כבר שנה עברה מאז שדונלד טראמפ החל את הקדנציה השניה והכאוטית שלו כנשיא ארצות הברית וזה מרגיש כאילו עבר עשור. החטופים חזרו, הפסקת האש מתערערת, תקפנו באיראן בחסות ארה"ב והפכנו למדינת חסות על מלא. בו זמנית, טראמפ פיתח אובססיה חדשה לגרינלנד, פתח במלחמת תעריפים נגד העולם, ניסה ונכשל בתיווך בין רוסיה לאוקראינה וחטף את נשיא ונצואלה ממיטתו. אמריקה של טראמפ היא כאוטית, לא צפויה ובעלת גישה אימפריאליסטית קיצונית. והטלוויזיה שיוצאת ממנה תנסה לספר את הסיפור הזה שוב ושוב.

>> הצעה שאי אפשר לסרב לה: 30 הסדרות הכי טובות ב-HBO Max
>> זה עולם של פרובוקציות: הפרסומות שחירפנו את מדינת ישראל

הסדרה החדשה של סטרלין האג'רו ("כלבי השמורה"), "כל האמת", היא הגרסה המודרנית של "פחד ותיעוב בלאס וגאס" והיא מציבה מראה לארה"ב דרך מסע בעקבות חקר עיתונאי של האמת.אית'ן הוק, אחד מהשחקנים הכי אנדרייטד בהוליווד בעשרים השנים האחרונות, הוא לי רייבון, עיתונאי חוקר בטולסה שמכנה את עצמו "היסטוריון-אמת", מקצוע שהוא המציא לעצמו כפי שאני המצאתי לעצמי את הטייטל "כתב לענייני חנונים".

רגע לפני פרוץ העלילה, לי מפרסם כתבת עומק על משפחת וושברג, אחת המשפחות החזקות בטולסה ומיד לאחר מכן אחד מבני המשפחה מתאבד, לכאורה. האירוע הזה שולח את לי למסע בעקבות המוות לצד דמויות משונות, קהילה נאו-נאצית במסווה של כנסייה לשיקום עבריינים, ילידים אמריקאים, חברות נדל"ן והממשל המקומי. כמו שצ'יילדיש גמבינו אמר – זוהי אמריקה.

ממבט ראשון, אפשר לטעות ולחשוב שמדובר בסתם עוד תעלומת רצח, כשלמעשה מדובר באלגוריה לחברה האמריקנית. לי רייבון מייצג את האזרח הקטן שרודף אחר צדק – עיתונאי ספק היפי ספק ימני שהתפכח ואף נושא קעקוע של דגל הקונפדרציה על זרועו. מנגד יש לו את דונלד וושברג (קייל מקלכלן), פוליטיקאי שמנסה להיבחר כמושל. יחד עם רייבון אנחנו נחשפים לקשרים בין הממשל לבין גלוחי הראש. זה לא במקרה. פעמים רבות דובר על התמיכה בטראמפ בקרב נאו-נאצים בארצות הברית, ו"כל האמת" מדברת על הנושא מבלי שזה ירגיש מאולץ. במקביל, בעלי האינטרסים ובראשם משפחת וושברג, פועלים מבלי להבין את עוצמת הנזק שהם מחוללים. הקשר הזה הוא בעצם מה שמצית את הסדרה ומניע אותה.

בדרך אנחנו נתקלים בשלל דמויות מכל הקשת הקוסמופוליטית של ארה"ב, החל מחברי כנופיות ילידיות וכלה בסוחרי קוויאר פיראטי. כמעט כל דמות מייצגת פלח אוכלוסיה אחר בחברה האמריקאית שמקבלת כאן ייצוג מקטן עד גדול. אחד הייצוגים היותר מרגשים בסדרה היא ביתו של לי, פרנסיס (ריאן קיירה ארמסטרונג), שמנסה ללכת בעקבותיו של אביה עד שהיא מבינה מה הוא מפסיד במרדף שלו אחר האמת והצדק.ייצוג נוסף מעניין בסדרה הוא חוקר פרטי אפרו-אמריקאי בשם מרטי ברונר, שנשלח על ידי המועמד לתפקיד המושל. הוא מסמן את התופעה של אפרו-אמריקאים תומכי טראמפ, שלא מבינים את הנזק שהם עושים בתמיכתם.

הסדרה הזאת היא לא רק ניתוח מדויק של אמריקה, היא גם ניצחון קטנטן לשמאל האמריקני, כי היא מצליחה להציג עמדות שמאלניות בסדרה שכוללת מגוון רחב של ייצוגים ועם דמויות שקל לאהוב, מבלי לייצר דה-הומניזציה לאף אחד מהצדדים. כלומר, חוץ מלנאו-נאצים אבל נראה לי שיש קונצנזוס שזה עדיין בסדר. לאף אחד לא אכפת מרגשות הנאצים. אבל בגדול יש בסדרה הזאת ייצוג לכל פלחי האוכלוסייה מבלי שזה מרגיש Woke יתר על המידה. זאת פשוט סדרה טובה שמטיחה ביקורת נוקבת על אמריקה של טראמפ.

אז למה זה בעצם רלוונטי לצופה הישראלי הממוצע? כי הימין הישראלי מעריץ את טראמפ ואחרי שהוא החזיר את החטופים יש הסכמה – טראמפ טוב ליהודים. עם זאת קיימת בעייתיות עם זה שבעקבות עליית טראמפ לשלטון, ארגונים נאו-נאצים שמפנטזים על אמריקה הלבנה מרימים את ראשם. בסדרה, לצורך העניין, הם נכנסים תחת מעטה של כנסייה. יוצרי הסדרה לא צריכים להגיד את זה מפורשות כי בארה"ב כולם יודעים – משמעות הדבר היא הטבות מס. זאת אומרת שהארגונים האלה יכולים מאוד בקלות להתחזק בחסות המדינה – וזה, כידוע, לא טוב ליהודים.

כל זה מגיע כשזה עטוף בהופעה מצוינת של אית'ן הוק כמין גרסה מודרנית של האנטר ס. תומפסון, מבלי שהוא מאפיל על הקאסט המצוין גם כן של הסדרה הזאת. זאת סדרה כאוטית שמציבה מראה לחברה כאוטית אף יותר ויותר מכל – היא רלוונטית. לכולם.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• דיסני+
• סדרות מומלצות