"מכונת הכסף" הוא סאטירה מבדרת על מציאות עגומה

אדם מק'קי יוצר קומדיות מטורללות עם וויל פארל. מרטין סקורסזה יוצר דרמות פשע עזות שבוחנות את הנשמה של אמריקה. שתי האנטיתזות האלה מתלכדות לסינתזה קולנועית ותמטית בצמד סאטירות מסחררות על הקפיטליזם הדורסני שחולל שמות בחלום האמריקאי, ואפשר לראות את "מכונת הכסף" של מק'קיי כסרט המשך של "הזאב מוול סטריט" של סקורסזה. בעוד "הזאב" פרט את פילוסופיית הבצע של שנות ה־90 דרך מעקב אחר ברוקר חסר מעצורים, "מכונת הכסף" מתקדם לאמצע שנות האלפיים ומספר על שועלים ערמומיים שמנצלים את השיטה המעוותת כדי להרוויח מיליארדים על חשבון הזאבים. אבל שלא כמו גיבור "הזאב מוול סטריט", שלא למד דבר מקריסתו שלו, גיבורי "מכונת הכסף" דואגים להזכיר לנו שניצחונם הוא תוצאה ישירה של ההפסד של כולנו, ולכן הקצב המהיר וההומור המתגרה ארוגים בעצב ובתובנות מרות.

התסריט אורג יחדיו שלושה סיפורים נפרדים על מומחים להשקעות שמגיעים בדרכים שונות למסקנה שהמערכת הבנקאית בונה מגדלים על בועת נדל"ן שעומדת להתפוצץ, ומחליטים להמר נגד השוק. כריסטיאן בייל, המגלם מין גאון חצי אוטיסטי, כמעט לא יוצא מהמשרד ואת אשתו ובנו אנחנו רואים רק כתמונה על מסך הטלפון שלו. הבנקאי ריאן גוסלינג משמש גם בתפקיד המספר שמנסה לעשות סדר בבלגן. בהיותו מודע לכך שההסברים של מושגים פיננסיים כמו "משכנתאות סאב־פריים", שהסרט מלא בהם, עשויים להיות מסובכים ומשעממים, הוא נעזר בכוכבים אורחים, בהם מרגו רובי הטובלת עירומה באמבטיית קצף תוך כדי שהיא מסבירה לנו איך עובדת המערכת. אין סיכוי שתזכרו מה היא אומרת, אבל זה בדיוק העניין – הסרט, שניחן באירוניה עצמית מבורכת, מדגים באמצעותה את הפיתוי שגרם למיליוני אנשים לא לשים לב על מה הם חותמים.

סטיב קארל הנפלא, בתפקיד מנהל קרן גידור שאינו מסתפק בגרפים ובמספרים ויוצא לשטח כדי לבדוק את מצב שוק הנדל"ן, הוא שמביא לסרט את נקודת המבט המוסרית שחסרונה כה בלט ב"הזאב". תגובותיו ההמומות לדבריו של מנהל זחוח שחושף בפניו עוד נדבך של השיטה, שבה כולם משתפים פעולה כדי לרמות את כולם, כולל את עצמם, לא יסולאו בפז. גם בראד פיט אומר כמה מילים בעניין, אבל התפקיד שלו קטן ודידקטי מדי. בסוף בין כה וכה מאשימים את המהגרים.

השורה התחתונה: מבדר, מחכים ומבאס

The Big Short, במאי: אדם מק'קיי. עם ריאן גוסלינג, כריסטיאן בייל, סטיב קארל. ארה"ב 2015, 130 דק'