אנושי אחרי הכל: עונה כזאת של "מראה שחורה" מזמן לא הייתה לנו

בעונה השישית של "מראה שחורה" זה נראה כאילו הסדרה הבריטית מזעזעת-התרבות שהחלה אי שם לפני יותר מעשור מיצתה את עצמה. זה התחיל עוד הרבה קודם, כשהביאו את מיילי סיירוס לשחק באחד הפרקים הכי מיותרים שהסדרה הזאת ידעה והסתיים עם "מראה אדומה", תגית חדשה שנועדה להתמקד בסיפורים לא טכנולוגיים. או ליתר דיוק, יצירה של צ'רלי ברוקר שלא קשורה לטכנולוגיה. בעונה הנוכחית נדמה שהוא ויתר על "מראה אדומה" אבל לא ויתר על לנסות דברים חדשים ולמרבה ההפתעה – זה עובד ממש טוב. 

>> 2 ממזרים 2 כבוד: הסיקוולים של טרנטינו שהיינו שמחים לראות
>> המראה הכי שחורה: נטפליקס הפכה את המשחק האפל למציאות

המוטיב העיקרי של העונה הנוכחית הוא חיים דיגיטלים, אבל לפני כן יש הצהרת כוונות קצרה בדמות הפרק הראשון של העונה, "אנשים פשוטים" שמתמקד במייק (כריס או'דאוד) ואמנדה (ראשידה ג'ונס), זוג שמנסה להביא ילד לעולם. שניהם אנשים ממוצעים ללא יותר מדי אמצעים. כשגידול מתגלה במוחה של אמנדה, מציעים למייק פיתרון קסם דיגיטלי שישאיר אותה בחיים. מהר מאוד הוא מבין שמה שהוצע לו ברוחב לב ובחינם הופך למנוי מפלצתי כמיטב מסורת שירותי הסטרימינג והמנויים ברשתות. המצב הזה דוחף את מייק לנקוט במספר אמצעים לא שגרתיים כדי להשאיר את אמנדה בחיים. הפרק חוזר לאפקט הזעזוע המוכר והטוב מהעונה הראשונה, ומשלב אלמנטים שראינו מהעונה הקודמת – כמו העיסוק בתרבות המנויים שהתפתחה בעולם הדיגיטלי – הוא גם \מעלה את השאלה – מתי עובר הגבול, והאם יש לנו בכלל גבול כזה. 

הפרק השני, "בט נואר", עוקב אחר מריה (סיינה קלי), עובדת מוצלחת במפעל ממתקים שחיה את חייה באופן הטוב ביותר – היא מובילה בתחומה במקום העבודה, נמצאת בזוגיות מאושרת ונדמה ששום דבר לא יכול לעצור אותה. לפחות עד שמגיעה מישהי שלמדה איתה בתיכון (רוזי מקיואן שמרגישה כמו מיני-ניקול קידמן) ולאט לאט מריה מתחילה לפקפק במציאות מסביבה. הסיפור לוקח לכיוון קצת שונה ומקבל טוויסט טכנולוגי קצת מוזר, אבל בניגוד לפעמים הקודמות ש"מראה שחורה" ניסו לעשות דברים מוזרים יותר – זה עובד. למעשה זה מרגיש כאילו ברוקר לקח את האלמנטים שעבדו ב-"מראה אדומה", והתאים אותם למוטיבים המקוריים של הסדרה. מקיואן מציגה יכולות מטרידות למדי והיא משחקת באופן מאוד מעניין, על הגבול בין הקומי לבין המטריד והמוזר. בכלל, מדובר בפרק מצוין ומקורי תחת ניצוחו של טובי היינס שביים בעבר 2 פרקים נוספים ל"מראה שחורה", 6 פרקים של "אנדור" ופרק של "שרלוק". הפעם הוא יחזור גם לסיבוב נוסף בפרק הסיום של העונה.

