המצב טוסט: הטוסטיה החדשה של עומר מילר היא המקום הכי מוצלח שלו

תמיד הצחיק אותי עד כמה הביטוי "שמו הולך לפניו" הוא ביטוי לא מחייב. כן, הוא הולך לפניו, אבל השאלה היא איזה שם. מלפני דוכן הטוסטים החדש "לאון" ישנו שם בולט במיוחד שגם הופך אותו לטיפה יותר ייחודי מעוד טוסט-נקניק: עומר מילר. השף מעורר המחלוקת, הכוכב של "שולחן", השייח' של סוסו ומשפיען האינסטגרם, שזה כשלעצמו שם בלתי נסבל. במקרה של מילר, לא רק שמו הולך לפניו, אלא גם הילה של הייפ מהולה בבוז קל. לפעמים נראה שהוא פיצח איזה מודל עסקי קסום – כולם מרכלים על כמה הוא סתם בזמן שהם עומדים בתור לאחת מהמסעדות שלו. אי אפשר איתו, אי אפשר בלעדיו.

לאון (צילום: שלומי יוסף)

אני בדרך כלל אלרגי להייפ, אבל עם האוכל של מילר המצב יותר מורכב: דווקא בתור אמריקנופיל שחולה על טראש-פוד, אני לא מצליח להתלהב ממנו. אני גם לא משונאיו הנחרצים, אבל בואו נגיד שלא מצאתי עדיין מנת מילר שאני אשכרה חוזר לאכול בשנית. ובכל זאת, בכל פעם שנתפחת מילריה חדשה יש בי תקווה שאמצא מנה שאוכל לאהוב. אם המבורגרי 20/80 ופיצות מק-אנד-צ'יז לא העיפו לי את בלוטות הטעם, מי היה מאמין שמה שיגרום לי לבוא לסיבוב נוסף יהיה דווקא טוסט?

טוסט מקושקשת, לאון (צילום: שלומי יוסף)

הקונספט הייחודי של המקום, כיאה למורשת מילר, עשוי להישמע כמו פארודיה על תל אביב – בואו לשלם בין 20 ל-30 ש"ח על הדבר הזה שגרם לכם להשמין עשר קילו בתקופת הצבא. אבל מאחורי הפוסטים הלועגים תופתעו למצוא עסק שמבין טוב מאד מול איזה אתגר פסיכולוגי הוא עומד, ומוצא לו פתרונות יצירתיים למדי. 'לאון' ממוקם בפינת הרחובות רוטשילד-הרצל, מה שמקרב את השתלטותו של מילר על המרחב, אבל בניגוד אליהם דווקא נחבא אל הכלים. אין שלט נאון זוהר או טררם גדול, סך הכל גומחה בקיר עם מעט שולחנות והרבה פרוסות לחם. הטוסטים עצמם, לעומת זאת, הם הטררם עצמו.

ב'לאון' מציעים שתי אפשרויות, אתם יכולים לאכול את הטוסט במקום או לקחת אותו הביתה לפני החימום ולטסטס בעצמכם (סליחה, ככה הם קוראים לזה, ומה אני אגיד, זה מדבק). אבל למה שתרצו לקחת הביתה את המנה שאתם גם ככה מכינים בבית? ובכן, כאן נכנס הטוויסט. מעבר לחומרי גלם מוצלחים במיוחד (הבחירה הכמעט מובנת מאליה בלחם קסטן לגמרי משתלמת), הטוסטים של לאון הם טיפה יותר משיטת ה"מה שאפשר עם מה שנשאר" שמאפיינת את הטוסט הביתי. קחו לדוגמה את מנת הספיישל טוסט אסאדו, שמורכב מבשר מפורק, מוצרלה, סרירצ'ה, כוסברה ושמחת חיים. לא בדיוק משהו שאתם יכולים להזמין בסודוך, אה?

טוסט אסאדו, לאון (צילום: שלומי יוסף)

למעשה, מעבר לחומרי הגלם המצוינים, לכל טוסט שהזמנתי בלאון היה איזה טוויסט קטנטן שהפך אותו לשווה במיוחד: טוסט המקושקשת (אחד משלושה כריכים שלא ניתן להזמין לבית) היה ענן אוורירי שהוחזק יחדיו ברצועות פרמזן שיוצרות טעם אחיד ומצוין; טוסט סלט הביצים היה חתיכת פצצת אומאמי ללשון, עם בצל מקורמל שהוסיף מתקתקות נהדרת; טוסט כתף הבקר לווה בשכבה אחידה של חלפיניו מפורק שהוסיף לטעם הנקניק האיכותי חריפות אידיאלית; וטוסט ההאם אנד צ'יז, שהורכב משינקן ואמנטל כיאה למסורת, גם עולה פחות ממקבילו במגוון בתי הקפה בעיר וגם מצליח להגיע להישג שמעולם לא ראיתי בטוסט – עגבניה חתוכה נכון שלא תשאיר לכם כוויה בדרגת פיצוץ בנמל ביירות.

הטוסטים כולם לוו ברוטב טרטר קסום לטבילה שאין לי מושג איך, אבל הצליח להחמיא לכל אחת מהמנות שניסיתי, וכולם היו לא פחות ממצוינים. עזבו אתכם משמות והייפ, יש פה פתרון נהדר למאנץ' לילי או ארוחת צהריים ממש קלילה למשרד, אם הבוס לארג' מספיק כדי לספק טוסטר למטבחון. אם וכאשר יחזרו חיי הלילה לתל אביב, אני מאמין שלאון יתהדר בתור ארוך יותר אפילו ממקביליו בסוסו ופיצה סבא. למעשה, ביחס למסעדותיו האחרות של מילר, לאון הוא ספוט פשוט ומדויק. טוסט איכותי ומפתיע שלא תוכלו להכין בבית, פינוק קטן שסוגר פינה. מצחיק להגיד את זה, אבל זה פשוט היה נדרש.
לאון, הרצל 4 תל אביב 03-5366692, ראשון-חמישי 20:00-08:00, שישי 14:00-08:00