"משחק באש": דרמה חלולה וחסרת קונטקסט

אחרי רצף של שלוש מועמדויות לאוסקר, מה בתסריט של "משחק באש" משך את בראדלי קופר? האם הייתה זו ההזדמנות החוזרת לגלם שף אחרי כישלון הסדרה הקומית שלו מ־2005, "Kitchen Confidential", שהורדה מהמסך אחרי ארבעה פרקים? או שאולי הייתה זו הסצנה שבה הוא מתפוצץ על אנשים באופן שמאפשר לו להציג צד חדש כשחקן?

ב־2007 התסריט נכלל ברשימה השחורה – רשימת שנתית של התסריטים הטובים ביותר שעדיין לא הופקו, המורכבת על פי סקר שנערך בקרב מפיקים בהוליווד. מה שהגיע למסך בחלוף שמונה שנים הוא עוף מרוט, וקשה להבחין בייחוד שאולי היה בו פעם. "משחק באש" הוא סיפורו של שף אמריקאי מחונן שהתמכר לסמים וכל השאר ושרף לעצמו את החיים והקריירה. אחרי שנגמל (לפני תחילת הסרט) הוא מגיע ללונדון ומנסה להתניע את החיים שלו מחדש בעזרתם של מכרים מעברו שמוכנים לסלוח לו. המטרה המוצהרת – לזכות בכוכב מישלן שלישי. המטרה האמיתית (כמו בכל הסרטים על גאונים פרפקציוניסטים) – ללמוד להיות בן אדם.

"לשחק באש" מתובל בצוות שחקנים בינלאומי – דניאל ברוהל הגרמני, עומר סיי הצרפתי, ריקרדו סקמרצ'ו האיטלקי, אמה תומפסון האנגלייה, אליסיה ויקנדר השבדית ואומה תורמן – אך רובם אינם מקבלים הזדמנות להבריק. הסרט רוכב בעיקר על חנו הרב של קופר, בעוד שאר זמן המסך מוקדש לתקריבים של מעדנים אסתטיים, אבל אלה משמשים רק כעיטורים לסיפור חד ממדי (כן, יש גם סיפור אהבה מינורי עם אם חד הורית, בגילומה הסימפטי של סיינה מילר). האשמה מוטלת על כתפיו הדלות של הבמאי ג'ון וולס, שלפני שנתיים הצליח לרוקן מתוכן את המחזה זוכה הפוליצר "אוגוסט: מחוז אוסייג'" ולהוציא ממריל סטריפ את אחת ההופעות הכי גרועות בקריירה שלה.

על התסריט, לעומת זאת, היה אמון סטיבן נייט שכתב את "סימנים של כבוד" ו"לוק" המעולים ואת "שובר את הכלים" המוצלח על השחמטאי בובי פישר (המוקרן בקולנוע בימים אלו), והוא יודע כמה דברים על דיאלוגים ומבנה דרמטי. לכן במהלך הצפייה תהיתי מדוע לצד כמה חיוויים נבונים ושתי סצנות נוגעות ללב שמאפשרות לדמויות להפתיע, יש בסרט גם דיאלוגים אינפורמטיביים כגון "כשאתה היית שף בפריז ואני הייתי הסו־שף שלך היינו כמו אחים, אבל אחר כך כשפתחתי את המסעדה שלי שחררת עכברושים בערב הפתיחה והזעקת את מחלקת התברואה". מתברר שהתסריט המקורי התחיל בתיאור ההתרסקות של אדם ג'ונס, וכשזו נקצצה היה צורך למלא את הפער במשפטים עילגים כמו זה. חיסרון מהותי עוד יותר של הקיצוץ הוא שפרט להתפרצות אנטיפתית אחת, הצופים מתוודעים בעיקר לג'ונס המקסים והכריזמטי, מה שהופך את דרמת הגאולה שלו לחלולה וחסרת קונטקסט.

השורה התחתונה: סניף של ברגר קינג בתחפושת של מסעדת יוקרה