מה רואים הלילה: סיטקום שמרגיש כמו פעם, כשוויל פגש את גרייס

הפירוק המתמשך של ז'אנר הסיטקום נמשך בערך שלושה עשורים. במקביל להצלחות חסרות תקדים כמו "סיינפלד" ו"חברים", ז'אנר חתרני של סיטקום שלא מצולם באולפן ולא כולל צחוק מוקלט ועם הומור יותר טבעי ואנושי החל לצוץ עם יצירות כמו "המופע של לארי סנדרס", שעד לשנת 2000 כבר הפך לתופעה שמקריסה אט אט את חוקי הז'אנר. כיום הסיטקום הקלאסי הוא חיה נדירה שצצה רק מדי פעם בכמה זמן באיזה שירות סטרימינג שזורק עצם נוסטלגית לחובבים. ואחנו חובבים שקיבלנו עצם קלאסית מאוד, מהימים בהם סיטקום להט"בי היה הדבר הכי חתרני על המסך.

>> דוקאביב 2025: תחרות קשה בדרך לאוסקר וגעגועים ל"אורנה ואלה"

"מיד סנצ'ורי מודרן" לא רק מרגישה כמו סיטקום וינטיג', היא באמת באה משם. ההשראה העלילתית המובהקת שלה היא "בנות הזהב", היוצרים הם אותם אנשים שיצרו את "וויל וגרייס" – מקס מוצ'ניק ודייוויד כהן (הידעתם? אחיה של יוצרת "כתום זה השחור החדש" ג'נג'י כהן) – ואפילו הקאסט מציג פרצופים מוכרים כמו נייתן ליין התמיד ראוותני, מאט בומר ("צווארון לבן"), נייתן לי גראהם ("זולנדר") ולינדה לאבין ("אליס") בתפקידה האחרון לפני מותה. אבל בניגוד לקלאסיקה – מדובר ב-10 פרקים קצרים של סיטקום להט"בי בוטה, מהסוג שיראה בשמחה שני גברים במיטה, וזורק את הבדיחה "לא הייתי כזה מסופק מינית מאז שנשארתי בתחתית ערימת ילדים במחנה קיץ". אז כן, בכל זאת קצת התקדמנו.

הבסיס העלילתי, כיאה לז'אנר, הוא כמעט מופרך – שלושה הומואים מבוגרים מחליטים לעבור לגור ביחד לאחר שחברם נפטר, כי לדבריהם "אנחנו זקוקים זה לזה – לנחמה, לחברה, וכדי למחוק את היסטוריות החיפושים המאוד מגעילות שלנו". ליין מתפקד כהומואית היהודיה הזקנה, בומר על תקן הדייל החתיך והמטומטם, וגראהם מגלם בערך את עצמו, עם עוקצנות מתבקשת. אם תתאמצו, תוכלו להתאים גולדן גירל לכל אחת מהם, אבל הפעם לפחות תקבלו בדיחות בוטות יותר, כמו הומואיות זקנות אמיתיות. כמו שהיוצרים מכירים מהחיים של עצמם. מאמץ מעניין שלא בטוח ישא פרי, אבל שווה צפייה.
"מיד סנצ'ורי מודרן", עונה ראשונה עכשיו בדיסני+