חגיגה של גבינה: המקום שהתאהבנו בו בקורונה רק השתפר

הפשע המושלם. טראש פוד איכותי ובלתי מתנצל ב-Melt Room (צילום מתוך עמוד האינסטגרם)
הפשע המושלם. טראש פוד איכותי ובלתי מתנצל ב-Melt Room (צילום מתוך עמוד האינסטגרם)

למרות הבשר הנהדר, למרות הגבינה המותכת, למרות הטראשיות המשמחת, למרות הלוקיישן - בעצם, אולי בגלל הלוקיישן - ה-Melt Room נשאר מיותם ברוב שעות היום, ובחיינו שאין לנו מושג למה. חזרנו אחרי שנה לביקור שני והופתענו לגלות שהאוכל בו אפילו יותר מוצלח וטראשי משהיה

26 במאי 2022

בכל פעם שאני עובר בשדרת ההמבורגרים של אבן גבירול, העין שלי צדה אחרי הפינה הכי צהובה, ואני מתאכזב בכל פעם מחדש. הפינה הצהובה הזו, שממוקמת ממש משמאל ל-GDB, תמיד ריקה. אין לי מושג למה. זה, כמובן, רק ההתרשמות שלי מהצד, שכן אין לי שום גישה לקופה הרושמת של הפינה הצהובה, אבל כך או כך, זה פשוט לא הגיוני לי שהפינה הצהובה – הידועה גם בתור "מלט רום" – נשארת יתומה. נכון, השכנים נאים לבלוטות הטעם שלנו, והתחרות באזור באמת קשה, אבל עבורי, הפינה הצהובה הזו היתה ונשארה אחת מארוחות הקורונה הכי טעימות אכלתי.

הסליידרים של מלט רום. צילום: אינסטגרם/ meltroom.tlv
הסליידרים של מלט רום. צילום: אינסטגרם/ meltroom.tlv

לפני שנה וחודשיים, בשלהי הסגר השלישי, ראיתי לראשונה את "סטריט שף" בוולט ונדלקתי. האוכל של השף לירוי קפוזה נראה כמו חלום – כריכי גריל צ'יז שחומים, נקניקים איכותיים למילוי, פאי בשרי אישי, לחמניות סליידר אווריריות, קינוח בצק איטלקי ונהרות של גבינה. והארוחה קיימה את ההבטחה מעוררת התאבון של התמונות – עפתי במיוחד על המונטה קריסטו, שילוב פנטסטי בין מתוק למלוח ובשרי – ולמעט בעיות קטנות וקצת חוסר הבנה של הקונספט (איטלקי, צרפתי, אמריקאי וישראלי נכנסים לבר גבינה), זו זכורה לי כארוחה נהדרת ומגוונת. הספקתי להזמין מהם עוד כמה פעמים, אבל מאז הרבה שווארמות זרמו בנהר שהוא הבטן שלי.

בזמן הזה סטריט שף הספיקה להפוך למלט רום, להתחדש בעיצוב צבעוני ולוגו מגניב (באמת, הוא אמנם קלישאתי עם לוק הגבינה הנוזלת מהשם, אבל אין מה להגיד, זה מפתה) ולאחרונה, לעדכן את התפריט שלהם כמעט לחלוטין. לא מעט מהמנות שאהבתי נעלמו מהתפריט, המונטה קרלו בראשם, ובמקומם מלט רום הלכו על הבון טון ובנו תפריט שמבוסס ברובו על המבורגרים. במבט ראשון, טיפה התבאסתי. זה מוחק את הייחוד של המקום, חשבתי. אבל יש רק דרך אחת לגלות, והשבוע במקרה היה גמר גביע, הזמנות נהדרת לאוכל סליזי ונוטף גבינה.

התפריט של המלט רום אמנם שונה מסטריט שף, אבל הרוח זהה – טראש, מוגזם, שמנוני, בצקי והמון גבינה מותכת. הזמנתי המבורגר עם שתי תוספות שונות, ושני וריאציות על כריכים במילוי אסאדו ונסעתי לצפות במשחק עם אבא ואח שלי. על המשחק לא נדבר כי אנחנו בצד הירוק, אבל האוכל בהחלט סיפק נחמה למה שקרה במגרש. היה רמז מטרים לכך שמלט רום למדו מהטעויות – הצ'יפס. בפעם הקודמת הלנתי היה ספוגי, גם בגלל שאני נודניק וגם בגלל הגבינה המותכת שעליה, אבל ההפעם קופסת הצ'יפס עם הגבינה שהזמנתי (24 ש"ח) חוררה מבעוד מועד, מה שהשאיר אותה פריכה וחמימה (יחסית, בכל זאת מדובר באמבט גבינה קטן). זה היה טעים והצדיק את המחיר הגבוה, אבל שאר הארוחה כבר היתה הפתעה אמתית.

