בית הקולנוע החדש של תל אביב הוא סיבה טובה להיכנס לסרטים

בין אם תרצו או לא, בתי הקולנוע הולכים ומדממים. עוד מוקדם כמובן להכריז על מותם, אבל לא צריך להביט רחוק מדי כדי לראות איך כמות בתי הקולנוע בעיר הצטמצמה ל-2 סניפי קולנוע מסחרי במרחק 250 מ' אחד מהשני, קולנוע אינדי בודד ביפו והסינמטק. הטלוויזיה גרמה להם לחשוש, קלטות הווידאו הפחידו אותם, הורדות בלתי חוקיות הלחיצו אותם, רשתות הסטרימינג קרעו אותם ולבסוף הגיעה הקורונה כדי לבעוט בהם כשהם על הרצפה הדביקה – אבל אולמות הקולנוע עדיין כאן. ובהיעדר מונופול על הזכות להקרין סרטי קולנוע (כי עוד חודשיים הם גם ככה יגיעו לסטרימינג), כל מה שנותר להם כדי להביא את הצופה הם שני דברים – ראשוניות בהקרנת הסרטים, וחווית צפייה. קולנוע מובילנד החדש, שנפתח בחודש שעבר בצפון העיר, מנסה להחזיר אותנו לקולנוע.

>> יש כבוד: הפעם נהנינו מ"קזבלן" כמו שלא נהנינו ממנו מעולם

המעבר של הצופה מכיסאות הלֶבֶד של הקולנוע לספה הנוחה של הבית היה בלתי נמנע. לקולנוע אין תחרות בתחומי הנוחות, העלות והעצלנות, אז הוא הגיב עם הסינמה סיטי והיס פלאנט, קומפלקסי קולנוע ענקיים שמתמקדים בהכל חוץ מבקולנוע – צבעים זוהרים, פסלים של דמויות, מבצעי פופקורן והמון רעש וצלצולים. לכן פתיחתו של מובילנד היה בשורה מעניינת – לא מבנה רב זעטוטים, לא בית קולנוע מטעם חברת הפצה, אלא פשוט רשת קולנוע חדשה ששואפת לספק חוויית צפייה משודרגת, כמעט בוטיקית. בתרגום לעברית זה אומר שבמקום כיסאות יש ספות, ושבהודעות היח"צ הבטיחו לנו "חווית בילוי אולטימטיבית".

בית הקולנוע החדש התמקם במתחם מלון מנדרין – המתחם ששימש בעבר את קולנוע לב מנדרין. למי שלא יודע איפה זה לעזאזל, שזה אני בעיקרון, אז מדובר בחוף הצוק, שזה כמה מטרים מצומת גלילות מערב. כן, עבדו עלינו – זה לא עוד קולנוע בתל אביב, זה פשוט עוד קולנוע שצריך לנסוע אליו במיוחד. הרבה יותר סינמה סיטי מקולנוע לב. אבל ניחא, לא נתקטנן, גם אם להגיע לחלקת הבנייה הזו על החוף דרש מאיתנו להצפין יותר מביקור באזורי חן, וגם אם לחפש את הכניסה למבנה בערב שישי הרגיש יותר כמו לחפש זוגות מתמזמזים על החוף – העיקר שהגענו.

ההבטחות על בר יין שיושק במבנה כנראה יוגשמו רק בעתיד, כי כשהגענו למבנה המוזר (זה קניון? בניין משרדים? קליניקה של ד"ר קליין?) רק הקולנוע היה פתוח, ולמען האמת הציג היכל כניסה די אנמי, שהרגיש יותר כמו חלל VIP באולם כנסים. דוכן החטיפים שוריין בחומרי הבסיס – הלוא היא מכונת פופקורן באמת ריחנית (לא הזמנתי, כואבת לי השן), כמה פחיות בלו בטעמים שונים, מכונת קפה וגלידות בן&ג'ריז אישיות. לצידם עמד דוכן חטיפים עם מלא שקיות צ'יפס מהסוג היקר (30 ש"ח לשקית), קצת חטיפי נשנוש – קופסת מיני-אוריאו ב-19 ש"ח, חטיפי מארס, סניקרס וטוויקס ב-11 ש"ח, או קליק כריות ב-14 ש"ח. מחירים כאוטים לתקופה כאוטית.

