שנה לרכבת הקלה: ביפו יש שדרה יפה מאוד. באנו לראות אותה מתה

במשך חמש שנים כף רגלי לא דרכה על שדרות ירושלים לאור יום. אולי בגלל זה לא הייתי לגמרי מודע למצב השדרה היפהפייה, שכעת עומדת נטושה בלב יפו. רק לפני כמה שנים זה היה רחוב תוסס ומלא בעסקים שונים ומגוונים, עמוס בפינות קולינריות מעולות. מאז באה הרכבת, שחוצה את השדרה לאורכה בתוואי עילי. החזון היה יפה – לחבר בין כל ערי המרכז בעזרת רכבת קלה, ולייצר נגישות גם לשדרה היפה של יפו, כדי שגם תושבי פ"ת יוכלו להינות מחומוס טוב. שנה אחרי השקת הקו האדום, המציאות מכה ליפו בפנים.

>> האם נוכל הפסטה פותח דוכן לזניה? כנראה שכן, אל תתפסו אותו במילה

גם שנה של התאוששות לא עזרה לשדרות ירושלים לפצות על 4 שנים של עבודות רכבת, שהובילו לסגירת עסקים רבים. גם שנה אחרי שהקו האדום החל לשנע אנשים מפתח תקווה ועד בת ים, שדרות יפו נראית כמו ציר מרכזי של עיר רפאים. הרחובות ריקים, על כל דלת שניה נדבק שלט "למכירה" או "להשכרה", ועסקים רבים כבר הספיקו לברוח למקום אחר. אחד מהעסקים שדווקא נשארו הוא "מלבי דג'אני" המיתולוגי, שמספק מלבי סמיך לתושבי יפו כבר 70 שנים. שרית לוי, דור שלישי בדוכן, סיפרה לי על אתגרי הרכבת בזמן שזללתי את המלבי הטעים.

ריק פה, לא? שדרות ירושלים. צילום: לירון רודיק

"סבלנו כמה שנים עם העבודות של הרכבת, כמובן", מגוללת לוי את המשבר המתגלגל. "קיווינו שכשהיא תפעל זה יביא עסקים כמו בירושלים, אבל בינתיים אנחנו לא ממש מרגישים את זה. את תחנות האוטובוס העבירו לשלבים, אז אין תחבורה חוץ מהרכבת שמגיעה לכאן".

אז במקום לחבר, הרכבת ניתקה אתכם?
"אפשר להגיד. יש את המקומיים פה, אבל יש לנו הרבה לקוחות מחוץ לעיר שעכשיו קצת קשה להם להגיע. פתחנו עוד סניף בבלומפילד, אני מקווה שיעזור".

היה גורם רשמי שניסה לעורר חיים בשדרה?
"כשהרכבת התחילה, העירייה עשתה מין פעילות כזאת שאתה קונה אחד פלוס אחד. נראה לי שזה היה ביום הראשון או השני של הרכבת. מעבר לזה, לא שידוע לי". 

בסיום השיחה עם לוי (ומלבי נוסף לדרך), קפצתי לביקור בחנות התבלינים הוותיקה "קפה חוני", וניסיתי לשאול את האדם שעל שמו קרוי המקום אם המצב השתנה מאז השקת הרכבת הקלה. "לרעה!", הוא עונה בתמציתיות. כשהעמקנו את השיחה, הוא דווקא הראה חיבה מסוימת לרכבת. ובמסוימת אני מתכוון חיבה ניכרת. "אני, כיף לי שיש רכבת", הוא משתף. "שקט, אין זיהום אוויר, אין רעש של אמבולנסים ומכוניות. אני טוב לי השקט הזה".

השקט טוב, השאר לא. חוני מקפה חוני בשדרות ירושלים. צילום: לירון רודיק

ואולי בעל העסק מתנחם בשקט כי הוא כבר השלים עם הפגיעה בעסקים. חוני היה מאותם בעלי עסקים שראו את הפגיעה העתידית בתנועה העירונית, וניסו להפגין כנגד אופן הבנייה והכוונה להשאיר את תוואי הרכבת באזור זה מעל לפני הקרקע. "זימנו אותנו לחקירה במשטרה", נזכר חוני. "לא הבנת עדיין שזה משטר דיקטטורי פה? מה שהממשלה רוצה היא עושה. עשינו הפגנה, השתוללנו וזומנו לחקירה. כאילו אנחנו מוכרים סמים פה בשדרה. פיזרו אותנו וזהו. סגרו לנו את התיק". 

