אחרי שג'רי סיינפלד התעמת עם מפגינים פרו-פלסטינים בשיקגו, השותף שלו ליצירת "סיינפלד" מציע בטור סאטירי פתרון משלו לסכסוך: אי נידח, שפע אשכוליות וכרטיס לכיוון אחד לישראלים. בשמאל האמריקאי לא כולם צוחקים. האם האיש שגילם את ברני סנדרס באמת החליף צד?
ג'רי סיינפלד כבר הבהיר היטב באיזה צד הוא. רק בשבוע שעבר, כשמפגינים פרו-פלסטינים קטעו את הופעתו בשיקגו, הוא הבטיח לברר כמה שילמו על הכרטיסים שלהם ולשלוח את הכסף לישראל. לארי דיוויד, האיש שיצר איתו את "סיינפלד", נזהר הרבה יותר מלהיכנס למלחמות האלה. לא שהוא התרחק מפוליטיקה, אבל בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא הצליח עד היום לצחוק על כולם בלי להכריע לטובת אף אחד. בפרק המופתי "העוף הפלסטיני" של "תרגיע" הוא אפילו מצא את עצמו עומד בין מפגינים יהודים לפלסטינים, ולא הצליח להחליט אם הוא נאמן יותר לעם שלו או לעוף המטוגן שהוא כל כך אוהב. 15 שנה אחר כך, נראה שלארי דיוויד סוף סוף בחר צד. והוא אפילו מצא פתרון לסכסוך: להעביר את מדינת ישראל לאי קטן באמצע האוקיינוס השקט.
>> פרו-פלסטיניים הפריעו לסיינפלד. הוא הבטיח בתגובה לתרום לישראל
>> החיים על פי לארי דיוויד: 12 רגעים בלתי נשכחים של גאון קומי
בטור סאטירי שפרסם אתמול (שבת) במגזין האמריקאי Air Mail, לארי יוצא נגד אחד הארגונים הבולטים בשמאל האנטי-ציוני האמריקאי. הוא מספר שהצטרף כביכול לארגון הסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה (DSA), וכבר בישיבה הראשונה הצליח להכניס למצע הארגון 12 הצעות חדשות. בין היתר הוא מציע לחייב את כל האמריקאים להשאיר את דלתות הבתים שלהם פתוחות כדי שכל אדם יוכל להיכנס, לפתוח את המקרר או לצפות במשחק בטלוויזיה. הוא גם מציע לסגור את בתי הכלא ולשחרר את האסירים, להעניק חופשת אבל בתשלום למי שאיבד חיית מחמד (שלושה שבועות לכלב, שבועיים לחמור), ולאסור על פיטורי עובדים. אלה יוכלו לעבור ממקום עבודה אחד לאחר רק בטרייד, כמו בספורט המקצועני. נשמע כמו גן עדן סוציאליסטי, או לפחות כמו פרק מוצלח במיוחד של "תרגיע".
אבל אותנו מעניינים במיוחד סעיפים 9 ו-10. בראשון מציע דיוויד, בשם הסולידריות עם האוכלוסייה המוסלמית, לחייב נשים לבנות לעטות חיג'אב בסופי שבוע. באותה הזדמנות הוא מבקש לאסור על יהודים לקרוא לעצמם "העם הנבחר". מעתה הם ייקראו "עם הבייגל". בסעיף הבא הוא כבר ניגש לפתור את הסכסוך במזרח התיכון. "אנחנו מאמינים מאוד בפתרון שתי המדינות", הוא כותב, ומציג את המתווה החדש: הפלסטינים יקבלו את כל השטח שבו מחזיקה כיום ישראל, ואילו ישראל תקבל את האי פיטקרן שבדרום האוקיינוס השקט. "מזג האוויר שם יפה ויש שפע אשכוליות", הוא מבטיח. "אנחנו חושבים שעם הבייגל יהיה מאושר שם".
כדי להבין את הבדיחה צריך להכיר את הארגון שעל חשבונו היא נכתבה. ה-DSA הוא הארגון הסוציאליסטי הגדול בארצות הברית, ולא מפלגה פוליטית בפני עצמה. הוא תומך בין היתר בזכויות עובדים, בשירותי בריאות ציבוריים ובהרחבת הדיור בר ההשגה. במשך שנים פעל בשולי הפוליטיקה האמריקאית, אבל הקמפיינים לנשיאות של ברני סנדרס ב-2016 וב-2020 העניקו לו רוח גבית, ובהמשך גם ההצלחות של פוליטיקאים המזוהים איתו, כמו אלכסנדריה אוקסיו-קורטז וראש עיריית ניו יורק זוהראן ממדאני.
