מה ראינו בלילה: 6 סדרות (וריאליטי) שהחזיקו אותנו ערות השבוע

והם אפילו לא הדמויות המרכזיות. דמי מור וג'ון האם, "לנדמן" (צילום: יחסי ציבור/פרמאונט+)
והם אפילו לא הדמויות המרכזיות. דמי מור וג'ון האם, "לנדמן" (צילום: יחסי ציבור/פרמאונט+)

לראשונה בתולדות המדור: אנחנו הכי עפים על סדרת ריאליטי בג'ונגל. לשנייה בתולדות המדור: אנחנו מתלהבים מסדרה של טיילור שרידן. וגם: דוקו ישראלי מצמרר, אימה וייטנאמית ופרספקטיבה פלסטינית קשה לעיכול. כן, שוב ראינו יותר מדי טלוויזיה ואנחנו כאן כדי לדאוג שגם אתם תראו יותר מדי טלוויזיה

9 בפברואר 2025

מדי ערב אנחנו מפרסמים כאן באתר "טיים אאוט" את המלצת הצפייה הלילית שלנו. מראש אנחנו לא מכוונים גבוה: דברים שאפשר לצפות בהם בלילה בלי לשרוף את המוח במנת יתר של טפשת (את זה אתם יכולים לעשות לבד) גם אם אינם יצירות מופת על-זמניות. ההמלצות מבוססות לפעמים על צפייה בפרק בודד שמראה פוטנציאל כלשהו למשהו, אבל אתם בהחלט מוזמנים להתלונן להנהלה אם לא אהבתם את אחת ההמלצות, והן ינוכו ממשכורתנו הבאה. לכבוד תחילת השבוע ולנוחותכן אנחנו מקבצים את כל ההמלצות במקום אחד, לטובת הלילות המתים בשבוע שלפנינו, מדורגות על פי הפרמטר "כמה בא לנו שתראו אותן". וזיכרו: לא להתנתק.

>> השמש זורחת בטלוויזיה: 26 סדרות חדשות שתצטרכו לראות בפברואר
>> הטנגו האחרון של המוסר: מה אנחנו עושים עם במאים עברייני מין?

1. המרדף עם בר גרילס // Celebrity Bear Hunt // נטפליקס

זו כנראה הפעם הראשונה בתולדות המדור שבה סדרת ריאליטי כובשת את המקום הראשון, אבל להגנתנו נאמר שני דברים: 1. היה שבוע חלש ומלא באכזבות; 2. מדובר בהפקת ריאליטי מושלמת שבה 12 סלבז מנסים לברוח בג'ונגל מאמן ההישרדות בר גרילס שמנסה לצוד אותם. מי שלא ראה את מל בי מהספייס גירלז ואת בוריס בקר נמלטים על חייהם בצווחות לא ראה ריאליטי מימיו.

2. לנדמן // Landman // פרמאונט+/HOT

בארצות הברית מוכרים אותה בתור "הסדרה החדשה של יוצר 'ילוסטון'", הלוא הוא טיילור שרידן, אבל עבור הצופה הישראלי זאת יותר סדרה עטורת כוכבים עם בילי בוב ת'ורנטון, דמי מור וג'ון האם, שעוסקת באחת הפינות היותר מטונפות של ארצות הברית: תעשיית הנפט האלימה והמושחתת. התוצאה: דרמה משוחקת לעילא בהשראת אירועים אמיתיים שנושאת אמנם את אותו חספוס אמריקאי שהפך את שרידן ליוצר מצליחח, אך שונה מאוד מהלהיט הגדול שלו. מי שמצפה לקבל כאן עוד "ילוסטון" יתאכזב, אבל רק אמריקאים בכלל רוצים עוד "ילוסטון" ככה שאנחנו בסדר.

3. אויבים // כאן 11

סדרת הדוקו המצוינת של כאן 11 פתחה את העונה הרביעית שלה עם אחד הפרקים הטובים בתולדותיה, פרק שעסק בדמותו מעוררת החלחלה של יחיא סינוואר שיישרף אמן באש הגיהנום. זה עבד כי "אויבים" יצאה כאן מהשטאנץ שלה ולא ניסתה לספק רקע פסיכולוגיסטי למפלצת מחאן יונס, רק דיוקן מצמרר של רוצח המונים שאיכשהו מדינת ישראל טיפחה במשך עשורים, מימיו בכלא, דרך שחרורו בעסקת שליט ועד לימי "חמאס הוא נכס" ומזוודות הדולרים שהובילו לשבעה באוקטובר ועד הלום. לראות ולצרוח.

4. חומץ תפוחים // Apple Cider Vinegar // נטפליקס

דרמה אוסטרלית בת שישה פרקים שמבוססת על סיפור אמיתי ועוסקת במשפיענית וולנס שמשקרת את דרכה לפסגת האינסטוש, מפברקת לעוקביה שחלתה סרטן ואז מפברקת שנרפאה ממנו בריפוי עצמי אלטרנטיבי ואף מוציאה ספר על החלמתה, וזאת רק ההתחלה של מסכת שקרים מטורפים במירוץ אחר הלייקים. בקיצור, סדרה טובה עם שחקניות טובות שמשרטטת את עלייתה ונפילתה של גורו בריאות שקרנית. שזה תמיד דבר שכיף לצפות בו

 

5. מסעדת השטן // Devil's Diner // נטפליקס

תשמעו, כבר אמרנו שזה היה שבוע חלש, וכך הידרדרנו לצריכת סדרת אימה וייטנאמית על מסעדה שבה השטן הוא השף, והוא מציע ללקוחותיו עסקאות וחטאים כסיפור אנתולוגיה, בכל פרק גיבור אחר וחטא אנושי אחר (חמדנות, גאווה, רעבתנות וכו'), וכולם מקבלים מהשטן בדיוק את מה שרצו – אבל תמיד יש אבל, כי מי שמתפתה לעסקאות בשטח אוכל אותה כידוע חזק ואוכל אותה בגדול. ממממ אוכל וייטנאמי.

6. מו // Mo // נטפליקס

הצפייה בעונה השנייה של "מו", הקומדיה הנטפליקסית של הסטנדאפיסט הפלסטיני-אמריקאי מו עמר, קשה מאוד בעיניים ישראליות. במיוחד בפרק האחרון שעשוי להיראות כמצדיק את טבח שבעה באוקטובר תוך כדי שהוא מתעלם ממנו. אנחנו תמיד אומרים שחשוב לראות מה קורה "בצד השני" כדי לגבש עמדה מושכלת, וזה שזה קשה, כואב ולפעמים מקומם לא מבטל את החשיבות הזאת, אבל במקרה הספציפי הזה מותר להגיד גם "כושילרבאק" ולזפזפ לסדרה אחרת.

7. תחריר // yes

זה כנראה גול עצמי של yes, שמשום מה החליטה להדהד את ההצלחה של "פאודה" בקידום הסדרה החדשה שלה, כי הציפייה ל"פאודה" חדשה לגמרי עובדת נגד "תחריר". מדובר בשתי סדרות שונות מאוד, גם אם מאותו ז'אנר בקירוב. "תחריר" היא סדרה קטנה יותר (שישה פרקים) בהשראת אירוע דרמטי ספציפי שקרה במציאות (ההסתערות על שגרירות ישראל בקהיר בימי האביב הערבי), ורחוקה מלהכיל את אותן רמות טסטוסטרון. ובניגוד ל"פאודה" שהתפוצצה עלינו מהרגע הראשון, משהו ב"תחריר" מקרטע בפתיחה. ניתן לה עוד צ'אנס ונדבר שוב בסוף העונה.