התימניות, הנשיות, הריקוד והסטייל: עפרה חזה, השראה לדראג

עפרה חזה (צילום: David Rubinger/CORBIS/Corbis via Getty Images)
עפרה חזה (צילום: David Rubinger/CORBIS/Corbis via Getty Images)

לקראת ערב מחווה לפועלה של האגדה התימנית, מעיין וקנין (שם דראג: מעיוניק) מספרת איך עפרה חזה מגלמת עבורה את החיבור השבטי-נשי ואיך הסטייל שלה הושאל להופעת הדראג שלה ולגאווה התימנית המפורסמת

החיבור שלי לעפרה חזה הוא חיבור שורשי מהבית. גדלתי על השירים שלה, ובילדות שלי התרגשתי לשמוע אותה באירועים משפחתיים. את השיר "איילת חן", למשל, הייתי שומעת בחינות התימניות שהיו חלק מהמסורת במשפחה, וחלק מהמסורת האישית שלי עם אימי. המסורת השבטית-נשית מרגשת אותי מאוד. היא תמיד כללה טקסים שמשלבים את השירה התימנית בליווי התיפוף על הפח התימני והשופרות; הסלסלות הקלועות שעליהן פרחים ונרות מעל לראשיהן של הנשים; ריח הקטורת, התלבושות והתכשיטים העתיקים; הריקודים בהם כולן קמות מהכיסאות, מחזיקות ידיים ורוקדות צעד תימני. זו חגיגה קסומה, והשירים של עפרה חזה תמיד היו חלק ממנה.

מקור ההשראה שלי לאישה שנעשיתי והקווין שבחרתי להיות זו אימא שלי ז"ל, שנפטרה לפני כמעט 14 שנים. אני זוכרת שהייתי יושבת לידה כשהייתה מתאפרת ומסדרת את השיער, נפעמת מהסטיילינג שלה. גיליתי נחמה דרך הדראג והבחירה בשירים של עפרה; נוצר חיבור חדש בינינו, שבא לידי ביטוי בתימניות, הערביות, הנשיות, המוזיקה, הריקוד והסטייל שאני יוצרת לכל נאמבר. בהופעת הדראג הראשונה שלי כמעיוניק (שם במה), פתחתי את המופע עם ליפסינק לשיר 'אם ננעלו' של עפרה, שתמיד מצמרר אותי. היה לי חשוב להביא את התימניות שלי לבמה. בהמשך שילבתי גם טוויסט הומוריסטי – זרקתי ג'חנונים לקהל.

התרגשתי מאוד כשפנו אליי להשתתף בערב מחווה לעפרה חזה. זה קרה בעקבות סרטון שהעליתי לרשתות החברתיות, בו אני מנגנת על פח תימני ועושה ליפסינק לשירה של עפרה, השיר "יא בניה" בביצוע עם אהרן עמרם.

הופתעתי מהתגובות החמות שקיבלתי, ואני שמחה על ההזדמנות להתרפק על זיכרונות וגעגועים לעפרה ולמוזיקה התימנית שהנחילה כחלק ממורשתה. עפרה הייתה זמרת ויוצרת אהובה, אמנית מיוחדת ואייקון תרבותי. המוזיקה התימנית פרצה לתודעה של מיינסטרים בזכותה.

חשוב לי לציין זה לא עומד להיות ערב קאברים, אלא ערב מופלא של אמניות מתחומים שונים שפועלות היום במטרה להנגיש את עפרה, כל אחת דרך האומנות שלה. אני יוצרת את הדראג שלי ממקום של תשוקה, חופש, אהבה, ריפוי והעצמה של הנשיות, המזרחיות, הקוויריות, המיניות, והגוף השופע שלנו בשלל צורותיו, צבעיו ועיצוביו. אני מזמינה את הקוראים להצטרף לחגיגה, מרחב לשאול שאלות, לחקור מיניות, מגדר וזהויות נוספות. דראג זו דרך מצוינת למרוד בנורמות שוברות את הכללים.

ערב "מישהי הולכת תמיד איתי" יתקיים ביום ג', 31.5, החל מ-20:30, בית של סולידריות (בית רומנו, דרך יפו 9). לפרטים נוספים