פגוש את הפה הגדול: אייל ברקוביץ' חזר אל המסך בעיתוי מושלם

ובכן כן, הפרויקט שדובר עליו לא מעט זמן – סוף סוף עלה למסך. שנה וארבעה חודשים עברו מאז ש"אופירה וברקוביץ'" המצליחה ירדה מהמסך של קשת בנסיבות משונות, וכעת הגיע זמנו של הפרויקט החדש של ברקוביץ' – "מוריה וברקו", תכנית האקטואליה החדשה של רשת 13 עלתה אתמול (שבת) בקול תרועה רמה. מוריה אסרף-וולברג, הכתבת המדינית של "חדשות 13" לוהקה לתפקיד המגישה שלצידו והחיבור הלא מובן מאליו יצא לדרך.

>> איך ולמה הפך טל ברמן לאיש שמתיישב על הכיסא של חיים יבין
>> איתי אנגל הוא גיבור עיתונות אמיתי. ולא בגלל שהוא משוטט בדמשק

בניגוד למה שאולי ניתן היה לצפות, ברקוביץ' חוזר עם התכנית שלו דווקא לא בשישי – מול האקסית המיתולוגית אופירה אסייג והצמוד החדש חיים לוינסון (אולי גם בשל העובדה שאסרף מנהלת אורח חיים דתי), אלא מול יריב הרבה יותר חזק ומגובש: "פגוש את העיתונות" החזקה, בהובלת בן כספית ועמית סגל, אחת התכניות החזקות של מחלקת החדשות המתחרה. יש כאן מסר ברור – רשת 13 מנסה לשדר שוב שהיא בליגה של הגדולים ולהציב אלטרנטיבה לפוזה הממלכתית המעושה של קשת 12.

הפורמט עצמו, שכמובן נמצא עדיין בשלבי גיבוש, מרגיש בינתיים קצת כמו שעטנז של שתי המתחרות הגדולות – מצד אחד, התוכנית רצופת ראיונות אישיים (לישי מירן, רעייתו של עמרי מירן שעדיין שבוי בעזה, יאיר גולן, והראיון החותם – שעוד נגיע אליו – עם איתמר בן גביר) כמו ב"אופירה וברקו", ומצד שני קשה להתעלם מהפאנל עמוס העיתונאים שמרגיש כמו קונטרה ברורה לפאנל המתחרה של "פגוש".

בדבר אחד היא נבדלת בבירור מ"פגוש": רמת האמוציות. התוכנית שמובלת על ידי כספית וסגל משדרת משהו קצת יותר מרוחק וסרקסטי, ב"מוריה וברקו", לעומת זאת, הרגש הוא השחקן האקטיבי ביותר – מההתפרצויות של ברקוביץ' (כולל ממש על ההתחלה – ההגדרה של ניר ברקת בתור "חלאה"), וגם שני רגעים ברורים שהמטרה בהם היא לרגש: החיבוק בין ברקוביץ' לבין לישי מירן, וגם המפגש המפתיע בין יאיר גולן לעוז דוידיאן שחילץ כ-100 אנשים מפסטיבל נובה. זהו המרכיב הנוסף ש"מוריה וברקו" מנסה להביא למסך. לקשת, עד היום, זה די עבד.

מה שפחות עובד הוא התיאום והכימיה בין אסרף וברקוביץ'. כשכספית וסגל יושבים ביחד, יש ביניהם (למרות הפערים) איזשהו חיבור של ציניות וריחוק מהסיטואציה. אסייג ולוינסון מתחברים בשל העובדה ששניהם, בסוף, חיות של רשתות חברתיות וכאלה שיודעים לנפק סאונדבייט. אסרף וברקוביץ', לעומתם, לא נמצאים בכלל באותו מישור – אסרף היא כתבת מדינית מאוד קורקטית, משתדלת לא להתפרע (לפעמים נפלט לה), להיצמד למה שצריך להגיד ולא לזעזע את הספינה. ברקוביץ', כמובן, הפוך מכל מה שמתקרב לקורקטיות. לכאורה, יש כאן יין ויאנג שאמורים להתחבר – לפחות בפרק הראשון זה עדיין צורם. 

בינתיים, המופע כאן הוא של ברקו – וברקוביץ', כהרגלו עוד מימיו ככדורגלן, מקבל אישור לירות ללא מעצורים ומשחק חופשי על כל המגרש. קל נורא להגדיר את העובדה שברקוביץ' הוא מהקולות הבולטים של דורו בתור "ניצחון הפופוליזם" או ניסיון של רשת לצבור נקודות רייטינג, אבל ההצלחה של ברקוביץ' והמקום שהוא תופס בחיינו קשורים גם למציאות שאנחנו חיים בה. בעולם שבו המנהיגות הולכת ונעשית קיצונית יותר, והתוכן האקטואלי שאנחנו צריכים להתמודד איתם בוטה וגס יותר, כנראה שברקוביץ' והבוטות שלו הם פרשנים הרבה יותר אותנטיים למציאות מאשר מי שמקפיד להישאר בגבולות הפי.סי.

צריך לדבר גם על זהות המרואיינים בתכנית הראשונה – שני הפוליטיקאים שנבחרו למשימה הם יאיר גולן ואיתמר בן גביר, שניים שמייצגים שני מחנות פוליטיים הפוכים, אבל בעצם (להבדיל אלף אלפי הבדלות וסמלים של מרצדס) מדברים באותה השפה, השפה הברקוביצ'ית, שפה של סימני קריאה, מסרים מאוד ברורים והתלהמות. ואולי זה גם היה המסר: הפוליטיקאים הממלכתיים והמנומסים שייכים לעידן אחר. קריאת הכיוון היא הטראמפיזם/מאסקיזם של 2025 – בפרצוף שלך, בלי להתנצל, וכמה שיותר.

דבר אחד צריך לתת ל"מוריה וברקו": הם מסוגלים לייצר טלוויזיה שמרתקת אותך למסך. הראיונות, גם עם יאיר גולן וגם עם בן גביר, היו בסופו של דבר מעניינים, מאתגרים, כאלה שמסוגלים להוציא את המרואיין מאזור הנוחות שלו ולספק כמה רגעים אותנטיים של אמת. את החריקות המסוימות בפורמט אפשר יהיה לתקן – אבל כאן נכנסת שאלת הזמן ואורך הרוח. בקשת 12 מסוגלים לתת זמן ומקום לתוכנית חדשה. הם נתנו זמן ל"אופירה וברקוביץ'" עוד כשהיא נחשבה לתכנית טראשית של שני אנשי כדורגל צעקניים ונתנה להם מקום לצמוח, עד שהפכה לתכנית מרכזית וחשובה (תאהבו או לא). גם ניב רסקין לא התחיל בתור הברקה, והפך למישהו שתכנית הבוקר טבעית לו ומנצחת את כל מתחריה.

בית הקברות של רשת 13, לעומת זאת, מלא בעשרות פורמטים שקמו ונפלו במטרה להתחרות מול השכנים מרמת החייל. עכשיו הם מנסים שוב, כשעיקר הניסיון הוא להיתלות בדמות הצבעונית והמרתקת של ברקוביץ'. המבחן האמיתי יהיה האם לתכנית יהיה את הזמן להתפתח ולהתחזק. אם זה יקרה, הרומן הזה שמתחיל קצת חורק עוד ייגמר באהבה. אם לא? עוד תוכנית תושלך לפח האשפה הגדוש. בהצלחה? לכולנו.