ראשית היו אלה המנות שפחות או יותר שרדו את השינויים – הסליידרס (45 ש"ח) הפריכים והאווריריים, סוג של לחם שום חתוך, במילוי בשר אסאדו מפורק ועסיסי עם שכבה עדינה אך מפוזרת היטב של גבינה לצד איולי ביתי. עכשיו זה כבר אוכל מלכלך ידיים, ושווה כל כתם שמן על המכנס. גם מנת הפיליצ'יז (49 ש"ח), שהיתה מפוצצת בשר וגבינה, היתה מעולה, גם אם לא מובחנת במיוחד מאחותה הסליידרית (יש בפנים שום קונפי, שזה תמיד בונוס נפלא). זה טראש עשוי כהלכה, עם הנאה מהאוכל, הבנה של הרעב ובעיקר רצון לספק חוויה פוקחת עיניים. אבל היתה עוד הנחה מוקדמת אחת שהייתי חייב לנפץ.

שפע סליזי כמו שאנחנו אוהבים. מלט רום. צילום: מתן שרון
שפע סליזי כמו שאנחנו אוהבים. מלט רום. צילום: מתן שרון

לא ציפיתי מההמבורגר של המלט רום (45 ש"ח) להביא בשורה חדשה, וגם קשה לומר שזה באמת מה שקרה, אבל הם בהחלט נתנו הצהרה – אנחנו לא פחות שווים מהשכנים. הבורגר של המלט רום ילדותי יותר מחבריו, ובקטע הכי טוב – הוא צבעוני (מהאדמדמות במרכז ועד לצבעים הזוהרים של התוספות), מצועצע יותר, נוצץ, נוטף וכמעט קומיקסי. וההפתעה היא שהוא ממש, אבל ממש טוב. טראשי משמח ועשוי נהדר, לחמניה רכה, בשר בעל טעם דומיננטי אבל לא מופרע (מבשר שנרכש ישירות ממגדל הבקר דובל'ה וויס, לא שאני מכיר אותו, אבל סחטיין על הבשר).

ומעליו, התוספות. אני לרוב לא אוהב להתמקד בתוספות, הם חלק נחמד מהמבורגר אבל לא העיקר. כלומר, הם פשוט… התוספות. אבל הפעם אני חייב להודות, הם השאירו אימפקט. עצם העובדה ששני ההמבורגרים הזהים הפכו למנות שונות לחלוטין בהתאם לתוספת מעיד על כוחן – הראשונה היתה קורנביף (12 ש"ח), שבד"כ לא מלהיב אותי על המבורגר (לא צריך בשר מיותר), אבל הפעם היה בעל טעם מעושן נהדר, ובליווי החלקלקות שתערובת הגבינות (5 ש"ח, שווה כל אגורה) זה פשוט היה פשוט ונפלא.

מק&צ'יז והנסיך חצוי הבורגר. מלט רום. צילום: מתן שרון
מק&צ'יז והנסיך חצוי הבורגר. מלט רום. צילום: מתן שרון

ההמבורגר השני כבר קיבל תוספת שהפכה אותו לביס מפלצתי – מק&צ'יז (10 ש"ח), שהוסיף נפח שהכפיל את גודלו וטעם גבינתי נהדר שנסחט החוצה בכל ביס. למעשה, כמות המק&צ'יז היתה כל כך מאסיבית עד שהתקשתי להוציא את הכריך מהקופסה מרוב עומס משמח. שני המבורגרים שונים לחלוטין, ושניהם נהדרים כל אחד בדרכו. ורק דבר אחד לא ברור לי – איך גם עכשיו, עם כאלה מנות טראש מצוינות, ובערב גמר גביע, עדיין כמעט ולא היו לקוחות במלט רום. רוצו לשם לשנות את זה, קחו בורגר עם תוספת או אסאדו בלחם נהדר או צ'יפס עם גבינה או כל מה שהחלומות הפרועים שלכם יכולים לדמיין. זה המקום, והוא שווה לאללה.

מלט רום, אבן גבירול 24, א'-ה' 12:00-22:00, פרטים נוספים באתר