להיות כרגע מוזיקאי ישראלי בחו"ל זה די מדכא. תשאלו את ג'יי למוטה

מרוב מקרי הבריונות האינטרנטית שחוויתי מאז תחילת המלחמה בחרתי להתעלם. אבל כן היו כמה אנשים מהמעגלים המקצועיים שלי שהפתיעו אותי במיוחד, והפכתי להיות הטארגט שלהם. ואפילו הלייבל שהציע ״להעביר את אחוזי המאסטר שלי שנתיים לפני הזמן״ (שזה מילים יפות ללדפוק אותי) לא הרגיש נורא כמו האירוע החריג שחוויתי מצד יוצרת דרום אפריקאית, שצילמה אותי בשני פרויקטים שונים במהלך התקופה שגרתי בברלין.

>> חנות הספרים החדשה של תדר כל כך מודרנית שהיא מארחת תערוכת AI

מאז שהתחילה המלחמה היא התהפכה עלי. היא כבר כתבה לי הודעות מזעזעות, אבל המקרה שהתרחש עכשיו היה באמת חריג. אותה יוצרת שיתפה את הפוסט בו פרסמתי את אלבומי החדש, השני בעברית, "אסולין", לצידו היא כתבה את המילים הבאות (באנגלית כמובן, התרגום חופשי): "מוצאת את זה מאוד בעייתי שבזמן שפלסטינאים נהרגים (= נידונים לרצח עם ממשי), מוזיקאים ישראלים כאן בחוץ נשארים לגמרי בשתיקה, ובכל זאת מרגישים שזה הולם לשחרר מוזיקה יום אחרי שדם פלסטיני התערבב עם קמח".

"אלו אותם מוזיקאים שעושים ראפ באופן קרינג'י ומנכסים מתרבות אפרו-אמריקאית, בעודם נהנים מהפרווילגיה של להיות שקטים כשהקשיים של להיות קבוצת מיעוט צפים", היא המשיכה, ואז בסטורי נוסף הוסיפה פניה לחבריה הברלינאים. "אני רואה אתכם מכרים מברלין שתומכים בזה, וזה מאכזב. תא הדהוד של נרקיסיזם זה תמיד הדרך הכי קלה החוצה. זה לא הזמן לנעימויות. זין על הנימוסים שלכם. אתם תומכים במערכות של בורות, של אפרטהייד,של מלחמה בעצם הישארותכם בצד".

עד עכשיו לא רציתי להגיב. אז הגבתי בשיר – בדיוק על דברים מהסוג הזה כתבתי את השיר "Oat Milk" (שיתוף פעולה עם המפיק האמריקאי Illa J, שהוא גם אח של דילה). אבל כשהיא פרסמה את השם שלי, ושמה את תמונתי ל-11 אלף העוקבים שלה, נשבר לי. הפעם בחרתי לפרסם את המילים המסיתות שלה כלפיי.

מעבר לעצם העובדה שמילים, שמפורסמות לקהל רחב, עלולות לערער את הביטחון האישי שלי, בתור ישראלית שנמצאת בטור בתקופה רגישה. אבל הצביעות, מה עם הצביעות? למה בחרת לעבוד איתי מלכתחילה אם בעיניך מה שאני עושה זה קרינג'? לצערי, זה רק עוד מקרה של הטרדה על רקע גזעני, השתקת ביטוי אמנותי, בורות, דיכוי דיאלוג ומחיקה תרבותית. והכל בשביל שאותה אמנית תוכל להגיד לעצמה ולחבריה "עשיתי את הדבר הנכון. לזה אני קוראת נרקיסיזם.

אגב, אם כבר אנחנו בנושא ניכוס תרבותי – האלבום שהוצאתי, "אסולין", הוא אלבום בעברית. זו שפת האם שלי, אני שרה על המורשת המרוקאית שלי, שם שני הסבים ושתי הסבתות נולדו וגדלו. תלמדי את ההיסטוריה שלי לפני שאת מוחקת את התרבות שלי. ובכל זאת, גם אחרי מילים כאלה, אני עדיין מאמינה שאמנות יכולה לקרב אנשים, ואולי גם לרפא את הפצעים שלנו.
ג'יי למוטה תמשיך בסיבוב ההופעות שלה בברלין, ב-18.5-9.5, על אפם וחמתם של הגויים. לפרטים באינסטגרם