא תגיע אל צמד הרכילאיות התאומות (טילדה סווינטון), בנות דמותה של הרכילאית מהלכת האימה הדה הופר. אבל הצרה העיקרית של מניקס היא חטיפתו של השחקן השתיין ביירד וויטלוק (ג'ורג' קלוני) באמצע צילומי אפוס חרבות וסנדלים, עם ישו בתפקיד משנה (הנוכחות האלוהית מזניקה דיון תיאולוגי קורע, וגם בדיחה נהדרת בסוף כותרות הסיום).

מה שנראה על פני השטח כקומדיה בועתית מצפין בתוכו אבחנות עמוקות ואירוניות, כמו הרמיזה לדמיון בין יסודות התורה הקומוניסטית לזו של ישו. בקונטקסט הזה הנוכחות הסמלית של התאומות הזהות )ושל לווייתן מכני דמוי צוללת( משמשת כמעין מפתח לסרט. וזאת גם חגיגה עליזה של ז'אנרים קלאסיים, שמאפשרת לצ'נינג טייטום לשיר ולרקוד סטפס עם חבורת גברים.

כל המאפיינים של האחים כאן – ההומור העקמומי, הטיימינג המיוחד, העיצוב המדוקדק, ההתענגות על השפה, הפסקול השנון של קרטר ברוול, הצילום הצלול של רוג'ר דיקינס – והם שולטים בבלגן. השחקנים כולם במיטבם, ובמיוחד ראוי לציון אלדן ארנרייך בתפקיד קאובוי מזמר המתקשה להחליף ז'אנר. הסצנה שלו עם הבמאי רייף פיינס שהולך ומאבד את עשתונותיו (והפתרון שנמצא לה על ידי העורכת פרנסס מקדורמנד) היא תמצית הקומדיה הקלאסית.

השורה התחתונה: חגיגה עם תוכן