שני הפרקים הראשונים היו הצהרה לגבי חזרת הסדרה לשורשיה ובפרק השלישי, "מלון רוורי", ברוקר מכניס אותנו למוטיב המרכזי של העונה: חיים דיגיטליים. הפרק עוקב אחר שחקנית קולנוע צעירה (איסה ריי) שמשחקת ברימייק לסרט "מלון רוורי" משנות ה-50, מעין "חלף עם הרוח" של המציאות המקבילה שמוצגת לנו. העניין הוא שלא מדובר ברימייק רגיל, אלא בטכנולוגיה חדישה שמאפשרת לצלם את הסרט שוב עם השחקנים המקוריים ולהכניס את תודעתה של ברנדי, השחקנית, לסט דיגיטלי עם הדמויות המקוריות מהסרט. הטכנולוגיה הזאת למעשה מייצרת תודעה עבור הדמות הראשית, דורות'י (אמה קורין) וברנדי מתאהבת בה. הסיפור לא נגמר רע, אני מניח שתלוי איך מסתכלים על זה, אך למעשה לראשונה בסדרה אנחנו מקבלים הפי אנד (עדיין מעט מריר ומלווה בתחושה קלה של אגרוף בבטן). 

הפרק הרביעי, "צעצוע", הוא אולי הטוב בכל העונה. כאשר אדם מסתורי נעצר בחשד לרצח ישן ומתגלה ככתב טכנולוגיה וגיימינג שנשלח לגלות את המשחק החדש של יוצר משחקים מפורסם, כן – זה הבחור מ"בנדרסנאץ'", ובאמת לא ברור למה החזירו אותו כאן, אבל היי, מסתבר שזה קורה באותו היקום. מסתבר שהפעם הוא פיתח צורת חיים דיגיטלית בעלת תודעה משלה, רגשות משלה ורצונות משלה. למעשה זה מזכיר משחקים בסגנון Spore. מביני עניין זוכרים את המשחק בחיבה רבה, משחק שהיה אמור להחליף את הסימס והתחיל מרגע יצירת התא דרך כל שלבי ההתפתחות האבולוציונית. העובדה שניתן להתעלל באותם מונמונים, יצורים צהובים קטנים וחמודים, דומה מאוד למשחקים שאנחנו מכירים. המשחק הנהדר של פיטר קאפלדי בתור הדמות הראשית מצמיד את הצופה למסך מהרגע הראשון ושואב לתוך הסיפור, עד כדי כך שגם אתם תצטרפו לצד של המונמונים. 

בפרק החמישי אנחנו מקבלים את הסיפור הכי אנושי שקיבלנו מ"מראה שחורה", עם תצוגת משחק נפלאה של פול ג'יאמטי. הפעם הוא משחק אדם שמגלה כי אהובתו מתה והוא צריך להספיד אותה. לשם כך הוא מקבל מכשיר שעוזר לו לחיות מחדש את הזכרונות. הפרק עצמו הוא מעין מסע בשביל הזכרונות שנגמר עם מסר קצת שונה – מסר שהוא לא בהכרח אנטי-טכנולוגי. זה עוד דבר חדש בעונה הזאת ועוד פעם שבה נשבר החוק הכי מרכזי של הסדרה: אין כזה דבר סוף טוב.

הפרק האחרון מראה את כל זה בסיקוול ישיר שאף אחד לא ביקש – לפרק USS Calister, פרק די משעמם אך פופולרי ביותר,, שקיבל מעין תיקון בצורת המשך משובח עם כל הקאסט מהפרק הקודם שהופיע בעונה הרביעית. גם הפרק הזה נכנס לעובי הקורה בנושא החיים הדיגיטליים ומעמיק את השאלה לגבי הרג של צורות חיים דיגיטליות הרבה יותר מכל פרק אחר בסדרה.

העונה השישית של "מראה שחורה" מנסה המון דברים חדשים שלא ראינו קודם, ובאותה העת חוזרת לשורשים שלה. השוק-ואליו חזר, אבל לא כל סוף חייב להיות טראגי, שזה נחמד, ובנוסף להכל אנחנו מקבלים שיח רלוונטי וחשוב על בינה מלאכותית, במיוחד כשאנחנו בעידן של פריצות דרך בתחום. הסדרה מעלה שאלות פילוסופיות וחכמות על טבע האדם ועל מוסר בעידן טכנולוגי חסר שליטה מבלי להיות טכנופובית בהכרח. יש כאן את כל מה שאנחנו אוהבים ב,מראה שחורה" ועל זה מוסיפים גם דברים חדשים שלא נראו בעבר בסדרה. האם "מראה שחורה" חוזרת לימי התהילה שלה? לא בטוח, אבל מה שכן בטוח הוא שהעונה השביעית היא העונה הכי מוצלחת שקיבלנו מאז עונה 3.
>> "מראה שחורה", עונה 7 שישה פרקים, עכשיו בנטפליקס