ומאז מה, אנשים ויתרו?
"מה נעשה? אחד או שניים יכולים לעשות את כל המהפכה? אני אגיד לך משהו – בגיל שלי אני כבר לא מחפש לעשות כסף, נשמה. רק לעבור את היום. אני קם בבוקר, עומד על הרגליים, יש לי מאיפה להתפרנס ומה שאני מקבל בשאר היום זה בונוס".

חוני הוא לא היחיד שהתייאש מהמצב בשדרה. אשר אשכנזי, הבעלים של "אשר צעצועים", חושב שהסיפור של שדרות ירושלים כבר תם ונשלם. והאמת, זה די עצוב לראות חנות צעצועים ריקה בחופש הגדול. כשהעלתי בפני אשנכזי את הטענה שהרכבת היתה אמורה דווקא להביא יותר אנשים לשדרה, הוא ענה במהרה. "הרכבת באה לפתור בעיות של קבלנים ולהכניס להם המון כסף", הוא מפציר. "היא לא עשתה שום דבר חיובי פה ביפו. הדבר החיובי היחיד שעשו ביפו זה ששיקמו את השדרה עצמה. השקיעו 18 או 20 מיליארד ברכבת, במקום לשים תחבורה ציבורית שעובדת על חשמל, לצורך העניין. ולאסור כלי רכב פרטיים, רק תחבורה ציבורית".

אתה חושב שיש דרך לתקן את הנזקים שנעשו?
"לא. זה שינה את הרגלי הקנייה. כולם חשבו שהאזור ישגשג בגלל הרכבת. גם בעלי הדירות חשבו שיש להם פה איזה בוננזה. אבל לאמיתו של דבר – אתה רואה, זה המצב. טיפש שזורק אבן לבריכה, שבעים חכמים לא יוציאו אותה. אז לא, אי אפשר. ככה יהיה וזהו. פיל לבן".

איך ממלאים חנות צעצועים באמצע פיל לבן? אשר אשכנזי, "אשר צעצועים" בשדרות ירושלים. צילום: לירון רודיק

ומה יהיה עם בעלי העסקים?
"בעלי העסקים קרסו פה, חלקם לא יכולים להשכיר את החנויות שלהם והם הסתמכו על זה שזאת הפנסיה שלהם. כל החיים האנשים העצמאיים האלה עבדו כדי לרכוש את החנות לעת זקנה שיהיה להם כמה אגורות פרט לביטוח הלאומי. היום הם נמצאים בנקודה לא טובה כל כך". 

יש משהו שהיית רוצה שיקרה?
"קודם כל שיחזירו את החטופים, זה הכי חשוב היום. השאר לא משנה, ואי אפשר לתקן את זה. איך אפשר לתקן? תראה מה העירייה עשתה –  נתנה אישור להפוך חנויות לדירות, אני לא יודע למה. אז כל הרחוב הזה נראה כמו חאן יונס, אתה רואה כביסה בחוץ או שטיחים שמייבשים ברחוב הראשי. זאת התוצאה של הרכבת הקלה. יש פה אנשים שחשבו קדימה. כל אלה שהפגינו ראו את הנולד. זה לא אנשים שגמרו טכניון, שתכננו את הרכבת. זה אנשים פרופר, מהאדמה, שיודעים איך העניינים עובדים. לא הקשיבו להם, עשו מה שעשו וזאת התוצאה. אז יש שדרה יפה, אבל אף אחד לא הולך בה".

התחנה האחרונה שלי בסיבוב בשדרות ירושלים הוא בית הקפה היפואי האהוב דלי אלהמברה, שם שוחחתי עם יקיר כנפו, אחד מהבעלים, שחושב שהבעיה לא נובעת רק מהרכבת, אלא גם מהמצב הביטחוני. ובכל זאת, לכנפו יש כמה רעיונות איך אפשר לחזק את השדרה, ושם דגש על היותו עסק קהילתי. מתוך האמונה הזו הוא משתמש במוצרים מעסקים בשכונה, ואף מפעיל סיורים קולינריים שמביאים אנשים לעסקים נוספים בסביבה, שמופתעים לראות את המתחרה הצעיר מספק להם לקוחות. רוצה לומר, ברור שהסביבה נטועה בדם ליבו ויש לו רצון אמיתי להעיר את שדרות ירושלים. אולי זה למה יש לו בטן מלאה על העירייה.

