מקום בתוך היער: היער האפל
"מקום בתוך היער" מורכב מתבנית עלילתית מיוחדת, משחק מצוין וסוחף, סגנון חזותי מכשף ופסקול מעולה
לפני שאגיע לעיקר אני רוצה להתחיל מבן מנדלסון. השחקן האוסטרלי המצוין הזה (ממוצא יהודי פרוסי, כפי שמעיד שמו) הגיע לאמריקה לאחרונה והשאיר חותם ברור על כמה סרטים מעניינים, בהם "הורג אותם ברכות", "עלייתו של האביר האפל" והפרק השביעי בעונה השנייה של "בנות". כרגע אפשר לראותו גם ב"אמהות מושלמות", אף כי לא מומלץ. מנדלסון מרבה לגלם גברים זרוקים שבחרו בחיים לא נורמטיביים בשוליים, והוא מדיף חן ממוסטל. "מקום בתוך היער" נשכר במידה רבה מהופעתו הנינוחה והערמומית בתפקיד משנה מהותי כאיש שמלמד את לוק היפה איך לשדוד בנקים, ומנסה גם ללמדו שצריך לעצור לפני שזה נעשה מסוכן מדי.
"מקום בתוך היער" נפתח בשוט ארוך, מורכב ורב עוצמה שנועד "ללמד את הצופים איך לצפות בסרט", כדברי הבמאי דרק סיאנפרנס. קלוז־אפ על חזהו השרירי והמקועקע של גבר המשחק בסכין ממשיך למעקב אחר גבו של הגבר החולף בין מתקני שעשועים שאורותיהם מרצדים בלילה. הוא נכנס לאוהל קרקס, ורק כשהוא מגיע אל האופנוע שלו הוא מסתובב וחושף את פניו (של ריאן גוסלינג) למצלמה, אבל מיד הוא שב להסתתר בתוך קסדה שהוא חובש לראשו. בצד מחכים לו שני אופנוענים והמצלמה נכנסת עם השלושה לתוך "גלובוס המוות", שם הם רוכבים סביבה בכוריאוגרפיה מטורפת. השוט המרהיב הזה (במבט שני ביוטיוב אפשר להבחין ברגע שבו גוסלינג יוצא וכפיל תופס את מקומו) מושך אותנו באופן דרמטי וסמלי אל תוך עולמו המסוכן של לוק היפה – ציפור טרף חופשייה הלכודה בנטיותיה האינסטינקטיביות הפראיות.
אחרי פרץ האדרנלין המאצ'ואיסטי הזה, לוק יוצא מהכלוב אל ילדים מעריצים, ואל רומינה (אווה מנדז), שאיתה בילה בפעם שעברה שבה הגיע מופע הדרכים לאלטמונט שבמדינת ניו יורק. סיאנפרנס וצלמו שון בוביט ("בושה") מצלמים אותם מזווית נמוכה על רקע אורות היריד, ואחר כך מרחפים על האופנוע שלו – דימויים חלומיים ויפהפיים. אבל החלום מתפוגג כשלוק מגלה שלרומינה יש תינוק שנולד מזרעו. הוא מחליט להישאר בעיירה במטרה להתאחד עם רומינה ולהפוך אב לבנו ג'ייסון, אבל היא דובקת בבן זוגה קופי. בכנפיים מקוצצות לוק יוצא לרכוב ביער ופוגש את רובין (מנדלסון), שמציע לו דרך חלופית להתפרנס באמצעות אופנועו.
מכאן והלאה הסיפור מתפתח בסדרה של מהלכים לא צפויים מבחינה עלילתית ומבנית, ועם זאת מוצדקים ומפותחים היטב במסגרת התבנית הדרמטית המשולשת שהולכת ומתפענחת כאפית וכבעלת טווח טרגי. כשאבא לוק הופך לשודד בנקים ונותן דרור לאלימות הקיצונית האצורה בתוכו, הוא נתקל בשוטר הצעיר אייברי (ברדלי קופר) שגם לו יש תינוק כבן שנה, וההקבלה שנוצרת ביניהם הופכת לכוח המניע את הדרמה בפרק השלישי של הסרט שמתרחש 15 שנים מאוחר יותר.
גם "בלו ולנטיין", שיתוף הפעולה הקודם של סיאנפרנס וגוסלינג, ניחן במבנה יוצא דופן. הפעם הוא הולך רחוק יותר, והביקורות בחו"ל נעות בין התפעמות לבין תלונות על כך שהמבנה השאפתני אינו מחזיק, ועל כך שהחלק השלישי, שמתמקד בבנים בגילומם של אמורי כהן ודיין דהאן (בקרוב ב"ספיידרמן המופלא 2"), חלש ומאריך את הסרט יתר על המידה. אני נוטה לצדם של המתפעמים, ומוצאת שהמבנה המפתיע הוא חלק מכוחו של הסרט – בעוד שני הפרקים הראשונים עוסקים בגברים צעירים בעלי אופי ורקע מנוגדים זה לזה שנדרשים להתבגר ולהגדיר את עצמם ואת מקומם בעולם, הופך הפרק השלישי את "מקום בתוך היער" לאפוס מהדהד על מורשת חטאי אבות.
במהלך הצפייה חשתי מתח רגשי עז לאורך כל הסרט, להוציא כמה דקות בפרק השלישי, הפחות מגובש, שבהן נדמה היה שהסרט נופל לנוסחה מלודרמטית במקצת, אבל אז הוא גאל את עצמו ברגע מרטיט. גם במקומות שבהם העלילה משתרגת יותר מדי, היא מוחזקת בסגנון החזותי המכשף ובפסקול המעולה המשלב יצירות של ארוו פארט (שלחניו המינימליסטיים תרמו מתח רגשי גם לסרט "זה ייגמר בדם") ושל מלחין הסרט, סולן Faith No More, מייק פטון.