מרד ללא סיבה

דוד טרבאי, שתרגם את "המורדים" מאת שנדור מאראי, מותח את קווי הדמיון בין העולם האבוד שבספר לעולמנו העכשווי

צילום: יח"צ
צילום: יח"צ
18 בנובמבר 2013

שאנדור מאראי כתב את "המורדים" לפני כמעט 85 שנים, בעידן שבו באירופה עוד האמינו שמלחמת העולם הראשונה היא הדבר הנורא ביותר שיכול היה לקרות לה. מאראי ידע שהוא מתאר את הריסות העולם שנחרב, אבל לא תיאר לעצמו שהוא מפרט גם את הסיבות שיביאו לפשיטת הרגל האנושית הגדולה ביותר שנראתה עד אז. עלילת "המורדים" מתרחשת ב־1918, בכפר אוסטרוֻ־הונגרי קטן ומביא את סיפורם של ארבעה נערים שסיימו את בית ספר התיכון וניצבים בפני גיוס לחזית. אף שמצופה מהם להפוך לגברים, עולם המבוגרים דוחה אותם.

חיילים צעירים בצבא האוסטרו-הונגרי (צילום: ארכיון)
חיילים צעירים בצבא האוסטרו-הונגרי (צילום: ארכיון)

הבדלי המעמדות, השחיתות, התככנות והאלימות העקובה מדם – בכל אלו הם מחליטים למרוד. שאנדור מאראי זכה במעמדו כאחד מגדולי הסופרים ההונגריים רק לאחר התאבדותו בשנת 89'. דוד טרבאי, שתרגומו ל"המורדים" ראה אור לאחרונה, סבור שגדולתו של מאראי טמונה ביכולתו לבנות עולם מציאותי מאוד ועם זאת חולמני וערטילאי. "הוא אותנטי מאוד" אומר טרבאי, "הוא כותב בכנות גדולה וממקום רגשי אישי. הוא כותב על חוויות ועולמות שהוא מכיר ומעורר נוסטלגיה. זה משהו שלאנשים תמיד קל להתחבר אליו, גם אם הם לא מתחברים לאובייקט של הנוסטלגיה עצמה, שבמקרה הזה הוא עולם שכבר לא קיים ואף אחד מאיתנו לא חווה אותו. מאראי מספר על עולם שונה מאוד משלנו: הוא מספר על תחילת המאה הקודמת, על סוף המונרכיה האוסטרו־הונגרית והסיבה שאנחנו כן מצליחים להבין את זה היא שאנחנו מכירים את זה מהספרות ומצליחים לקשר את החוויה הזו לחוויות קריאה אחרות. במקרה של 'המורדים' אני חושב שהייחודיות שלו באה לידי ביטוי בכך שהוא מצליח להיות מדויק וקונקרטי ואפילו ריאליסטי, ובו בזמן הוא ערטילאי מאוד, ומפעיל את החושים. גם את העיר שבה העלילה מתרחשת הוא מתאר באופן מדויק ומלא, ועם זאת, זו עיר שאין לה שם ואי אפשר למקם אותה מבחינה גיאוגרפית".

ברומן יש רגעים ערטילאיים כל כך עד שהוא כבר מרגיש כמו פנטזיה.

"זה בגלל שחלק גדול מהסיפור הוא למעשה הפנטזיות הילדותיות של הגיבורים. הם תקועים בשלב בהתבגרות שבו הם עדיין נאחזים במשחקי תפקידים ובכל מיני התנהגויות ילדותיות. מצד שני, מה שמחכה להם עם סיום בחינות הבגרות זה גיוס למלחמה, והם יודעים טוב מאוד שלא כולם חוזרים משם. הספר הוא בעצם סיפור חניכה בצל המלחמה ובסופו הילדות מתנפצת באקט של רמאות ואלימות. אין פה מעבר חלק מילדות לבגרות, יש היאחזות מוגזמת ומיואשת בהרגלים אינפנטיליים, ומצד שני יש עולם אלים שמבוסס על שקרים ורמאויות. זה מה שטראגי כל כך בסיפור שלהם".

עטיפת הספר "המורדים" (צילום: יח"צ)
עטיפת הספר "המורדים" (צילום: יח"צ)

אבל ההיאחזות בילדות היא בעצם מרד מבחינתם. הם לא נכנעים לטראגיות, לעת עתה.

"הבעיה היא שזה אבוד מראש. עולם המבוגרים מיוצג בספר בשני אופנים: האחד הוא על ידי היעדרות – המבוגרים שנעדרים, האבות שלא חזרו מהחזית, או שחזרו מצולקים, פגועים ופגומים לגמרי. הייצוג השני הוא של מבוגרים שנמצאים בעיר ונהנים כביכול מהאשליה של השלווה שם, אבל הם בעצמם רמאים ושקרנים והם נאחזים בכוח שלהם בצורה אלימה. המרד של הנערים תלוש לגמרי מהמציאות: איסוף החפצים ומעשי הקונדס חסרי המשמעות, הם בעצמם מכריזים שאסור שתהיה תוחלת למעשיהם וזו בהחלט דוגמה לכך שלמרד שלהם אין סיכוי אמיתי".

איך הסיפור הזה רלוונטי לחיים שלנו היום?

"אני חושב שבכל זמן ובכל מקום יש דילמות וקשיים של הבדלי הדורות ושל ההתבגרות שנפגעת בשל נסיבות חיצוניות פוליטיות או כלכליות. מעשי הקונדס של הנערים בספר נראים לנו מגוחכים היום, אבל אנחנו בהחלט יכולים להבין את המצוקה שלהם. הספר מתאר בצורה יפה את הדלדול של הדורות – כל דור נהיה ילדותי יותר מקודמו. יש אכזבה של הדור הזה מהדור הקודם, שהשאיר אחריו עולם חרב שלהם אין שום סיכוי להצליח בו. זה משהו שתמיד יכול לעורר מחשבות על סיטואציות עכשוויות יותר".

"המורדים", שאנדור מאראי, מהונגרית: דוד טרבאי, כתר, 205 עמ'