שתי העונות הראשונות של "צמיגים" היו חביבות. היו כמה רגעים קורעים מצחוק, אבל כפרנצ'ייז שלם זה הרגיש כמו עוד גרסה של "המשרד" – רק במוסך. העונה הראשונה הייתה חלשה למדי, אך בעונה השנייה כבר אפשר היה לזהות שיפור משמעותי בכל הנוגע לכתיבה, וכעת נראה שהאבולוציה הושלמה. אחרי צפייה בעונה השלישית אפשר להגיד: הסדרה התבגרה. זה לא אומר שאין בדיחות נמוכות על זקפה. האם זה פלילי להיות עם זקפה בוואן בלי חלונות? שאלה לגיטימית לחלוטין בעולם של "Tires". אבל אפילו הטמטום מרגיש הפעם מתוחכם יותר. הבדיחות נבנות טוב יותר, הדמויות מקבלות יותר מרחב והסדרה כבר לא מסתפקת בלתת לשיין גיליס להיכנס לחדר, להגיד משהו נורא ולראות מי נשבר ראשון. יש כאן פתאום סדרה אמיתית, לא אוסף של פרקים שאפשר לשכוח מהם רגע אחרי שהם נגמרים.
>> מה ראינו בלילה: 5 סדרות ושני רוצחים שהחזיקו אותנו ערות השבוע

עונה 3 ממשיכה עם גיליס, סטיב גרבן וג'ון מקיבר כיוצרים, ועם וויל ושיין שמנסים להחזיק בחיים את הסניף המקומי של רשת המוסכים שלהם, עסק משפחתי שמוכיח שוב שקפיטליזם הוא בעיקר דרך לגרום לקרובי משפחה לריב ליד מכונת איזון גלגלים. אחרי אירועי העונה הקודמת, פיל, אבא של שיין בגילומו של תומאס היידן צ'רץ', נמצא הרבה יותר בלב העסק ומקבל בצדק יותר זמן מסך. צ'רץ' ("דרכים צדדיות") הוא תוספת קומית אדירה, כי האנרגיה הסמכותית והמשונה שלו נותנת לגיליס ולגרבן משהו חדש להתנגש בו, במקום להמשיך להקפיץ את אותן בדיחות זה על זה.

שינוי מעניין נוסף מגיע דווקא מהזווית הנשית. בעוד בעונות הקודמות קיבלנו את קיילה, בגילומה של קיילה פוקס, כמין עזר כנגדם של המכונאים – הפעם אנחנו מקבלים הרבה יותר נוכחות נשית. כך למשל בפרק בו נשלחת במסווה של לקוחה אישה נאה (מגולמת על ידי ססיליה פטרוש המעולה) לפתות את מנהלי המוסך כדי לראות אם הם יתנו לה הנחה, או בפרק בו שיין נתפס במצלמה נסתרת כשהוא בוחן ישבן של אישה זרה במכון כושר. אחד משיאי העונה מגיע כשוויל מנסה להתקבל לאיגוד של עסקים בבעלות נשית, למרות שכזכור – אין נשים בהנהלת העסק. התוצאה, וזה לא ספוילר, קורעת מצחוק. בנוסף: לצד פיל נכנסת כדמות קבועה בוני, בת זוגו החדשה בגילומה של רייצ'ל בלנצ'רד המעולה, שהאנרגיה הרוחניקית שלה היא בדיוק הדבר האחרון שחבורת הגברים הזאת יודעת להתמודד איתו.

לא שחלילה ה-woke השתלט על ההומור של שיין גיליס. זו בפירוש לא סדרה פמיניסטית, בדיוק כפי שהיא לא סדרה סוציאליסטית. "צמיגים" עדיין נהנית מהומור גס, גברים מטומטמים ובדיחות שאי אפשר להסביר בנימוס ליד שולחן משפחתי, כולל על ניסיון ההפיכה האלימה של ה-6 בינואר. ההבדל הוא שעכשיו יש מתחת לכל הבדיחות פיפי-קקי האלה משהו חם יותר. בעיקר בזכות וויל, שהלב הגדול והחרדה התמידית שלו הופכים את החוויה הקפיטליסטית הקרה הזאת לסיפור על אנשים שמנסים להצליח בלי להפוך לגמרי לחארות. ככל שהסדרה נותנת יותר מקום לדמויות המשניות שמסביב, היא גם הופכת את שיין גיליס עצמו למצחיק יותר. זו חד משמעית הגרסה הטובה ביותר של "Tires" עד עכשיו. הערב זה זמן מצוין להיכנס למוסך.
"צמיגים", עונה 3, 12 פרקים, זמינה בנטפליקס ישראל. כל הפרקים זמינים לצפייה.

• מה רואים הלילה
• ביקורת טלוויזיה