![לארי דיוויד וג'רי סיינפלד, "תרגיע" (צילום: יחסי ציבור/HBO)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/04/WhatsApp-Image-2024-04-08-at-7.54.38-AM-1000x667.jpeg "לארי דיוויד וג'רי סיינפלד, "תרגיע" (צילום: יחסי ציבור/HBO)")
בכל הנוגע לישראל, ה-DSA מחזיק בעמדות אנטי-ציוניות מוצהרות. כבר ב-2017 אימץ רשמית את תנועת החרם על ישראל (BDS), ומאז 7 באוקטובר החריפו גם המחלוקות הפנימיות סביב יחסו לישראל. ההיסטוריון מוריס איסרמן, ממייסדי הארגון, הודיע על עזיבתו אחרי 41 שנות חברות במחאה על תגובתו למתקפת חמאס. באוגוסט 2025 אימץ הארגון החלטה שקבעה כי התנגדות עקבית ופומבית ל-BDS, ואפילו הצהרה שלפיה "לישראל יש זכות להגן על עצמה", עשויות להוות עילה להדחת חברים משורותיו. כיום מועמדים המבקשים את תמיכת הארגון נדרשים להתחייב לתמיכה ב-BDS ולהימנע מקשרים עם ממשלת ישראל ועם ארגוני לובי ציוניים. דיוויד לוקח את העמדות האלה, מקצין אותן עד לאבסורד, ומדמיין ארגון שלא מסתפק בחרם על ישראל אלא פשוט מעביר אותה לצד השני של כדור הארץ.
אבל יש כאן גם אירוניה פוליטית. דיוויד עצמו מזוהה כבר שנים עם השמאל הליברלי האמריקאי. ב"סאטרדיי נייט לייב" הוא גילם שוב ושוב את ברני סנדרס, עד שהחיקוי הפך לאחד המזוהים ביותר איתו. השניים אף הופיעו יחד בטלוויזיה, וב-2020 דיוויד התבדח שניצחון של סנדרס בבחירות יהיה "מצוין למדינה, נורא בשבילי", משום שייאלץ להמשיך לטוס לניו יורק כדי לגלם אותו. עשר שנים אחרי שהפך לפנים הטלוויזיוניות של הסוציאליסט המפורסם באמריקה, דיוויד מוצא את עצמו בצד השני של הבדיחה.
והתגובות לא איחרו להגיע. בקהילת המעריצים של "תרגיע" ברדיט התפתח ויכוח בין גולשים שהתאכזבו מהטור לבין אחרים שטענו שהתגובות הנזעמות ממחישות בדיוק את חוסר היכולת של חלק מהשמאל לצחוק על עצמו. בפורום המוקדש ל-DSA הטון היה חריף הרבה יותר. הפוסט שפתח את הדיון הכריז ש"לארי דיוויד הפך לביל מאהר", גולש אחר סיכם ש"ג'רי הגיע אליו", ואחרים האשימו אותו בגזענות ובכך שהוא מציג קריקטורה מעוותת של רעיונות סוציאליסטיים. אחד מהם אפילו חזר לפרק "העוף הפלסטיני" של "תרגיע", וטען שבמבט לאחור גם הוא הציג פלסטינים באור גזעני.
ההשוואה לביל מאהר משעשעת במיוחד בהתחשב בכך שרק באפריל 2025 דיוויד פרסם בניו יורק טיימס טור סאטירי בשם "ארוחת הערב שלי עם אדולף", שבו דמיין פגישה ידידותית עם היטלר ב-1939. הטור נכתב כעקיצה על מאהר, שסיפר בהתלהבות על ארוחת ערב עם דונלד טראמפ בבית הלבן. מתברר שבתוך שנה וחצי אפשר להפוך בשמאל האמריקאי ממי שלועג לביל מאהר למי שמשווים אותו לביל מאהר.
דיוויד, מצדו, לא פרסם הצהרת תמיכה בישראל וגם לא הכריז שהפך לשמרן. הוא כתב סאטירה, מהסוג שבו הוא נוהג להעליב את כל מי שנמצא בחדר, ואז לתהות למה כולם כועסים עליו. אגב, לאי פיטקרן יש עוד תפקיד באוטופיה החדשה שלו: בסעיף האחרון בטור הוא מציע לשלוח קומיקאים שפגעו ברגשות הציבור למתקן שבו יעברו "תכנות מחדש". אם גם זה לא יעזור, הם יוגלו לפיטקרן, לחיות עם בני עם הבייגל. אחרי התגובות שקיבל הטור, לא בטוח שלארי דיוויד עצמו לא יצטרך להזמין לשם כרטיס. לפחות הוא כבר יודע שיש אשכוליות.