"מרגל ושמו אלביס" היא פולחן אישיות. אבל פולחן אישיות די כיפי

אין דבר כזה, בן אדם שלא יודע מי זה אלביס פרסלי. אלביס, המלך, איך שתרצו, היה בדיעבד אחד מהרגעים הראשונים של הגלובליזציה התרבותית: היה לו את המזל לעלות לגדולה בדיוק כשהטלוויזיה הפכה לנפוצה יותר וכך הפך בו זמנית גם לאייקון אמריקאי וגם צבר מעריצים בכל מקום בעולם. גם גרושתו פרסיליה פרסלי, משתדלת לזכור אותו לחיוב, אולי אפילו קצת יותר מדי. כעת היא יצרה פרויקט טלוויזיוני בכיכוב, יחד עם מייק ארנולד, אחד הכותבים של "ארצ'ר": סדרכה על חייו של אלביס. ליתר דיוק, סדרה מצוירת על חייו של אלביס. ליתר עוד יותר דיוק, סדרה מצוירת על חייו של אלביס, אם בשנות השבעים הוא היה הופך להיות סוכן חשאי. רגע, מה?

הסדרה המשונה הזאת נפתחת כשאלביס מגלה שהוא חלק מרשימת חיסול של מעריצות צעירות המנסות להתנקש בחייו – ומגלה שמי שעומד מאחורי המזימה הוא לא אחר מצ'ארלס מנסון. זה ממצב היטב את הטון הקומי ואת קצב הרפרנסים התרבותיים כאן, עם אזכורים ל"היו זמנים בהוליווד", "2001: אודיסאה בחלל" וסרטי "קינגסמן", כמעט באותה נשימה. האנימציה כאן מצוינת ומזכירה שילוב בין "ארצ'ר" ל"ספיידרמן: ממד העכביש", עם הרבה דגש על הפרטים הקטנים ועל הפיזיקה של האובייקטים, בין אם זה שיער שמתנופף ברוח או בשן זהב שעפה מהפה של אחד היריבים – מבחינה ויזואלית הכל מטופל ברמה גבוהה יותר משאפשר לצפות. זה אלמנט שמייק ארנולד מביא מ"ארצ'ר", שם כל צלקת וכל קעקוע פזיז נותרים לתמיד על הגוף של הדמויות.

https://www.youtube.com/watch?v=UCk3wHGJ3qs

הסדרה קופצת מהר מאד לאקשן אלים ומדמם אבל גם מאוד מתאמצת להפוך את אלביס לגיבור – או יותר נכון, פרסיליה פרסלי (שגם מופיעה כאן בדמותה ובקולה) רוצה לזכור את הגרוש שלה באופן יותר נקי ממה שנהוג, גם אם העולם סביבו הוא מופרע. בכל זאת אנחנו מדברים על אגדת רוקנ'רול שמתה בשירותים עם המכנסיים למטה והמבורגר ביד (לפחות לפי הדימוי הציבורי הנפוץ). בסדרה אלביס לא בוגד, מתנגד לסמים (בהתחשב בעובדה שאלביס, שבאמת היה די אובססיבי לרשויות החוק, קיבל תואר סוכן של כבוד במחלקה למלחמה בסמים, זה די הגיוני – אבל במציאות הוא גם היה מכור לכדורים במשך המון שנים) והקול של מת'יו מקונוהי, שמדובב אותו, מושלם עבור התפקיד. ההתנהלות הקאובוית של אלביס תואמת לחספוס הדרומי בקול של מקונוהי ומציירת לנו בחור די טוב שקצת מאוהב בעצמו ורוצה להציל את העולם, גם אם העולם הזה דפוק.

והעולם – והדמויות המאכלסות אותו – אכן דפוקות. סקאטר, הקוף של אלביס (שמבוסס על הקוף האמיתי של אלביס בעל אותו השם) הוא מסומם אלים חובב זונות, הסיידקיק בובי ריי הוא אדם לא מבריק במיוחד שהורס את כל מה שהוא נוגע בו, סיסי (השותפה של אלביס לחיי הריגול) היא סוכנת חובבת סמים והמפקד שלהם הוא טורף מיני בעל נטיות קינקיות וככל הנראה גם כוונות זדוניות. היחיד שאף פעם לא עובר את הגבול הוא, כמובן, אלביס. מצד אחד זה כן מבדל אותו בתור דמות ראשית, אבל הסדרה הייתה מרוויחה יותר אם גם הוא היה מרשה לעצמו לעשות יותר טעויות. טוב, הוא לא כל כך קדוש בסדרה אבל ביחס לדמויות שמקיפות אותו? חד משמעית קדוש.

בעיה נוספת היא שהסדרה פשוט לא מצחיקה. למעשה, אם לא האקשן, אני לא בטוח שהייתה סיבה לצפות ב-"מרגל ושמו אלביס". פיצוצים, קראטה, איברים כרותים, המון דם וכמו כן גם החוסר בצנזורה רק תורמים להנאה ממרחץ הדמים הזה והופכים את אלביס לפנטזיה די ילדותית ומאוד מודעת לעצמה על האגדה שהיא אלביס. בהחלט יש ב"מרגל ושמו אלביס" מן ה"ארצ'ר"יות אבל היא לא מתקרבת לעוקץ שקיים ב"ארצ'ר". לפי הסוף של עונה, היוצרים בונים על עונה נוספת. אם זה המצב, כדאי שבעונות הבאות יביאו קצת לכלוך.

"מרגל ושמו אלביס", עכשיו בנטפליקס