"כשנהיה צעירים": סרט מוצלח אך לא שלם

מתישהו באמצע "כשנהיה צעירים" יש סצנה נהדרת שבה בן סטילר בתפקיד ג'וש – דוקומנטריסט שעובד כבר עשר שנים על סרט המתבסס על משנתו של פילוסוף יהודי זקן (זמר הפולק פיטר יארו) – נפגש עם בעל קרן גידור צעיר ומנסה לשכנעו להשקיע בסרט שלו. המפגש בין העולמות מניב דיאלוג מדויק להפליא ומצחיק מאוד, שמוציא את שני הגברים מגוחכים. "כשנהיה צעירים" הוא סרט של סצנות, טובות יותר וטובות פחות, ואין בו דרייב עלילתי של ממש. אפשר לומר שיש כאן בעצם שני סרטים שחוברו באופן קצת רופף ליצירה אחת.

החל מסרטו הראשון "Kicking and Screaming" מלפני 20 שנה, נח באומבך מתמחה בעיצוב דיוקנאות שנונים ומפוכחים של אנשים תקועים, והפעם הוא מתמקד בזוג ניו יורקים בורגנים ונטולי ילדים בני 40 פלוס שמתרחקים מחבריהם הוותיקים (כולם הורים לילדים) ומתחברים לזוג היפסטרים בני 20 פלוס – ג'יימי (אדם דרייבר) שאף הוא שואף להיות דוקומנטריסט, ובת זוגו דרבי (אמנדה סייפריד) שמעניקה לו תמיכה מלאה. ג'וש וקורנליה (נעמי ווטס) נמשכים לחיוניות הטבעית (או שמא המעושה) שלהם.

לעומת סרטיו הקודמים של באומבך, ב"כשנהיה צעירים" יש, לצד אבחנות אנושיות מחוכמות, יותר הומור רחב, כמו הניסיון של קורנליה להשתלב בשיעור היפ הופ. כבר מזמן לא נהניתי כל כך לצפות בווטס, שמתגלה כאן גם כקומיקאית פיזית משובחת. אבל אז הסרט הופך למין שילוב עדכני של "הכל אודות חווה" ו"קטפיש", ובוחן שאלות של אותנטיות ואמינות בקולנוע התיעודי. דווקא כשלסרט נוסף מניע עלילתי המבנה שלו נפרם, ודווקא משום שהוא כתוב יותר ומחושב יותר מ"פרנסס הא", חשתי שהוא שלם פחות.

מצד שני, יכול להיות שבאומבך רוצה לרמוז לנו משהו באמצעות המבנה של הסרט, שמתחיל כמו דבר אחד וממשיך כדבר אחר, ובכך כמו משקף מה שמתגלה לנו בחלקו השני. הפסקול מעוטר ביצירות יפהפיות של ויוואלדי – אותן יצירות בדיוק שבהן השתמש פרנסואה טריפו בסרטו "ילד פרא" (1970) שעסק ביחסים בין תלמיד לבין מורה (טריפו עצמו) שהופך לו לדמות אב. תהיתי אם באומבך (שעיטר גם את "פרנסס הא" בקטעי מוזיקה שנכתבו לסרטים של טריפו) מנסה להגיד משהו על יחסי החונכות במסגרת הקולנוע, אבל לא הגעתי למסקנה מעניינת במיוחד.

השורה התחתונה: הרבה סצנות טובות ומצחיקות בסרט לא שלם