עם זאת, יש להיט אחד שכנראה ידליק את הישראלים – כוס שתיה ב-23 ש"ח. סליחה, הכוונה לכוס שתייה עם ריפיל ב-23 ש"ח. זה אומר שכל משקאות המוגזים, וגם ברד (שעבד חלקית כשהיינו), זמינים עבורכם לאורך כל הסרט למילוי מחדש, כמה שרק תוכלו לשתות. זה אולי הדבר הכי משתלם שאי פעם קניתי מדוכן חטיפים בבית קולנוע, ורק לבדו מצדיק ביקור בקולנוע, ואז ביקור בשירותים באמצע הסרט.

הלהיט השני הוא, באופן צפוי, הספות. לא מדובר בספות מי יודע מה מרשימות, ותחושת בד הלֶבֶד קצת נשמרת – אבל עצם האפשרות להתרווח על ספה זוגית תוך כדי צפייה היא פיצ'ר מפתה מספיק בפני עצמו, והספות בסך הכל היו נוחות. ה"שולחנות האישיים" שמציעים הם לא יותר ממשענת שמתאימה לכוס ואולי קופסת פופקורן, אבל בכנות לא צריך יותר מזה. בבירור הושקעה פה מחשבה שמכוונת לנוחות, ולמרות שזה לא הבית, אני בספק אם היה מישהו באולם שלא הרגיש בנוח להוריד נעליים.

רגע מצחיק מאוד התרחש בזמן שהוקרנו הטריילרים, כי אז קלטו כמה רוכשי כרטיסים שהאופן שבו הוצגו הספות באתר לא תאם למספור – כלומר, אדם שקנה כרטיסים לספה זוגית שמספריה הם 5 ו-6, מצא שבפועל 5 נמצא בספה אחת, ו-6 בספה אחרת. למעשה, כל השורה הראשונה והשנייה ראו זאת, ופשוט זזו מושב אחד הצידה, אבל בסוף נשאר לקוח אחד מבואס שנזרק לספת יחיד. אבל אפשר להניח שמדובר בחבלי לידה סתמיים שיטופלו בהמשך. בעיה אחרת שהתגלתה בשל הנוחות והספות היא שאנשים מרגישים כמו בבית, ולכן גם מדברים טיפה יותר, אבל המרווח אחד מהשני והאינטימיות היחסית של הספות גורם לזה לעבור בשקט.

אני בטוח שלא אפתיע אף אחד כשאספר שלהישפך על ספה בשניים הרבה יותר כיף מלהתמודד עם הידית באמצע. המרחב הנוסף בהחלט משפיע על הנוחות, ומדובר בפורמט מושלם לדייטים בכל הרמות, כמו גם למשפחות – בין היתר כי הוא לא מזמין עבור חבורות ילדים שבאה ביחד (גם הלוקיישן המנותק עוזר), אז יש סבירות נמוכה יותר שיהיה רעש ופופקורן מתעופף במהלך הסרט. על פי הסיפורים מנתניה, כרמיאל וחיפה, לא קל לשמור על רמת הניקיון של הספות סביב כל הפופקורן הזה, אבל אם יצליחו לנקות פה בתדירות מדובר באלטרנטיבה מוצלחת מאוד לצפייה בקולנוע. אתם לא תחסכו יותר מדי במחיר, ועדיין תצטרכו לנסוע עד צומת גלילות בשביל התענוג. "גלדיאטור 2" בהחלט לא היה שווה את הנסיעה, אבל כל השאר דווקא כן. לפחות עד שיהיה דביק מדי.
מובילנד, יוניצמן 21