יקיר כנפו (משמאל) ואביאל אלבז. דלי אלהמברה (צילום: יעקב בלומנטל)

לדבריו, במקום לטפל בבעיות בשכונה, העירייה עסוקה בדו"חות – ונתן דוגמאות רבות, החל מהשכן שמטריד אותם ומדווח לעירייה על רעש באופן קבוע, למרות שלטענתם הם שמים מוזיקה על פי חוק, וכלה באיסור הושבה בחוץ – כי אדריכל העיר טרם קיבל החלטה לגבי אופן ההושבה באזור. ועם זאת, הוא לא מתנגח בעירייה, אלא קורא לה לשיתוף פעולה. "אני אגיד לך מה הקטע" אומר כנפו. "בזמן הבנייה של הרכבת העירייה התעלמה באופן בוטה מהעסקים כאן. להפך – היא רק הקשתה, ונתנה דו"חות, הרביצה במקום ללטף. תעבדו איתנו, לא נגדנו. בואו נגדל ביחד. עשיתם שינוי עירוני מקצה לקצה, הטיילת מדהימה, פארק המסילה פשוט יפה. אז נו, איפה אתם? ובואו שבו איתנו".

תגובת עיריית תל אביב, המובאת כאן במלואה:
"עיריית תל אביב-יפו השקיעה בשנים האחרונות תקציבים רבים בפיתוח שדרות ירושלים, כולל שיפוץ וריצוף מחדש, סלילת שבילי אופניים רחבים, חידוש תשתיות ותאורת רחוב ועוד. עם סיום העבודות השדרה הפכה למדרחוב קסום, ירוק ומוצל, שלאורכו עובר הקו האדום של הרכבת הקלה. התוצאה היא עשרות אלפי נוסעים שעוברים מדי יום לאורך שדרות ירושלים, שיש בה תחבורה ציבורית משופרת. באופן טבעי ייפתחו עסקים נוספים, המרחב הציבורי יפרח, הרחובות מוטי ההליכה יחברו בין מרחבי תיירות, שדרות ירושלים, שוק הפשפשים, השוק היווני, רחוב יפת בואכה יפו עתיקה והנמל".

עשרות אלפי הנוסעים האלה שעוברים מדי יום לאורך שדרות ירושלים, הם איתנו בחדר? בשדרות ירושלים. צילום: לירון רודיק

"בניגוד לנטען, העירייה מקיימת בשדרה פעילויות שונות בשיתוף העסקים לאורך כל השנה. בין היתר מופעים של אמני רחוב והרכבים מוזיקליים וקיום סיורי קולינריה, אדריכלות ואמנות שמתקיימים בשוטף באמצעות דיגיתל ועיר עולם. כמו כן העירייה מסייעת בקידום קמפיינים ובפתרון בירוקרטיות. נציגי העירייה נמצאים בקשר רציף עם בעלי העסקים, ביניהם בעלי דלי אלהמברה, וזמינה עבורם להתייעצות ותכנון פעילויות ומסייעת בקבלת אישורים לקיום פעילויות וכו'.
בנוסף, עסקים חדשים שנפתחים זוכים לביקור היכרות של קשרי עסקים, להכוונה וייעוץ וגם לחיבור עם עסקים ותיקים ועם מורי דרך. בנוגע לאכיפה מוגזמת נציין כי הטענות אינן נכונות. מחובתה של העירייה לשמור על איזון בין האינטרסים של העסקים לבין איכות חיי התושבים המתגוררים בסמיכות.
באשר לטענות על אישור הפיכת חנויות למגורים, נדגיש כי גם הטענה הזאת איננה נכונה. הפיכת חנות לדירת מגורים מהווה שימוש אסור על פי חוק התכנון והבניה. במקרים כאלה הפיקוח על הבניה פותח בהליך אכיפה פלילי נגד בעלי הנכס, ככל שמובא לידיעתו עבירה זו. נציין כי הפיקוח על הבניה עורך מדי תקופה פעילות אכיפה יזומה באזורים מסוימים בהם הפכו חנויות לדירות מגורים, ובימים אלה הוא מרכז את מאמצי האכיפה לאורך שדרות ירושלים ביפו".